מה מתי ומי בחינוך מיני: עקרונות מנחים לבניית תכניות חינוך מיני של בני נוער בישראל
מאת אפרת הברון ושלומית הברון1
המאמר מסתמך על ממצאי סקר אינטרנטי בנושא מיניות של בני נוער בישראל.
הקדמה - סקר לניסוח עקרונות מנחים לחינוך מיני
במסגרת תהליך ההתפתחות המינית, מתחוללים בתחילת העשור השני לחיים שינויים פיזיולוגיים, הורמונליים ופסיכולוגיים. במקביל, גוברים החשק המיני והמשיכה המינית וישנם שינויים בשיעורי ההתנסויות המיניות ובאופיים (הראל-פיש ושות', 2014 ;Commendador, 2010; DeLamater & Friedrich, 2010; Miller & Benson, 2002 ). לפיכך, חשוב כי יתקיים ליווי חינוכי ורגשי הולם של תהליכים סוערים אלה. ואולם, הנתונים שיש בידי המחקר על דרמה זו מלמדים כי המוקדים והמועדים שלה משתנים, בין היתר, במקביל לשינויים הטכנולוגיים המהירים (למיש, ריבק ואלוני, 2009; הרדוף ושות', 2012). על כן קיימת חשיבות רבה להישענות על תוצאותיו של סקר עדכני, המאפשר התייחסות עכשווית לצרכי המתבגרים. במאמר זה אנו מבקשות להציע עקרונות מנחים לחינוך מיני המותאם לצרכי בני הנוער בישראל כיום. זאת באמצעות דיון המתבסס על ממצאי סקר שערכנו בשנת 2015 בקרב צעירים המתייחס למיניותם כנערים וכנערות בישראל בשנים האחרונות. הסקר הציג שאלות מתחומים רבים הקשורים למיניות: פעילות מינית של בני נוער, שימוש באמצעי מניעה, זהות מינית, חשיפה לפורנוגרפיה וחינוך מיני בבית ובבית-הספר. בהתבסס על תוצאות הסקר, ותוך הישענות על ספרות מחקרית נוספת מהארץ והעולם, נציג קווים מנחים לבנייה של תכנית רלוונטית לחינוך מיני: נבקש לסמן את התחומים בהם בני נוער בישראל העכשווית זקוקים במיוחד לחינוך מיני, נמליץ על המועדים המתאימים להצגת התכנים הללו וננסה למפות מהם התנאים הנדרשים לשם כך. כדי להיות כלי רלוונטי ושימושי, סיכום המאמר מוצג בצורה מותאמת גיל ותוכן ונוחה לשימוש, שנועדה לשרת ככלי עזר נוח עבור הורים, צוותי חינוך פורמלי ובלתי-פורמלי וקובעי מדיניות בתחום.
על-אף שמאמר זה אינו מציג בהרחבה את ממצאי הסקר אלא עושה בהם שימוש לצרכי ניסוח התכנית, אנו מבקשות לציין כאן את מגבלותיו של הסקר ולפיכך גם של דיון הנשען על ממצאיו. המדגם עליו מתבסס הסקר מוטה מבחינת ההתפלגות הדתית באוכלוסיה, שכן 73% מהמשתתפים בסקר הגדירו עצמם חילונים, 25% דתיים ומסורתיים ו-2% חרדים. התשתית התיאורטית בתחום החינוך המיני לוקה בחוסר דומה ומתייחסת בעיקר לאוכלוסייה החילונית תוך הדגשת קושי באיסוף נתונים על אוכלוסיות אחרות בישראל (אוכלוסיות חרדיות, ערביות וזרמים שונים של אוכלוסייה דתית-לאומית). למרות מיעוט המשיבים ובשל חשיבות הנושא גם במגזר הדתי, התייחסנו בהמלצותינו מדי פעם לנתונים המוגבלים הללו, כדי להציע התאמות ספציפיות מבחינת מועד ודגשים חינוכיים למגזר הדתי. מגבלה נוספת של הסקר נוגעת לשיטת הסיקור האינטרנטי. על-אף שנמצא כי סקר אינטרנטי הוא שיטת איסוף עם תוצאות דומות לראיונות דואר וסקר טלפוני (שאול-מנע, ניר ורומנוב, 2012), עלולות להופיע בעיות מתודולוגיות ספציפיות לשיטת מחקר זו, בעיקר טעויות מדידה וטעויות דגימה. לבסוף, אופן החשיפה האינטרנטי לסקר עלול גם הוא להבדיל את המשיבים עליו מהאוכלוסייה הכללית. הסקר פורסם לראשונה באתר אינטרנט המספק מידע להורים ולצוותים חינוכיים, הופץ באמצעות מגוון רחב של אנשים באמצעות הרשת החברתית פייסבוק ובהמשך הועבר הלאה על ידי בני נוער מאחד לשני דרך המדיה הדיגיטלית. יתכן וקיימים בני נוער הנותנים דעתם פחות לנושא החינוך המיני או שמאופיינים בכך שיעדיפו לא לענות על סקר שהופץ בפייסבוק. לבסוף, אנו מבקשות להדגיש כי מרבית הנתונים עליהם אנו מבססות את המלצותינו, נשענים על תשובות של בני נוער שהיו בגילאים 18-19 בשנת 2015. אם המגמה של ירידה בגיל ההתנסות המינית והצפייה בפורנוגרפיה שנצפתה בסקר זה ממשיכה גם כיום, סביר להניח שכעת – בחלוף שנתיים מאז איסוף הנתונים – הם יהיו מובהקים וקיצוניים יותר. זאת, בין היתר, בהתחשב בכך שהנגישות לטלפון סלולרי ולמחשב הולכת ועולה עם הזמן, ולכן ניתן להניח ששיעורי החשיפה מתרחשים בגילאים מוקדמים יותר ואולי הם אף גבוהים יותר. בשל מגבלה זו, מומלץ כי מי שעובדים עם ילדים ונוער, יסתמכו גם על "מראה עיניים" – על המפגש שלהם עם בני הנוער בשטח – ויפעילו שיקול דעת ביחס למועד ההתערבות המומלץ במאמר זה.
תשתית תיאורטית
פעילות מינית של בני נוער
הספרות המקצועית מלמדת כי מעורבותם של נערות ונערים בפעילות מינית בישראל הולכת וגוברת עם השנים (הראל-פיש ושות', 2014). במאמר זה, המונח ״פעילות מינית״ או ״מגע מיני״ מכוון לכל מגע שכוונתו ארוטית. הנתונים מהשנים האחרונות מלמדים כי בישראל, 79% מבני הנוער מקיימים מגע מיני כלשהו עד גיל 18 (Eyal, Raz & Levi, 2014). על פי רוב, סדר הפעולות המיניות בהן מתנסים בני הנוער הוא: נשיקות, מגע מעל הבגדים, מגע מתחת לבגדים ולבסוף יחסי מין מלאים (Miller & Benson, 2002). נציין כי בישראל של שנת 2015, מין אוראלי נתפש על ידי בני הנוער כפחות מסוכן וכיותר מקובל – ובהתאם – האשמה שבני נוער חשים לגבי קיום פרקטיקה זו נמוכה יותר (Tolman & McClelland, 2011). על-פי עמדותיהם של בני הנוער, הגדרנו לצורך הדיון שלוש קטגוריות כלליות של פעילות מינית: א. מגע מעל לבגדים, כולל נישוק ומגע פיזי בחציצת ביגוד. ב. מגע מתחת לבגדים, כולל מגע בעירום או בלבוש תחתון בלבד. ג. חדירה: מין אוראלי, וגינאלי ואנאלי. עם השנים, המעורבות של נערות ונערים בפעילות מיניות לא רק רבה יותר, אלא גם מוקדמת יותר: כך, ניכרת בתרבויות רבות מגמה של ירידה בגיל ההתנסות המינית הראשונה (DeLamater & Friedrich, 2010). בארץ, למעלה משליש מהנערים היהודים החילונים והערבים, כ-17% מהנערות היהודיות החילוניות וכ-5% מהנערות הערביות קיימו יחסי מין עד גיל 15. עד כיתה י', כבר כחמישית מקיימים יחסי מין וגינאליים (הראל פיש ושות', 2014; Shtarkshall, Carmel, Jaffe-Hirschfield & Woloski-Wruble, 2009). זאת ועוד, קיים אף שיעור נמוך של המקיימים יחסי מין עד כיתה ו' (הראל-פיש ושות', 2014; וייסבלאי, 2010).
