מהי הפרעת אישיות גבולית?
התסמינים המרכזיים של הפרעת אישיות גבולית
לפי ה-DSM-IV, אבחנה של הפרעת אישיות גבולית ניתנת כאשר מופיעים לפחות חמישה מהתסמינים הבאים:
- מאמצים ונסיונות למנוע נטישה אמיתית או מדומה.
- חוסר יציבות בקשרים בינאישיים, הנע בקצהו האחד בין אידיאליזציה ובקצהו השני ביטול והפחתת ערך.
- הדימוי והזהות העצמית אינם יציבים ומשתנים תכופות.
- נטייה לאימפולסיביות.
- תחושת ריקנות כרונית.
- היעדר יציבות רגשית.
- אובדנות ופגיעה עצמית.
- תסמינים דיסוציאטיביים או חשיבה פרנואידית.
הגורמים להתפתחות של הפרעת אישיות גבולית
-
גנטיקה – במחקרים נמצא שלילדים להורים עם הפרעת אישיות גבולית יש סיכוי גבוה יותר לפתח את ההפרעה בעצמם, וכך נמצא גם במחקרים שבדקו תאומים זהים. יחד עם זאת, לא נמצא גן שמזוהה עם ההפרעה.
- השפעה סביבתית – אנשים שהיו קורבנות לפגיעה פיזית, מינית או רגשית, אנשים שנחשפו לאימה וללחץ במשך זמן ממושך בילדותם, אנשים שגדלו בהזנחה ואנשים שלאחד מהוריהם הייתה הפרעה נפשית הם בעלי סיכוי גבוה יותר לפתח הפרעת אישיות גבולית.
- שינויים במבנה המוח – מחקרים מצאו שוני באזורים מוחיים שקשורים לוויסות רגשי, אימפולסיביות ואגרסיה אצל אנשים עם הפרעת אישיות גבולית.
ההיסטוריה של הפרעת אישיות גבולית
הפרעת אישיות גבולית (בורדרליין) איננה מהות יציבה בעולם אלא הבניה חברתית שהגדרתה משתנה, כמו גם הגישה הטיפולית הנגזרת מאופן המשגת ההפרעה. האזכור הראשון של המונח בורדרליין (borderline) הופיע בספרות הפסיכואנליטית בשנת 1938 והיה נטוע באופן ברור בעולם מושגי שבו הנוירוזה והפסיכוזה הובחנו זו מזו. אלא שקטגוריות אלו לא הצליחו לכלול בתוכן את שלל ההתנהגויות האנושיות שעלו מתוך העבודה הקלינית. ניסיונם של אנליטיקאים הצביע על כך שישנם מטופלים שנדמה כי הם נמצאים באזור הגבול בין נוירוזה לפסיכוזה ומאתגרים את גבולות החשיבה הפסיכואנליטית הקלאסית.
התופעה הקלינית עצמה זכתה לכינויים שונים כגון "סכיזופרניה אמבולטורית״ ו-״as if personality״. מטופלים אלו חוו לעתים גלישות פסיכוטיות, אולם יכולתם לחזור לרמת תפקוד נוירוטית וכן ההבנה שגם בזמן גלישות אלו נשמרה אצלם יכולת בדיקת המציאות, העלתה את ההשערה כי לא מדובר בארגון אישיות פסיכוטי אלא ברמת ארגון אחרת.
בשנות ה-70 וה-80, התרחש מעבר מהמשגה של המונח בורדרליין כגרסה מרוככת של סכיזופרניה לחשיבה על התופעה בתור הפרעה אפקטיבית, כלומר הדגש עבר מהקוגניציה אל הרגשות. ההפרעה תוארה כמצב רגשי של "אי-יציבות יציבה", חיים ממשבר למשבר, ולפיכך אף הטיפול באנשים (ובעיקר נשים) המתמודדים עם הפרעה זו תואר כמצב של כיבוי שריפות מתמיד.
אין פלא שבמהרה צברה הפרעה זו הילה בעייתית וצמח כלל האצבע שלפיו לא מומלץ למטפל לעבוד עם יותר משני מטופלים גבוליים בקליניקה. כלל אצבע זה נועד לשמור על המטפל, שכן מטופלים גבוליים נודעו לשמצה ביכולתם להוציא את המטפל מתוך גבולותיו הוא. כך, לדוגמה, בדיחה שעוררה צחוק רב בקהל גרסה כי מטפל יכול לאבחן מטופל/ת כגבולי/ת אם לאחר חמש דקות של פגישה הוא רוצה או להתחתן עם המטופל/ת או לרצוח אותו/ה. כדרכן של בדיחות, גם בדיחה זו נוגעת ברבדים לא מודעים, ובמקרה זה בתחושות ההעברה הנגדית החזקות והמפוצלות שמתעוררות אצל מטפלים במטופלים גבוליים – אווירת פיתוי, תוקפנות עזה והדחף לצאת מהגבולות המוכרים כדי לנסות להפחית את החרדה ואת תחושת הערעור המתמדת שמטופלים אלו יודעים להשרות בהתנהגותם ובנוכחותם.
מתוך: שטנגר אלרן, ר. (2014). מעבר לתיאטרון הנפש: מה עובד בטיפול בהפרעת אישיות גבולית?. פסיכולוגיה עברית. אוחזר מתוך https://www.hebpsy.net/....asp?id=3111
טיפול בהפרעת אישיות גבולית
הטיפול בהפרעת אישיות גבולית נעשה באמצעות פסיכותרפיה וטיפול תרופתי. ישנן שיטות רבות בפסיכותרפיה לטיפול בהפרעת אישיות גבולית, כשהבולטות שבהן הן טיפול דיאלקטי התנהגותי, טיפול מבוסס מנטליזציה, סכמה תרפיה, טיפול ממוקד העברה וטיפול קוגניטיבי התנהגותי.
זוגיות עם אדם עם הפרעת אישיות גבולית
מכיוון שתסמינים רבים של הפרעת אישיות גבולית קשורים ומשפיעים על יחסים בינאישיים ופוגעים ביציבותם של קשרים, זוגיות עם אדם שסובל מההפרעה ואינו מטופל עשויה להיות סוערת ולעתים אף פוגענית. יחד עם זאת, כאשר מתקבלת אבחנה ובעקבותיה טיפול מתאים, אנשים עם ההפרעה יכולים בהחלט לנהל מערכות יחסים טובות ומיטיבות. לכן, אם נדמה לכם/ן שאתם/ן או בן/בת זוגכם/ן עשוי/ה לסבול מההפרעה, כדאי לפנות לאבחון ולטיפול מקצועי.
