מה זה סכיזופרניה (שסעת)
נהוג להסכים שסכיזופרניה תוארה לראשונה על ידי אמיל קרפלין בסוף המאה ה-19, אז הוא השתמש במונח ״dementia praecox״. הוא היה האדם הראשון שהבחין בין סכיזופרנייה לבין צורות אחרות של פסיכוזה, כמו למשל בהפרעה בי-פולארית. את ההגדרה ״סכִיזוֹפרֶנִיָה״ (Schizophrenia; בעברית גם: שַׁסַּעַת) טבע הפסיכיאטר השוויצרי איגן בליולר בשנת 1908, שביקש לתאר התרופפות של המחשבות והרגשות באמצעות השם שפירושו ״פיצול של המיינד״. למרבה הצער, עד היום רבים מבינים את משמעות ה״פיצול״ כ״פיצול אישיות״ – השם העממי של הפרעת זהות דיסוציאטיבית, אשר היא הפרעה נבדלת מסכיזופרניה. סכיזופרניה היא הפרעה נפשית מורכבת וכרונית, המאופיינת לרוב בפסיכוזה.
תסמינים של סכיזופרניה - הזיות, מחשבות שווא
תסמיני המחלה כיום מחולקים לשני סוגים עיקריים: תסמינים חיוביים ותסמינים שליליים. הכוונה בתסמינים החיוביים היא לתסמינים ש״מוסיפים״ למציאות היבטים שאינם קיימים בה. תסמינים אלה כוללים מאפיינים של פסיכוזה, כמו הזיות, מחשבות שווא והתנהגות בלתי מאורגנת. התסמינים שליליים הם תסמינים שמתארים היעדר של יכולות שהיו לאדם בעבר או שהיו אמורות להיות לו, ותסמינים אלה כוללים הזנחה עצמית, היעדר עניין בסביבה, קהות רגשית והימנעות חברתית. תסמינים נוספים הם התסמינים הקוגניטיביים, והם כוללים קשיים בלמידה, הפרעות זיכרון וקשיי ריכוז.
שכיחות המחלה
השכיחות של סכיזופרניה באוכלוסייה היא 1%, ולרוב היא מופיעה בבגרות המוקדמת, אך לעתים גם מאוחר יותר. לעומת זאת, סכיזופרניה בילדות היא נדירה ביותר. סכיזופרניה מקושרת עם תוחלת חיים קצרה יותר: סכיזופרנים חיים בממוצע כ-15 שנים פחות מהאדם הממוצע, והם בסיכון גבוה יותר להתאבדות.
התמונה המוחית של סכיזופרניה
שיטות חדשות להדמיה כמו MRI, FMRI ו-PET מאפשרות לנו להתבונן במוח, ולמדענים להבחין בהבדלים בין סריקות מוחיות של בני אדם עם סכיזופרניה לבין בני אדם ללא ההפרעה. ההבדלים שנצפו כוללים: חדרים מוגדלים, אובדן חומר אפור (גופי הנוירונים) ושינויים בחומר הלבן (הרקמה המקשרת ומעבירה מידע במערכת העצבים).
גורמים לסכיזופרניה
את הסיבות להתפתחות סכיזופרניה ניתן לסווג לגורמים גנטיים וגורמי סביבה:
גורמים גנטיים (תורשה)
מחקרים מצאו שהיסטוריה משפחתית של סכיזופרניה מגדילה משמעותית את הסיכוי ללקות במחלה. כך למשל, אם לאחד ההורים יש סכיזופרניה, הסיכוי שילדו יפתח את המחלה עומד על כעשרה אחוזים, ואם לשני ההורים יש את המחלה, הסיכוי שלילד תהיה סכיזופרניה גדול מ-30 אחוזים. גם במחקרים שנעשו על תאומים זהים נמצא שאם לאחד מהם יש סכיזופרניה, הסיכוי שלשני תהיה סכיזופרניה עומד על כ-40 אחוזים.