הגיל בו בני נוער מקיימים יחסי מין לראשונה מושפע מגורמים ביולוגיים ומשפחתיים. זאת לצד השפעה של עמיתים בני גילם, בית-הספר והקהילה, גורמים תרבותיים, תקשורת ההמונים, חשק מיני, גורמים רגשיים סוציאל-קוגניטיביים, עוני, גזענות ואפליה (Commendador, 2010). בשל תהליך הנפרדות מההורים בגיל ההתבגרות, לקבוצת השווים השפעה משמעותית על מעורבות בני נוער במגע מיני (Miller & Benson, 2002). כיוון המחקר המרכזי בישראל נוטה להתייחס לפעילות מינית של בני נוער בראייה פתולוגית (הראל-פיש ושות', 2014), על-אף שרבים מבני הנוער עצמם, הוריהם וכן אנשי מקצוע, רואים בהתנסות מינית בגיל ההתבגרות התנהגות נורמטיבית מעיקרה (וייסבלאי, 2010). למרות הנורמטיביות של מיניות בגיל ההתבגרות, ועל אף מיעוט המחקר בתחום ההתנהגות הנורמטיבית, יש גם בסיס לדאגה לשלומם של בני נוער בהקשר ההתנהגות המינית שלהם. נמצא כי נערים ונערות חשופים יותר לסיכונים כמחלות מין (Chin et al., 2012) מגע מיני בכפייה מצד קבוצת השווים (Miller & Benson, 2002) ולהריונות שאינם רצויים בשל ריבוי פרטנרים ואי-שימוש באמצעי מניעה (הראל-פיש ושות', 2014). במחקר זה של הראל פיש ושות, בחלק שנגע בהתנהגויות מיניות סיכוניות, דיווחו כ-80% מהנערים היהודים-החילונים והערבים בכיתה י' כי קיום היחסים האחרון לווה בקונדום, לעומת 67.6% מהנערות היהודיות החילוניות ו-33.3% מהנערות הערביות (שם). כמו כן, בני נוער נוטים לשתף תמונות מיניות שלהם באינטרנט (Baumgartner, Valkenburg & Peter, 2010) , התנהגות המסכנת את פרטיותם ועלולה גם לסכן את ביטחונם הרגשי והפיזי.
העדפה מינית וזהות מינית
לפי אריקסון (1976), אחת המשימות ההתפתחותיות בגיל ההתבגרות היא פתרון הקונפליקט בין זהות לבלבול תפקידים. משימה זו כוללת בתוכה גם שאלות של מגדר וזהות מינית (DeLamater & Friedrich, 2010). השיח כיום מאפשר הגדרה עצמית גמישה יותר על בסיס מגדרי ומיני (Tolman & McClelland, 2011). קינזי (1948) הציע שמשיכה מינית נמצאת על רצף, כלומר, לא כל הגברים והנשים הטרוסקסואלים בלבד או הומוסקסואלים בלבד, אלא יש גם הנמשכים לשני המינים במידה כזו או אחרת. כיום, יותר נשים מגברים מזדהות כבי-סקסואליות (Saewyc, 2011). לנתון זה ניתן להציע לפחות שני הסברים: 1. אכן יש יותר נשים הנמשכות לנשים מאשר גברים הנמשכים לגברים. 2. החברה יותר סובלנית כלפי ביסקסואליות של נשים בהשוואה לביסקסואליות של גברים (Eliason, 2000), לכן גברים יותר חוששים להזדהות כביסקסואליים. הגדרות גמישות אלו מקלות על תהליך ההתבגרות של להטב"ק (לסביות, הומואים, טרנסקסואלים, ביסקסואלים וקוירים) בהשוואה לעבר. עם זאת, להטב"ק חשופים יותר להצקות בבית-הספר, לאלימות מינית בדייטים ומחוצה להם, לדיכאון, לאובדנות ולשימוש בסמים. מבחינת התנהגות מינית, להטב"ק מקיימים יחסי מין בגיל צעיר יותר והתנהגויות מיניות סיכוניות נפוצות יותר בקרבם (Saewyc, 2011; Tolman & McClelland, 2011). ישנם בתי ספר הרגישים לקשיים של להטב"ק. רגישות זו מתבטאת בתכניות לימוד בנושא, במדיניות נגד הצקות ואלימות ובצוות תומך. בקרב להטב"ק שלמדו בבתי ספר כאלה נצפו פחות התנהגויות סיכון: הם קיימו יחסי מין עם פחות פרטנרים וצרכו פחות סמים (Saewyc, 2011).
חינוך מיני בבית
לחינוך מיני מטעם ההורים אין תחליף. מעמדם המיוחד של ההורים בחיי הנפש של ילדיהם ויכולתם ללוות תהליכים חינוכיים מתמשכים תורמים ליכולתם להעניק חינוך מיני במיטבו. המחקר מראה כי כשהורים מדברים עם ילדיהם על מיניות – וביתר שאת כשילדים משתפים את הוריהם בהתנסויותיהם המיניות – גיל קיום יחסי המין הראשונים עולה, מספר הפרטנרים המיניים יורד, השימוש באמצעי מניעה גובר, נוצר שינוי בתהליך קבלת ההחלטות, קיימת יכולת גבוהה יותר לסרב להצעה מינית והסיפוק המיני המדווח רב יותר (Commendador, 2010; De Graff et al., 2010; Jerman & Constantine, 2010). כמו כן, בהתאם לתיאוריית החברות, שיחה עם הורים השפיעה על דעות, אמונות וגישות כלפי מיניות (Commendador, 2010) ישנם מספר גורמים המשפיעים על תדירות השיחה של הורים עם ילדיהם, ביניהם הנוחות של ההורים עצמם עם נושא המיניות, הידע של ההורים בנושא והנוחות של ילדיהם לדבר על מיניות. ככל שהצדדים מרגישים יותר נוח וככל שלהורים יש יותר ידע, כך מתקיים יותר שיח בנושא (Jerman & Constantine, 2010; Miller, Kotchick, Dorsey, Forehand & Ham, 1998 ). בפועל, הורים לא מרבים לדבר עם ילדיהם על נושאים מיניים, במיוחד לא לפני גיל ההתבגרות (Jerman & Constantine, 2010) זאת גם בשל קושי ליצור עם הילדים יחסי אמון שיאפשרו לנהל שיחה פתוחה על מיניות וגם מפני שהורים רבים דואגים וחרדים כשמדובר בהתנסויות מיניות של ילדיהם – חרדה המקשה על התקשורת ((Statland-Vaintraub, 2013. כאשר בכל זאת מתקיים שיח על מיניות, נראה שאימהות מדברות עם ילדיהן יותר מאשר האבות, ובתכיפות גבוהה יותר עם הבנות מאשר עם הבנים. האבות שבכל זאת מדברים על מיניות, יעשו זאת בדרך כלל עם בניהם ולא עם בנותיהם. השיח יתמקד בעיקר במחלות מין, אך תתקיים שיחה גם על אמצעי מניעה, רבייה, לחץ לקיים יחסי מין ועל שיקולים לבחירת פרטנר מיני (Miller et al., 2004).
