אינסופיות ותקווה

הדינאמיקה בקליניקה מבקשת אותנו להתבונן, להקשיב, להרגיש, להתחבר ולחבר, להמשיג ולשתף וחוזר חלילה. אנסה להעלות על הכתב רגעים אלה, אשר ראשיתם בקליניקה, או גם בחיים מחוצה לה, והדהודם חוזר לדיאדה הטיפולית אך גם מעבר לה.

נעמה בר-שדה

מי אני?

באחד משיריה האחרונים, כותבת רחל "רק על עצמי לספר ידעתי / צר עולמי כעולם נמלה"... לכאורה מה יותר פשוט וטבעי מאשר לספר על עצמנו. אלא, שכאן במסגרת הבלוג, המילים נעלמות. הבושה אוחזת. הבטן מפרפרת. לספר אודותיי מרגיש קצת כמו התערטלות פומבית. מסע מביך. מתעוררות בתוכי שאלות מה זה בכלל בלוג באתר עם אג'נדה מקצועית? איזה סוג כתיבה הוא מזמין? כתיבה מקצועית מרוחקת? כתיבה אישית? יצור כלאיים? חשבתי שרשימת הפרסומים שלי מספקת לצורך התרשמות מה מעסיק אותי ובאיזה אופן... (למעוניינים, היא מצויה בכרטיס הביקור) התבקשתי להוסיף... אני פסיכולוגית קלינית מדריכה. מרגישה בנוח עם הגישה הפסיכודינמית ומטפלת בנוער מבוגרים וזוגות. מזה שנים רבות שמתמחה בטראומה ופוסט-טראומה באשר היא. ראשית העיסוק בתחום במפגש עם פרוורסיה במסגרת עבודתי במרכז בריאות הנפש בכלא רמלה. שם פגשתי את הפוגעים ואת בני משפחותיהם- לפעמים הקורבנות הישירים. ההכרות הבלתי אמצעית של השותפים באקט הטראומה-הפוגע והנפגע- מאפשרת לי פרספקטיבה רגשית ייחודית חשובה. אמנם אני מתמקדת כיום יותר בנפגעי הטראומה המינית, אך עדיין מלווה מידי פעם גם את המשתייכים לעולם הפוגע מינית. מייחסת חשיבות רבה להדרכת אנשי מקצוע, ונמנית על צוות ההדרכה וההוראה במרכז ויניקוט, מדריכה במסגרת פרויקט "מאור" ובעבר גם בעמותות נוספות כמו "אשלים", מסל"ן, ו"בית חם" המתמחות בטיפול בילדים ומבוגרים נפגעי תקיפה מינית והתנהגות מינית פוגעת. בכתיבה המקצועית מחפשת דרך לבטא את מחשבותיי, תפיסותיי ודעותיי, אשר לא פעם אינן עומדות בקנה אחד עם התפיסה המקצועית הרווחת. חומרי הכתיבה עוסקים בעיקר בתחום הטיפול בילדים ומבוגרים, טראומה מינית, סטיות מיניות ואתיקה. נמניתי עם מייסדי ועורכי כתב-העת "מרחבים" של האגודה לפסיכותרפיה פסיכואנליטית, סוקרת בכתבי העת "שיחות" וב"חברה ורווחה".

81 מנויים בבלוג

הירשם כמנוי בבלוג