גורמים סביבתיים
מלבד הגורמים הגנטיים לסכיזופרניה ניתן למפות מספר גורמי סביבה שעשויים לתרום להתפתחות המחלה:
- גיל האב נמצא קשור לסכיזופרניה, וילדים לנולדים לאבות שגילם למעלה מ-50 הם בעלי סיכון של פי שלושה לפתח סכיזופרניה ביחס לילדים לאבות בני 30.
- מחקרים מצאו שילדים שנולדו לאימהות שלקו בשפעת במהלך הריון היו בעלי סיכוי גבוה יותר לפתח סכיזופרניה.
- מצבים קיצוניים של הרעבה של האם במהלך ההריון גם הם נמצאו קשורים להתפתחות סכיזופרניה אצל הילד בהמשך חייו.
- גורמי לחץ כמו מוות של אדם קרוב במהלך ההריון נמצאו קשורים לסיכוי גבוה יותר להתפתחות סכיזופרניה בהמשך חייו של הילד.
- סיבוכים בלידה ובהריון נמצאו קשורים לסיכוי גבוה יותר להתפתחות סכיזופרניה.
- גורמי לחץ ולחץ באופן כללי נחשבים לגורמי סיכון להתפתחות סכיזופרניה אצל האדם. כך למשל, חיים אורבניים, הגירה ועוני כולם נמצאו קשורים לסיכוי גבוה יותר להתפתחות סכיזופרניה.
- קיימים כיום מחקרים שמצביעים על קשר בין עישון מריחואנה להתפתחות סכיזופרניה, אולם ייתכן שהקשר הוא הפוך – שאנשים שמתמודדים עם סכיזופרניה נוטים לעשן מריחואנה כדי לטפל בסימפטומים שמהם הם סובלים.
מה ההבדל בין פסיכוזה לסכיזופרניה
פסיכוזה היא מצב אנושי קיצוני שבו האדם מתקשה להבחין בין המציאות החיצונית למציאות הפנימית שלו, ואנשים המתמודדים עם סכיזופרניה סובלים גם מפסיכוזה, או מתסמינים פסיכוטיים (המכונים גם ״תסמינים חיוביים״, כמו הזיות, מחשבות שווא והתנהגות לא מאורגנת). יחד עם זאת, פסיכוזה לא מאפיינת רק סכיזופרניה, ויכולה להתפתח גם במקרים אחרים, כמו למשל במקרים של דיכאון פסיכוטי או הפרעה בי-פולארית.
גישות שונות להבנת פסיכוזה
קיימות גישות שונות להבנת הפסיכוזה ולטיפול בה, כאשר הגישה הדומיננטית היא הגישה הרפואית המתמקדת בהופעת סימפטומים כגון הזיות, מחשבות שווא ובלבול בין דמיון למציאות, המקשים על האדם להבחין בין התרחשויות בעולם הפנימי להתרחשויות בעולם החיצוני. המודל הרפואי נשען על ההנחה של כשל ביולוגי, ובהתאם לכך תופס הטיפול התרופתי את הנפח העיקרי בטיפול בפסיכוזה.
בעשורים האחרונים התפתחו גישות חדשות שחוללו שינוי בתפיסה המקובלת, המתמקדת במחלה ובביטוייה באדם, והמוקד עבר לראיית האדם עם המחלה: באופן ההתמודדות שלו עמה, באזורי החיים שמחוץ למחלה ובדרך שבה האדם חווה את המחלה ואת עצמו ביחס אליה. כותבים עכשוויים מזכירים כי הרעיון שחוויות פסיכוטיות הן מחלת נפש או חלק ממנה אינו אלא תיאוריה אחת מני רבות, שטרם הוכח באמצעות בדיקה פיזיולוגית או ביולוגית . הפסיכולוג לואיס סאס, למשל, הדגיש את חשיבות תשומת הלב לחוויה הסובייקטיבית המתרחשת בממד שונה מהידוע לנו לצורך הבנת חוויית הפסיכוזה, ומציע לנהוג בפתיחות לא להגביל את המחקר למודלים התיאורטיים המוכרים, שלדבריו אינם מוכיחים את עצמם. ואמנם, תיאורטיקנים וחוקרים רבים עסקו בחוויה הסובייקטיבית של הפסיכוזה, בתהליכים הפסיכולוגיים הקשורים בה, ובהבנתה בהקשרה לאדם ולחייו: למשל, לאינג טען שפסיכוזה היא דרך הגנתית של הפרט להתמודד עם מצבי חיים קשים מנשוא; תומאס סאס קישור בין הפסיכוזה לנטייה של החברה לתייג את החריג ולהרחיקו.