מקורות מידע נוספים של בני הנוער בנושא מין
לחיפוש מידע באינטרנט יתרונות רבים עבור נערות ונערים: סודיות ופרטיות, נגישות, השוואה בין מקורות ידע שונים ומנוגדים, חשיפה לסיפורים אותנטיים של בני גילם, ועוד (Kanuga & Rosenfeld, 2004). הרשת מהווה מקור מידע גם עבור אוכלוסיות שלא מגיעות למרפאות ומתקשות להגיע למקורות מידע אחרים (HaLevy, Hardoff, Knishkowy & Palti, 1995). מנגד, עודף המידע באינטרנט עשוי להיות מבלבל, אין ערבות למהימנותו, השיח על מיניות הופך לדבר לא אישי ומנוכר וגוברת החשיפה לסכנת פגיעה ברשת (למיש ושות', 2009; Jadad & Gagliardi, 1998; Kanuga & Rosenfeld, 2004; Statland-Vaintraub, 2013;). מורכבות גדולה בשימוש באינטרנט היא החשיפה לפורנוגרפיה והישענות עליה כמקור ידע.
פורנוגרפיה כחינוך מיני
בעידן המידע, נגישות של נערות ונערים לפורנוגרפיה נחשבת, למעשה, לבלתי מוגבלת. יחסי המין הפורנוגרפיים מציגים מודלים לא מציאותיים של תפקוד מיני, היחס בהם למין מנוכר הן מצד גברים והן מצד נשים, ואלו האחרונות מוצגות בהם כאובייקט מיני (Collins et al., 2010; Mattheisen, 2013 ). כך, בני הנוער נחשפים למודל של יחסי מין נעדרי אינטימיות, אשר כוללים, לעיתים קרובות, אלמנטים משפילים ואלימים.
המחקר מלמד כי בישראל לא מדובר בבעיה זניחה: על פי מחקרן של למיש ואחרות (2009), כ-15% מבני הנוער בישראל גולשים באופן קבוע באתרים פורנוגרפיים באופן יזום. עוד נמצא כי נערים נחשפים לפורנוגרפיה בשיעורים גדולים בהרבה מנערות, הן באופן יזום והן באופן מקרי (ממצאי הסקר שלנו מאששים מגמה זו). מחקרים מלמדים גם על חשיבות השיחה ההורית בנושא זה: נראה כי הורים יכולים לתווך ולמתן את השפעת האינטרנט על ילדיהם באמצעות דיבור על פורנוגרפיה, דיון בהודעות שהילדים מקבלים ושיחה על האופן שבו ילדיהם משתמשים ברשת (אתרים אליהם הם גולשים, רשתות חברתיות שבהן הם חברים). כל זאת כאשר השיחה נעשית בדיאלוג, תוך כיבוד פרטיותם של הילדים, ולא באמצעות כניסה לחשבונותיהם מאחורי גבם (Collins et al., 2010; Mattheisen, 2013; Tolman & McClelland, 2011).
חינוך מיני במסגרת בית-הספר
בישראל חינוך מיני הפך לתוכן חובה לתלמידים בשנת 1987. מאז גברו הפתיחות והשיח בנושא, ובמקביל נצפה יותר שימוש באמצעי מניעה, בייחוד בקרב יהודים חילונים (Eyal, Raz & Levi, 2014). במחקר שערכה וייסבלאי (2010) במסגרת מרכז המחקר וההערכה של הכנסת, נכתב כי באופן פורמלי משרד החינוך – באמצעות בתי הספר – הוא הגוף האחראי על חינוך מיני במערכת החינוך. לצורך כך, "היחידה לחינוך למיניות, זוגיות וחיי משפחה" בשירות הפסיכולוגי-ייעוצי הכפוף למשרד החינוך, מכשירה יועצים ופסיכולוגים בבתי הספר לעסוק בנושא במסגרת שיעורי "כישורי חיים" לתלמידי בית-הספר היסודי וחטיבת הביניים. משרד החינוך מתקצב כ-70 שעות חובה לשיעורי "כישורי חיים" בבתי ספר יסודיים ובחטיבות הביניים. בחינוך העל יסודי התכנית בת 32 השעות איננה חובה. ממחקרה של וייסבלאי עולה כי על-אף שישנה תכנית, היא מיושמת רק ב-60%-70% מבתי הספר הממלכתי. במגזר הדתי והחרדי היא מיושמת בשיעורים נמוכים יותר, אם בכלל. גם כאשר התכנית מיושמת, לא כל התכנים שבה מועברים בשל התנגדות של הורים. מציאות זו מתאפשרת, בין השאר, בשל מחסור בכוח אדם ומיעוט בפיקוח על יישום התכנית.
מעבר לפערים אלו בין מסגרות שונות ובין הרצוי למצוי, התכניות לחינוך מיני מתייחסות למיניות של בני נוער כגורם סיכון, ועל כן קיים קושי ליצור מרחב-שיח נוח ומוגן לדיון (וייסבלאי, 2010). ייתכן כי מסיבה זו בית-הספר מצטייר כמקום שאינו תמיד נוח עבור נערות ונערים ישראלים לנהל בו שיח על מיניות ואמצעי מניעה ((Farfel, Hardoff, Afek & Ziv, 2010 . ייתכן גם כי גישה זו מגבירה את המבוכה (הקיימת ממילא ביחס לנושאים אלה בגיל ההתבגרות) שנערות ונערים חשים בבתי הספר (Gray & Klein, 2006). עם זאת, באופן עקרוני, בני נוער בישראל מעדיפים להיחשף לחינוך מיני בבתי הספר על פני מפגש עם הנושא במרפאות, בתנועות-הנוער או עם הוריהם (Shtarkshall, Santelli & Hirsch, 2007). מכאן הסבירות שניתן יהיה להישען על המוטיבציה של בני הנוער לפגוש את תחום החינוך המיני בבית-הספר, תוך שיתוף פעולה שלהם הנובע מעניין בנושא.
במקביל למשרד החינוך, גופים חיצוניים שונים מציעים תכניות חינוכיות בנושאים קרובים לחינוך מיני, והפנייה אליהם נשית בהחלטת בתי הספר. כמה דוגמאות מני רבות – מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי אונס ותקיפה מינית מציעים תכניות חינוכיות למניעת פגיעה מינית ולחינוך לשוויון מגדרי לחטיבות ביניים ותיכונים. כך גם "חושן" – מרכז החינוך וההסברה של קהילת הלהטב"ק בישראל המציע פעילות במסגרות חינוכיות, "דלת פתוחה" וכן שורה ארוכה של גופים עצמאיים העוסקים בחינוך מיני. עם זאת, תכניות אלה אינן מהוות חלופה לחינוך ממלכתי למיניות בריאה שכן כל אחת שמה לה מטרות אחרות, מתמקדת בנושאים שונים ופועלת בהיקף אחר.
לסיכום, כיום נערים ונערים בישראל פעילים מינית מגילאים צעירים יותר משהיו בעבר, מקיימים יחסי מין באופן לא תמיד בטוח וחשופים למידע על מיניות ממקורות שונים – שאינם בהכרח מהימנים או בטוחים. מחקרים רבים מראים שלחינוך מיני יש השלכות חיוביות רבות. למרות חשיבות החינוך המיני, הורים אינם מרבים לדבר עם ילדיהם על מיניות. גם החינוך בבית-הספר אינו עונה על הצורך במלואו, שכן בישראל ישנם פערים ביישום תכניות חינוך מיני בבתי הספר, וכך בני נוער רבים לא נחשפים לחינוך פורמלי על מיניות כלל. בהיעדר חינוך מיני פורמלי או חינוך בבית, פונים בני נוער לאינטרנט, ובמקרים מסוימים לפורנוגרפיה, וכך רוכשים לעיתים מידע שגוי או מאמצים עמדות מזיקות ביחס למיניות. במאמר זה אנו מבקשות להציע תכנית לחינוך מיני, העונה על הצרכים של בני נוער בישראל לקראת סוף שנות ה-20 של המאה ה-21.
שיטה
משתתפים
בסקר השתתפו 739 בני נוער בגילאי 18 עד 19 מכל הארץ, מתוכם 416 נערות ו-317 נערים. מרבית המשתתפים מגדירים עצמם חילונים (72.26%), והשאר מסורתיים (17.27%), דתיים (7.98%) וחרדים (1.76%). האוכלוסייה שהגדירה עצמה "מסורתית" מאופיינת בכך שהיא לומדת בשיעורים גבוהים בבתי ספר ממלכתיים-דתיים ובפנימייה. מי שהגדירו עצמם "חילונים" לומדים רובם בבתי ספר ממלכתיים.
כלים והליך
בתאריכים 15/7/2015 עד 20/9/15 פרסמנו שאלון אינטרנטי אנונימי באתר של המיזם החברתי לחינוך מיני ״מידע אמין על מין״. הסקר בדק משתנים רבים שהוגדרו כמשתנים תלויים: 1. גיל התחלת כל פעילות מינית ומספר הפרטנרים בכל פעילות מינית. 2. פורנוגרפיה: גיל ואופי החשיפה הראשונה (עם פרטנר, לבד), תדירות החשיפה. 3. צילום, קבלה ושליחה של סרטים או תמונות עירום. 4. הגדרה עצמית מגדרית (על רצף הטרוסקסואליות-להטב"ק). 5. חינוך למיניות מההורים: תדירות, תכנים, שיתוף של הנער/ה אודות התנסויותיו. 6. אלימות מינית: לחץ, איום וכפייה ולקיים יחסי מין. שאלון דמוגרפי כלל מידע אודות מין, גיל, אזור מגורים ומגזר (חילוני/מסורתי/דתי/חרדי).
עבור כל אחד מהמשתנים התלויים, מגדר (זכר או נקבה), מגזר (חילוני/ת או מסורתי/ת), אזור מגורים וסוג היישוב שימשו כמשתנה בלתי תלוי. בשל מיעוט משיבים דתיים וחרדיים, על פי רוב אין התייחסות אליהם. עבור המשתנים הקשורים בפורנוגרפיה ובסרטים ותמונות עירום, היו שני משתנים בלתי תלויים נוספים: התדירות בה הורים דיברו עם ילדיהם על פורנוגרפיה ומודעות מגדרית (פמיניזם).
שיטות הניתוח בהן השתמשנו הן: מבחן חי בריבוע לאי תלות, מבחן א-פרמטרי לשני מדגמים בלתי תלויים מסוג Mann-Whitney ומבחן t למדגמים בלתי תלויים, בהתאם לטיב כל שאלה.
תוצאות2
שיעור המעורבות של בני נוער במגע מיני לאורך שנות בית הספר
בהשוואה לספרות מחקרית קודמת, מצאנו עלייה מסוימת בשיעורי הפעילות המינית הכוללת ברוב סוגי המגעים המיניים (ראה גרף 1 וטבלה 1). 83% מבני הנוער קיימו מגע מיני כלשהו עד גיל 18 ו-80% התנשקו, בהשוואה ל-79% ו-74% בהתאמה במחקר שפורסם לפני כשלוש שנים (Eyal , Raz & Levi, 2014). עוד מצאנו כי 50% מבני הנוער קיימו מגע מיני מעל הבגדים עד כיתה י׳ ו-25% נוספים קיימו מגע זה עד גיל 18. 71% מבני הנוער קיימו מגע מיני מתחת לבגדים או ללא בגדים, בעיקר בתיכון.
עד גיל 18, 64% מבני הנוער קיימו יחסי מין אוראליים ו-60% קיימו יחסי מין וגינאליים. בדומה לממצאים בספרות המחקרית שנסקרה, מצאנו כי עד כיתה י' כחמישית מבני הנוער התנסו ביחסי מין וגינאליים. עד כיתה י׳ בני הנוער מתנסים יותר במין אוראלי מאשר במין וגינלי (27% לעומת 20%), מתוכם מעטים מתנסים במגעים אלו עוד בחטיבת הביניים. בטבלה מספר 1 מרוכזים נתונים לגבי שכיחות המגעים המיניים השונים, לאורך השנים ובהשוואה בין מגדרים ומגזרים.
שיעור השימוש באמצעי מניעה
מבין המקיימים יחסי מין וגינליים, 59% משתמשים תמיד באמצעי מניעה ו-21% נוספים משתמשים בהם כמעט תמיד או לעיתים קרובות. לא נמצאו הבדלים מובהקים בין נערים חילונים לנערות חילוניות או בין נערים חילונים לנערים מסורתיים. בין נערות חילוניות למסורתיות נמצא הבדל מובהק בשיעור השימוש באמצעי מניעה, כאשר 2/3 מהחילוניות משתמשות באמצעי מניעה תמיד לעומת פחות ממחצית מהמסורתיות. כמו כן, כ-1/3 מהחילוניות וכ-1/4 מהמסורתיות השתמשו באמצעי מניעה לשעת חירום (״גלולת היום שאחרי״). נערים שנשאלו האם בנות זוגן השתמשו באמצעי מניעה לשעת חירום, השיבו בחיוב בשיעורים נמוכים יותר. הפער היה גדול יותר בקרב מסורתיים. משמע, נערות בכלל, ומסורתיות בפרט, משתמשות באמצעי מניעה לשעת חירום מבלי לספר לבני זוגן.
העדפה מינית
כ-80% מבני הנוער הגדירו עצמם כהטרוסקסואליים, משמע כחמישית מגדירים עצמם כלהטב"ק. ביחס לנערים, שיעור כפול של נערות הגדירו עצמן כביסקסואליות. בקרב המגזר החילוני, נמצא הבדל מובהק בהגדרה עצמית: יותר נערות מגדירות עצמן כבי-סקסואליות ויותר נערים מגדירים עצמם כהומואים [ P<0.01במבחן חי בריבוע לאי-תלות]. עם זאת, כשבני הנוער נשאלים לגבי משיכתם המינית בפועל, מתגלים פערים בקרב ההטרוסקסואלים. רק 72% העידו כי הם נמשכים לבני המין השני בלבד, בעוד 16% נמשכים בעיקר לבני המין השני ו-11% נמשכים רק או בעיקר לבני מינם. ההתאמה הגדולה ביותר נמצאה בקרב אלו המגדירים עצמם כהומואים או לסביות: 96% מתוכם העידו כי הם נמשכים רק או בעיקר לבני מינם. בקרב בי-סקסואלים גם נמצאה התאמה גבוהה, כאשר 68% מעידים כי הם נמשכים לשני המינים, 15% נמשכים בעיקר, אך לא רק, לבני המין השני ו-13% נמשכים בעיקר או רק לבני מינם. בקרב אלו שלא הגדירו את זהותם המינית, 91% נמצאים על הרצף בין משיכה לבני מינם למשיכה לבני המין השני, דבר שעשוי להסביר את העובדה שאין להם הגדרה עצמית מגובשת.
מיניות בעידן הוירטואלי - העברת סרטונים ותמונות
נערות ונערים רבים נחשפים לתמונות וסרטונים הכוללים עירום על בסיס קבוע. אולם, נראה כי יש הבדל בפעילות הדיגיטלית "הפאסיבית" (קבלת תמונות וסרטונים) בהשוואה לפעילות "האקטיבית" (צילום עצמי ושליחת תוכן). כך, כמחצית מקרב הנערות והנערים קיבלו לפחות פעם אחת תמונת עירום, אך מעל 80% מהם מעולם לא העבירו הלאה תמונת עירום. כמחצית מבני הנוער צילמו עצמם בעירום, ומתוכם 40% שלחו את הסרטון או התמונה הלאה.