ליבנה, מ. (2018). חוויית הפסיכוזה: המודל הסובייקטיבי של האדם. פסיכולוגיה עברית.
טיפול בסכיזופרניה
טיפול תרופתי
לפני שהתגלו התרופות האנטי-פסיכוטיות שיכולות להפחית את התסמינים של סכיזופרניה, מרבית הסובלים מהמחלה היו מאושפזים במוסדות פסיכיאטריים, והניסיונות לטפל בהם נחשבו ללא אפקטיביים ובטוחים. בשנת 1952, בצרפת, נוסתה תרופה חדשה בשם chlorpromazine, שפותחה במקור כדי להקטין את הסיכוי להתקף לב במהלך ניתוח. השימוש בתרופה הוביל לשחרור מטופלים מהמוסדות שבהם הם היו מאושפזים, להקטנת מספר המיטות באשפוזים הפסיכיאטריים ולדרך חדשה לטפל במחלה. כיום שימוש בתרופות אנטי-פסיכוטיות נחשב לקו הראשון והעיקרי לטיפול בהפרעה.
ביקורת על הטיפול הפסיכיאטרי בסכיזופרניה
ברטרם פול קארון (Karon) היה פסיכואנליטיקאי שהקדיש את חייו למחקר ולטיפול במטופלים המתמודדים עם סכיזופרניה. קארון מותח ביקורת חריפה על הטיפול הפסיכיאטרי הנפוץ כיום כטיפול עיקרי בסכיזופרניה, אשר לטענתו, גורם ליותר נזק מתועלת. קארון כותב שהבעיה העיקרית בטיפול הפסיכיאטרי היא שבבסיסו נעדרת הציפייה מהמטפל להבין את משמעות הסימפטומים של סכיזופרניה. הבחירה הפסיכיאטרית בטיפול תרופתי מובנת לקארון, שכן התרופות הופכות את המתמודד עם סכיזופרניה למפחיד ומרתיע פחות עבור הסביבה. בעיני קארון יש לכך חשיבות: השינוי במזגו של המטופל עשוי להוביל ליחס רך יותר מידי סביבתו, שכן בהיעדר תרופות מאזנות היחס של הצוות המטפל עלול לכלול אכזריות הנובעת מפחד – אשר בהכרח תוביל להחרפה במצבו של המטופל. אל מול יתרונות אלה, קארון כותב בהרחבה על הנזקים שעלול לגרום הטיפול התרופתי: תופעות לוואי רבות, התמכרות, קהות רגשית ויעילות חלקית בלבד בהפחתת הסימפטומים. בנוסף, הוא מתייחס למחקרים שמצאו שטיפול מתמשך בתרופות אנטי פסיכוטיות עלול לגרום לפגיעות מוחיות ולאב-נורמליות מוחית.
פרסטר, א. (2021). הטרגדיה של סכיזופרניה ללא פסיכותרפיה. פסיכולוגיה עברית.