פורנוגרפיה
בהתאם לממצאים המוכרים בספרות, מצאנו גם אנו הבדלים רבים בין נערים לנערות בכל הקשור לחשיפה לפורנוגרפיה (ראה גרף 2). ראשית, נערים נחשפים לפורנוגרפיה בגיל מוקדם יותר באופן מובהק [ P<0.001במבחן חי בריבוע לאי תלות וכך גם במבחן א-פרמטרי מסוג Mann-Whitney]. מרבית הנערים נחשפים עוד ביסודי, ועוד כרבע מהנערים נחשפים בכיתה ז׳. למרות הפערים בין המגדרים, חשיפה לפורנוגרפיה שכיחה גם בקרב בנות. כך, עד סוף כיתה ז׳, 78% מהנערים כבר נחשפו לפורנוגרפיה לעומת 47% מהנערות. ההבדל בין ממוצעי גיל החשיפה של נערים ונערות נמצא מובהק ובעל אפקט בינוני-נמוך [cohen's d=0.36].
כאשר מרחיבים את ההבחנה המגדרית מנקודת מבט מגזרית, מוצאים הבדל מובהק [במבחן א-פרמטרי מסוג Mann-Whitney התקבל p<0.01 בעל אפקט בינוניcohen's d=0.55 ] בין נערים חילונים לנערים מסורתיים: החילונים נחשפים בממוצע בכיתה ו׳ בעוד המסורתיים בממוצע בכיתה ז׳. עד סוף כיתה ז׳, מעל 80% מהנערים החילונים כבר נחשפו לפורנוגרפיה לעומת 68% מהנערים המסורתיים. כמחצית מן הנערות (חילוניות ומסורתיות כאחד) נחשפות עד סוף כיתה ז' לפורנוגרפיה אף הן. הבדל נוסף בין חשיפת נערים לחשיפת נערות לפורנוגרפיה הוא אופן החשיפה הראשונה [ p<0.001במבחן חי בריבוע לאי-תלות]. שישית מהנבדקים נחשפו לפורנוגרפיה באופן מקרי בעצמם. עוד עולה כי בנות חילוניות ומסורתיות (19% ו-16% בהתאמה) נחשפות בטעות בעת גלישה באינטרנט לבד, לעומת 12% בלבד מהבנים. עבור רבים מהבנים – 28% מהחילונים ו-23% מהמסורתיים – החשיפה הראשונה התרחשה מתוך חיפוש מכוון באינטרנט. רק 15% מהחילוניות חיפשו באופן מכוון פורנוגרפיה. שיעור המסורתיות – 25% - דומה לשיעור הבנים. יש לציין כי למעלה משליש מהמשיבים על הסקר לא השיבו על שאלה זו.
חינוך מיני
בדקנו גם את תדירות השיחה של בני הנוער על נושאים שונים בתחום המיניות (מין ומיניות, אהבה וקשר והתפתחות גופנית, מגדר ופמיניזם וגם אוננות, פורנוגרפיה, סלפי, שליחת סרטונים ותמונות עירום, אלימות מינית, אמצעי מניעה, להטב"ק, שיקולים לקיום יחסי מין ויחסי מין). באופן גורף למדי, מצאנו כי שיעור השיח של בני הנוער עם הוריהם הוא נמוך למדי לגבי כל הנושאים שנבדקו בסקר. עבור כל אחד מהנושאים, מצאנו כי הורים חילונים מדברים עם הנערות יותר מאשר עם הנערים באופן מובהק. השוואה בין נערות חילוניות לנערות מסורתיות באמצעות מבחני חי בריבוע ומבחני Mann-Whitney הראתה שנערות חילוניות מדברות יותר עם הוריהן על כל הנושאים פרט לאוננות, אלימות מינית, סלפי ושליחת סרטונים. כמו כן, נערות חילוניות מרגישות יותר בנוח לדבר על מיניות עם הוריהן מאשר נערים חילונים ונערות מסורתיות.
באופן כללי, אהבה וקשר הם נושאים שהורים משוחחים עליהם עם ילדיהם במידה כלשהי, ומין ומיניות מדוברים הרבה פחות. הנושאים הממוקדים הכי מדוברים הם אלימות מינית ואמצעי מניעה - כשני שליש מבני הנוער דיברו עם הוריהם על נושאים אלו לפחות פעם אחת. על אלימות מינית, כמחצית מבני הנוער לא דיברו עם הוריהם מעולם או שדיברו לעיתים רחוקות, אך לעומתם כרבע דיברו על כך לעיתים קרובות או תמיד. הפער המגדרי בנושא זה ניכר ומובהק: עם כמחצית מהנערים דיברו על כך לפחות פעם אחת בהשוואה ל-80% מהנערות בקרב חילונים. כמו כן, כשליש מהנערות משוחחות על כך באופן קבוע, לעומת כשמינית בלבד מהנערים.
בנוגע לפעילות דיגיטלית נמצא כי כמעט 3/4 מבני הנוער לא דיברו עם הוריהם מעולם על סלפי, שליחת סרטונים ותמונות עירום. על פורנוגרפיה כ-2/3 מבני הנוער לא שוחחו עם הוריהם מעולם, ו-1/5 שוחחו על כך לעיתים רחוקות. נתון זה בולט על רקע שיעור החשיפה העצום של בני נוער לפורנוגרפיה ועל רקע השפעותיה השליליות הפוטנציאליות. ההשפעות השליליות מדאיגות עוד יותר, כיוון שכחמישית מהנערים מחשיבים פורנוגרפיה כמקור מידע למיניות.
לבני נוער גם מקורות מידע נוספים בנוגע למין ולמיניות. בדומה לספרות המקצועית שנסקרה, מצאנו גם אנו כי מקורות המידע של בני נוער בנוגע למין ומיניות מגוונים: חברים ובני משפחה הרשת, בית הספר ואפילו רופאים או מומחים בתחום בריאות הציבור. בדומה למחקר אמריקני בנושא (Collins et al., 2010), מצאנו גם אנחנו כי כ-30% מבני הנוער דיווחו שהרשת היא מקור מידע מרכזי על מיניות. נערות מקבלות מידע על מיניות ומיניות דרך שיחה עם סביבתן, יותר מאשר נערים. הן משוחחות מעט יותר עם גורמים בביה"ס, עם הורים ועם חברים או בני זוג מאשר הנערים [ P<0.001במבחן חי בריבוע]. בית-הספר אינו מקור מידע רלוונטי-דיו עבור רוב בני הנוער. לא נמצאו הבדלים גדולים בין מסורתיים ומסורתיות לבין חילונים וחילוניות.
דיון – עקרונות מנחים לבניית תכנית לחינוך מיני
בהתבסס על הסקר וניתוח תוצאותיו, יצרנו מתווה מומלץ לתכנית חינוך מיני המתחיל בגיל הגן ומסתיים בכיתה י"ב. המתווה ממליץ באופן קונקרטי מהו המועד מתאים לחינוך מיני. הוא כולל – בעת הצורך – גם התייחסות דיפרנציאלית למגדר ולמגזר.
בניית תכנית מדורגת מגיל הגן ועד סיום בית-הספר התיכון
חינוך מיני כולל גם נושאים הרלוונטיים לילדים צעירים יותר. במיטבו, חינוך מיני מתחיל בגיל הרך ועוסק בנושאים הרלוונטיים לילדים ולילדות. לדוגמה, בגילאים הצעירים עליו לחנך למודעות מגדרית (מדוע בנים משחקים בכדורגל ובנות בוחרות ללמוד דווקא בלט), וכן להיכרות עם הגוף וגבולותיו. בגילאי בית-הספר היסודי חינוך מיני ישאף, בין היתר, להתמודדות עם חשיפה לפורנוגרפיה. לכן, יש צורך בחינוך מיני בתכנית ארוכת-טווח החל מגיל הגן ועד סוף כיתה י"ב, העונה בכל שנה לצרכים המשתנים באופן המותאם לגיל, למגדר ולמגזר.
שיעורי החשיפה של ילדים לתכנים מיניים וכן שיעורי ההשתתפות של בני הנוער במגע מיני משתנים מאחד לשני: יש הפוגשים תכנים מיניים או מתחילים להתנסות רק בגיל מאוחר יותר וזקוקים דווקא אז למידע שלא היה רלוונטי עבורם שנה או שנתיים קודם, אך היה רלוונטי לחבר-לכיתה. מתוך הרצון לצמצם חשיפה מוקדמת או מאוחרת מדי, ניתן לגזור מספר המלצות.
חינוך למניעת מחלות מין והריון
הממצאים מן הסקר והספרות המחקרית בתחום מצביעים על שתי מטרות גורפות החיוניות בכל תכנית חינוך מיני: מניעת מחלות ומניעת הריון לא רצוי. האופן לחינוך למניעה של שני אלה משתנה בהתאם לערכים ולתפישת העולם של ההורים והמוסד החינוכי – דיון המוכר לעוסקים בתחום בעיקר מארצות-הברית, שם הוא נע בין תכניות המחנכות להימנעות מוחלטת ממין עד לנישואין אל מול תכניות המחנכות גם למשמעות של קיום יחסי מין בגיל הנעורים (Collins, Alagiri, Summers & Morin, 2002). חשיבותן של המטרות הללו בולטת לאור הממצאים המראים כי מבין המקיימים יחסי מין וגינליים, מעל מחצית משתמשים תמיד באמצעי מניעה ועוד כחמישית משתמשים בהם כמעט תמיד או לעיתים קרובות. שני שליש מהנערות החילוניות משתמשות באמצעי מניעה באופן תמידי, לעומת פחות ממחצית מהנערות הדתיות. כלומר, נערים ונערות אמנם משתמשים באמצעי מניעה, אך השימוש אינו מיטבי ורבים מהם מקיימים יחסי מין ללא הגנה.
שימוש ספציפי בקונדום, המונע לא רק הריון אלא גם מחלות מין, אינו מיטבי גם כן. כמצוין בתשתית המחקרית של מאמר זה, אחוזי השימוש קונדום אינם גבוהים במיוחד (הראל-פיש ושות', 2014), וכן קיימת ירידה בשיעור השימוש בקונדום לאורך השנים שקדמו למחקר (וייסבלאי, 2010). כלומר, לא ברור לגמרי מהם שיעורי השימוש בקונדום כיום, אולם לא כל הנערים – ועוד פחות מכך נערות – עושים שימוש בקונדום, וישנה חשיבות גדולה לחינוך גם של נערות לשימוש בקונדום, תוך התייחסות לגורמים מעכבים משוערים (לחץ חברתי, בושה, אופי היחסים בין בני הזוג ועוד).
בניתוח הסקר מצאנו כי כשליש מהנערות החילוניות וכרבע מהנערות הדתיות השתמשו באמצעי מניעה לשעת חירום (״גלולת היום שאחרי״). השיעור הגבוה של נערות המשתמשות באמצעי מניעה לשעת חירום מלמד כי בין שליש לרבע מהנערות הבינו שהן זקוקות לאמצעי זה לאחר שקיימו יחסי מין לא מוגנים, ידעו שהגלולה קיימת, הצליחו לקנות אותה ולהשתמש בה בחלון הזדמנויות של 72 שעות בלבד. ניתן לשער כי שיעור הנערות שקיימו יחסי מין לא מוגנים והיו זקוקות לגלולת היום שאחרי היה אף גבוה מכך. יתכן כי נערות אלו הצליחו להשתמש בגלולה משום שאחרו את המועד, לא ידעו על קיומה, התביישו או לא יכלו לרכוש אותה. חשוב לחנך נערות ונערים לכך שגלולת היום שאחרי אינה אמצעי מניעה שוטף וקבוע, אלא לשעת חירום בלבד. מנגד, עלינו ליידעם כי כאמצעי לשעת חירום מדובר בכלי יעיל, בטוח וטוב מכל האלטרנטיביות האחרות (הפלה כירורגית, הפלה תרופתית או הריון לא רצוי). לשם כך עלינו להתמודד עם מיתוסים רבים המלווים את השימוש בגלולה זו.
באשר לאמצעי מניעה, נראה כי לנערות דתיות חסמים גדולים יותר ביכולת להגיע לאמצעי מניעה ו/או להשתמש בהם. על-אף שנערות אלו מקיימות יחסי מין, הן משתמשות פחות באמצעי מניעה בהשוואה לחברותיהן החילוניות. חשוב להתאים את תכנית החינוך המיני לצרכים של הקבוצה אליה התכנית מיועדת (Kirby & Laris, 2009). מכאן עולה כי יש להקדיש זמן לשיחה עם הנערות הדתיות על אמצעי מניעה. כמו כן, ואולי חשוב יותר, עלינו להכיר בחסמים של האוכלוסייה הדתית ולהקדיש משאבים להנגשת אמצעי מניעה עבורה. על מנת לתת מענה שמתאים לערכים ולנורמות, ייתכן כי המלצה זו צריכה להיות מופנית לקופות חולים, רופאות ורופאי משפחה, מרכזים ייעודיים לחינוך למיניות ומסגרות חסויות ודיסקרטיות נוספות שאינן מחויבות לשמירה על הנורמות הגלויות (שהרי הנתונים מלמדים שבפועל נערות ונערים מסורתיים ודתיים מקיימים יחסי מין), אלא על הבריאות ועל הסודיות. אם כן, יש להתייחס באופן ספציפי לאמצעי המניעה השונים העומדים לרשות בני הנוער, ליתרונות ולחסרונות שלהם במניעת מחלות מין והריון שאינו רצוי. חשוב לכלול בדיון גם התייחסות גם לשאלות דתיות ומוסריות בנוגע לשימוש באמצעי המניעה השונים, שניתן לשער שמעסיקות בני נוער בכלל, ובני נוער במגזר הדתי בפרט.
חינוך בנושא העדפה מינית וזהות מינית
על-אף שהשיח כיום מאפשר הגדרה עצמית על בסיס מגדרי ומיני וגמישות במשיכה המינית, חלק מבני הנוער אינם מעידים על עצמם כי הם נמצאים על הרצף הלהטב״קי, על-אף שהימצאותם שם מתבטאת בתשובותיהם לסקר. בלבול נוסף בהגדרות ניכר מכך ששיעור קטן ממי שמגדירים עצמם ביסקסואלים דיווחו כי הם נמשכים רק לבני המין השני. הכרת התנועתיות של הזהות המינית בגיל ההתבגרות עשויה להפחית את הדיסוננס בין החוויה של בני הנוער לבין השיח הבינארי הרווח בעניין משיכה מינית. על כן, חשוב שמחנכים והורים יכירו בדינמיות של ההעדפה המינית והזהות המינית, ובבלבול של בני הנוער בשלב ההתפתחותי בו הם מנסים לפתור את הקונפליקט המגדרי והמיני (Estes, 2016). על בסיס זה, יתאפשר למחנכים ולהורים לדבר עם בני הנוער ולהפחית את הדיסוננס. במקביל, חשוב שאחד היעדים של תכניות החינוך המיני יהיה מיגור ההומופוביה (Saewyc, 2011) – וזאת, שוב, גם באמצעות שינוי השיח המגדרי הבינארי לשיח מגדרי דינמי. מיגור ההומופוביה ישרת את צמצום ההצקות בבתי הספר, האלימות המינית בדייטים ומחוצה להם, הדיכאון, האובדנות והשימוש בסמים הרווחים יותר בקרב אוכלוסיית הלהטב"ק.