טיפול פסיכולוגי קוגניטיבי התנהגותי בסכיזופרניה
הטיפול הפסיכולוגי בסכיזופרניה הוזנח עד לשנים האחרונות. מחשבות שווא (דלוזיות), המהוות סימפטום מרכזי בסכיזופרניה, נחשבו לתופעה שניתן להבינה, אך לא לטפל בה. לאור ההכרה הגוברת במגבלות הטיפול התרופתי האנטי-פסיכוטי, ניכרת בשנים האחרונות עלייה משמעותית בשימוש בהתערבויות פסיכולוגיות לסכיזופרניה, ובעיקר בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי. גישות עכשויות מתייחסות לפסיכותרפיה ולטיפול תרופתי כטיפולים משלימים: פסיכותרפיה מכוונת להגברת התובנה והורדת החשדנות הבינאישית ומגבירה את שיתוף הפעולה עם הטיפול התרופתי. טיפול תרופתי מאפשר קשר טיפולי על ידי מיתון סימפטומים כגון חוסר ארגון ואגיטציה. ואכן, מחקרים מראים שפסיכותרפיה מגבירה את האפקטיביות של טיפול תרופתי לסכיזופרניה .(Rathod, Phiri, & Kingdon, 2010)
על פי המודל הקוגניטיבי, הדרך בה אנו מפרשים אירועים (אינטרקציות בין אישיות, תחושות פיזיולוגיות, מחשבות טורדניות וכו') משפיעה באופן משמעותי על הרגשות, ההתנהגויות והמחשבות שלנו. כאשר מגוון הפרשנויות צר, התפקוד היומיומי עלול להפגע בצורה משמעותית. כך למשל, אדם אשר מבטל את משמעות הישגיו ("כל אחד יכול לעשות מה שעשיתי") ומעצים את משמעות קשייו ("רק אפסים עושים טעויות כאלה") יהיה פגיע יותר לרגשות שליליים. על פי המודל הקוגנטיבי-התנהגותי, הטיות חשיבה סיסטמטיות ונוקשות (הטיות קוגנטיביות) משמרות תגובות רגשיות והתנהגותיות לא מועילות. ואומנם, הדרך בה הלוקה בסכיזופרניה מפרש תופעות פסיכוטיות כגון מחשבות שווא והזיות עלולה להיות גורם מצוקה וחוסר תפקוד משמעותי אף יותר מאשר החוויות הפסיכוטיות עצמן (Morrison & Barratt, 2010). Morrison (1998) הציע שהלוקים בסכיזופרניה מפרשים הזיות אודיטוריות (שמיעתיות) כמסכנות את האחידות הנפשית או הפיזית שלהם (לדוגמא, "אני בטח משוגע", "השטן מדבר אלי", "אם לא אציית לקולות הם יפגעו בי"). פרשנות זו גורמת רגשות שליליים ועוררות פיזיולוגית (למשל, התקפי חרדה) שמגבירים את שכיחות ועוצמת ההזיות. כלומר, פרשנות שלילית של ההזיה מעצימה את התגובות השליליות, אשר בתורן, גורמות להגברת שכיחות ההזיות ולפרשנות מוקצנת יותר של ההזיות וחוזר חלילה. במקביל, פרשנות זו של ההזיות מביאה להתנהגויות לא מועילות (למשל, להישאר במיטה כל היום) כדי למנוע את התוצאה המפחידה הזו (למשל, לשמוע שוב את הקולות).
אנהולט, ג. דורון, ג. (2011). אימון מטא-קוגניטיבי: פרוטוקול חדש לטיפול בסכיזופרניה. פסיכולוגיה עברית.
טיפול פסיכולוגי פסיכודינמי בסכיזופרניה
לרוב, הטיפול בהפרעות פסיכוטיות במוסדות לבריאות הנפש מתבצע בעיקר תחת הפרדיגמה הפסיכיאטרית. ברשימת המאמרים הזו מופיעים מאמרים שמציעים דווקא הסתכלות פסיכודינמית על הטיפול בהפרעות פסיכוטיות ובסכיזופרניה, דרך קריאה בתיאורטיקנים כמו לאקאן וביון, וכן באמצעות בחינה של תרבויות שאינן מערביות; בנוסף, ברשימה מוצגים מאמרים שמציגים את האטיולוגיה הפסיכואנליטית של התפתחות סימפטומים פסיכוטיים, ומתוך כך גם הצעות לטיפול פסיכודינמי בהן.