חינוך למיניות בעידן הוירטואלי
לצד ההתנהגויות המיניות שתוארו לעיל, ראוי לייחד חלק מהדיון להתנהגות מינית וירטואלית, בעיקר בשל הממצא המצביע על כך שכ-40% מבני הנוער שולחים סרטונים ותמונות עירום של עצמם. מדובר בנתון מטריד, שכן תמונה שנשלחה פעם אחת אינה נמחקת מהמדיה לעולם. לא ברור מה מידת המודעות של בני נוער לעובדה זו, ועל כן יש לחנך ילדים ובני נוער למוגנות ולפרטיות ברשת. זאת תוך שלוקחים בחשבון כי למעשה מדובר בפעילויות שחלקן, לכל הפחות, נכללות כיום במושג "מיניות" (Döring, 2014). מתוך כך, מומלץ לא בהכרח לעודד ההימנעות המוחלטת, אלא ליידע בני נוער בנוגע לסוגיית חוסר הפרטיות והנצחיות של החומרים, גם באפליקציות המתחזות לפלטפורמות המוחקות את החומרים מהמרחב הדיגיטלי (דוגמת snapchat, telegram). בנוסף, יש להמשיך ולחנך לגבי הסיכונים הפוטנציאליים בשליחה של תמונות וסרטונים גם לבני זוג ולחברים קרובים, וללמד הפעלת שיקול דעת.
חינוך להתמודדות עם תכנים פורנוגרפיים כנושא מרכזי מלווה – מגיל הגן ועד סוף התיכון
חלק משמעותי של חינוך למיניות בעידן הוירטואלי צריך לעסוק בהתמודדות עם החשיפה לפורנוגרפיה, הנפוצה ביותר בקרב בני נוער בישראל כיום. ישנם הבדלים רבים בין נערים לנערות בכל הקשור לחשיפה לפורנוגרפיה. ראשית, נערים נחשפים לפורנוגרפיה בגיל מוקדם יותר מאשר נערות. על פי ממצאי הסקר שלנו, מעל 50% מהנערים החילוניים נחשפים עוד ביסודי, ועוד כרבע מהנערים נחשפים בכיתה ז׳. אין לטעות בנתון זה ולחשוב כי הוא אינו רלוונטי גם לבנות: חשיפה לפורנוגרפיה שכיחה גם בקרבן, וכמחצית מן הנערות (חילוניות ודתיות כאחת) נחשפות עד סוף כיתה ז' לפורנוגרפיה אף הן. כך, עד סוף כיתה ז׳, כמעט 80% מהבנים וכמחצית מן הבנות כבר נחשפו לפורנוגרפיה. אופן החשיפה הראשונה שונה בין נערים לבין נערות: נערים נחשפים יותר באופן מכוון בעוד נערות נחשפות יותר במקרה. גם תדירות הצפייה היזומה שונה בין נערים לנערות: נערים צופים בפורנוגרפיה באופן יזום בתדירות גבוהה יותר. נערים גולשים באופן קבוע הרבה יותר – כמחציתם צופים בפורנוגרפיה לפחות כמה פעמים בשבוע ועוד כחמישית צופים בתוכן זה כל יום. הרבה פחות נערות (10%) צופות בקביעות באתרים פורנוגרפיים. כמעט אין נערים שבוחרים שלא לצפות בפורנוגרפיה אף פעם, לעומת כשליש מהנערות שלא צופות אף פעם ועוד כשליש שכמעט אף פעם אינן צופות בפורנוגרפיה. ישנו הבדל במועד החשיפה גם בין נערים חילונים למסורתיים ודתיים: החילונים נחשפים בממוצע בכיתה ו׳ בעוד המסורתיים והדתיים בממוצע בכיתה ז׳. מתוך כך עולה כי התייחסות תכנית החינוך המיני לצפייה בפורנוגרפיה צריכה להיעשות תוך שהיא לוקחת בחשבון את דפוסי החשיפה המשתנים בהתאם לגיל, מגדר ומגזר. לפיכך, מומלץ שבנושא פורנוגרפיה, אפילו יותר מאשר בשאר הנושאים, יהיה החינוך המיני ״ספירלי״, יתחיל מוקדם ויחזור על עצמו בהתאם לדפוס החשיפה. כבר בגילאי גן ויסודי יש להבנות תכנית להתמודדות עם חשיפה לפורנוגרפיה בדגש על מניעת חשיפה (למשל, ״מה עליי לעשות כשאני נתקל/ת בחומר שאינו מתאים לגילי?״). ביחס לחשיפה מכוונת, מכיוון שנערים נחשפים בגיל צעיר יותר ובתדירות גבוהה יותר בהשוואה לנערות, מומלץ כי החל מגילאי היסודי המאוחרים, התכנית תועבר באופן דיפרנציאלי בהתאם למגדר ומגזר.
צפייה מכוונת בפורנוגרפיה מסוכנת גם מכיוון שרבים רואים בה ייצוג של יחסי מין בריאים, נסמכים עליה לצורך קבלת מידע ואינם מודעים לסיכונים בצפייה בה: דימוי הגוף מעוות, שיבוש ההבנה של האקט המיני, הפנמת יחסי כוחות מזיקים, הרחבה מסוכנת של הגדרת מין לגיטימי, ביזוי ואי-התאמה למציאות של תחושת העונג מיחסי המין, ועוד (אליגון, 2012; עינת ובן דב עגני, 2015). מכיוון שבכיתה ז' ישנה עלייה דרמטית בשיעורי הצפייה בפורנוגרפיה ועד סוף חטיבת הביניים רובם המכריע של בני הנוער נחשפים לפורנוגרפיה, אזי יש להקפיד הקפדה יתרה על חינוך מיני רחב-היקף בנושא פורנוגרפיה כבר בכיתה ז׳. החל מהשלב שבו הרוב המכריע של בני הנוער כבר נחשף לפורנוגרפיה, על מוקד התכנית לעבור ממניעת הצפייה לחינוך ערכי, המעלה למודעות את הפערים בין המציאות לבין החומר הפורנוגרפי, מצמצם את שיעורי הצפייה ומנסה למנוע נזקים בשל צפייה בכלל וצפייה אינטנסיבית בפרט. למשל, מהנתונים עולה כי השינוי במוקד עבור חילונים צריך להיעשות בכיתה ח׳, עבור חילוניות ומסורתיים ודתיים בכיתה ט׳ ועבור דתיות בכיתה י׳. בהתייחסות לחשיפה מכוונת, יש לייחד חלק מן החינוך לצפייה יזומה ואינטנסיבית בפורנוגרפיה, האופיינית לרוב גדול של הנערים ולמיעוט מהנערות. הנזקים הגלומים בצפייה בפורנוגרפיה מתעצמים ככל שמתרבה הצפייה בה. על כן, יש לעודד הפחתה של הצפייה בפורנוגרפיה לבני נוער, תוך התייחסות למימד הממכר של הצפייה ותוך העלאת המודעות לנזקיה. חינוך זה חשוב, בין היתר, מכיוון שהפערים בצפייה יזומה בין גברים לנשים מתבטאים גם בפערי תפישות לגבי יחסי מין, אשר צפויים לעלות על "מסלול התנגשות" בעת קיום מגע מיני בפועל.
שיתוף ההורים בתכניות החינוך המיני
בסקר עליו מתבסס מאמר זה, ניתנה למשיבים אפשרות להתייחסות חופשית לנושאים שהעסיקו אותם בגיל ההתבגרות. התכנים שעלו נגעו לקיום יחסי מין בפן הרגשי והפיזי, אוננות, אלימות מינית, התנהגויות קצה, להטב"ק ועוד. במקביל, רבים מהמשיבים לשאלה פתוחה זו בחרו שוב ושוב לציין את חשיבותו של השיח עצמו. למרות העניין של בני הנוער והצורך לדבר עם הוריהם ולקבל מידע, בני נוער מדווחים על שיח מועט עם הוריהם. בני הנוער וההורים עצמם מעדיפים שחינוך מיני יתרחש בבית הספר, ולעתים שם הוא נשאר. כך עולה מהממצאים המוכרים בספרות (למשל: McKay & Biissell, 2010) אשר שוחזרו גם בסקר. כשמתקיים שיח בנושאי מיניות בין הורים לילדיהם, הנושאים המדוברים ביותר הם מין ומיניות, אהבה וקשר, התפתחות גופנית ואמצעי מניעה. ישנם פערים בשיעורי השיח של הורים עם בניהם לבין שיעורי השיח שלהם עם בנותיהם: שני נושאים שבולטים בהם "פערי השיח המגדריים" הם התפתחות גופנית ואוננות. התפתחות גופנית היא נושא שרוב הנערות דיברו עליו עם הוריהן. זאת לעומת יותר מחצי מהנערים שלא דיברו על הנושא עם הוריהם מעולם. מנגד, אוננות היא נושא שכשהוא מדובר, השיח לגביו מתרחש כמעט רק עם נערים ולא עם נערות. נושא נוסף בו נצפו פערים מגדריים הוא שיקולים לקיום יחסי מין – לנערה סיכוי גבוה יותר לשוחח על הנושא עם הוריה. כנושא שיח בפני עצמו, מגדר הוא נושא שכמעט ואינו מדובר. בקרב נערות חילוניות מתקיים יותר שיח על מגדר, אך גם אצלן, יותר ממחצית לא שוחחו עם הוריהן על הנושא מעולם. שיחה בנוגע לפעילות דיגיטלית העלתה ממצאים מדאיגים. כשלושה רבעים מבני הנוער לא דיברו עם הוריהם מעולם על הסיכונים בשליחת תמונות "סלפי" באופן שלא היו רוצים שיהיה מופץ ברשות הרבים. בנושא פורנוגרפיה, כשני שלישים מבני הנוער לא שוחחו עם הוריהם מעולם, וחמישית מתוכם שוחחו על כך לעיתים רחוקות. נתון זה בולט על רקע שיעור החשיפה העצום של בני נוער לפורנוגרפיה ועל רקע השפעותיה השליליות הפוטנציאליות. ההשפעות השליליות מדאיגות עוד יותר, מכיוון שכחמישית מהנערים מחשיבים פורנוגרפיה כמקור מידע, ובהיעדר שיח עם ההורים על הנושא קשה יותר לתקן תפיסה מוטעית זו. נדמה כי השיח עם ההורים נותר ברמה כללית יותר (למשל על מין ומיניות, אך לא על פעילות מינית באינטרנט) וברמה רפואית (למשל בנושא הוסת לנערות). יתכן כי רמות שיח אלו פשוטות יותר, או מרגישות "מחייבות" את הדיון בעניינן מצד ההורים. המבוגרים האחראים אינם יודעים בדיוק מהו המידע החסר לבני הנוער, וכך השיח לא תמיד רלוונטי. ייתכן כי התפישה ה"פתולוגית" של מיניות בקרב בני הנוער על ידי מחנכים והורים אחראית, בין היתר, לפערים אלו בין הידע החסר לבין הידע שניתן בפועל על ידי המבוגרים. התבוננות פרטנית על דפוסי השיחה מלמדת שבמסגרת השיח המועט של הורים עם ילדיהם, הם מדברים עם הבנים אפילו פחות מאשר עם הבנות. הורים מסורתיים ודתיים מדברים עם ילדיהם פחות מאשר הורים חילונים. לכן, חשוב שחינוך למינית בריאה יכלול גם הדרכה ושיחה עם ההורים, שבה יעלו הפערים המגדריים והמגזריים.
הרחבת המשאבים והסמכויות של הגופים האחראים על חינוך מיני במערכת החינוך
בהיעדר שיח הורי מספיק על מיניות, פונים כשליש מבני הנוער לספרי מידע, אתרים ופורומים על מנת לקבל מידע. האינטרנט היא מקור מידע חשוב אך לא תמיד מהימן. כמו כן, כחמישית (!) מבני הנוער פונים לפורנוגרפיה כמקור מידע. מיעוט קטן מקרב בני הנוער פונה לגורם מבית הספר כמורה או יועצת. מכיוון שהאינטרנט הוא כלי נוח, זמין ואינטואיטיבי עבור בני הנוער, מומלץ כי גופים כגון משרד החינוך ומשרד הבריאות יפעילו פורומים ואתרים שיספקו מידע אמין ורלוונטי, תוך הפעלת פיקוח עליהם. כך, יקבלו בני הנוער מידע מהימן במרחב מוכר וזמין, שלא מעורר מבוכה או אי-נוחות.
החסכים במידע של בני הנוער מכל מגדר ומגזר, ופנייתם למקורות מידע מגוונים, מדגישים את חשיבותו של מערך החינוך המיני הממסדי. במחקרה של וייסבלאי (2010) הועלו פערים בתכנית החינוך המיני הממסדית, בראשם יישום חלקי ובלתי מפוקח של התכנים וחובת קיום התכנית רק עד חטיבת הביניים. הגורם המפקח על תכניות אלה, כמצוין בתשתית התיאורטית של מסמך זה, הוא משרד החינוך. תפקידו של החינוך הממלכתי בתחום החינוך המיני מנוסח היטב במחקרם של קירבי ולאריס (Kirby & Laris, 2009): עבור כל תכנית חינוכית, גם כאשר המלמדים חינוך מיני מבצעים תפקידם נאמנה, ישנה חשיבות עליונה להדרכה, פיקוח ותמיכה במדריכים וחשיבות לתמיכה של מוסדות החינוך והבריאות. בשל הצורך בהארכת תכניות החינוך המיני ובשל הצורך בפיקוח על עצם קיום התכניות, מומלץ כי יורחבו התקציבים של משרד החינוך לצורך חינוך מיני. כמו כן, מומלץ בחום להעצים את הגוף או הגופים האחראים לחינוך מיני, להקצות תקציב משמעותי שיאפשר לפתח (לבד או בשיתוף גורמים מקצועיים מהקהילה) תכניות ארוכות-טווח הנותנות מענה מותאם לאורך כל שנות בית-הספר, ולהטמיען בשטח.
המלצות: מתווה לתכנית חינוך מיני לכיתות א׳-יב׳ לתלמידים חילונים ומסורתיים-דתיים
לסיכום הדיון אנו מציגות מתווה מומלץ לבניית תכנית לחינוך מיני לתלמידים בישראל, החל מגיל הגן ועד לכיתה י"ב. מעת לעת מוצגות המלצות ספציפיות לפי מגדר ומגזר. אנו מקוות כי סיכום זה של המאמר יהיה כלי עזר בידי מחנכים, הורים וקובעי מדיניות בתחום החינוך המיני בישראל.
המלצות כלליות | חינוך מיני "ספירלי" ו-12 שנתי | כיתות גן-י"ב
כחלק מהתפתחות תקינה, ילדים החל מן הגיל הרך עסוקים בתכנים הנוגעים להיבטים שונים של מיניות. עניין זה הולך וגובר לאורך שנות חטיבת הביניים והתיכון, אז נערות ונערים פעילים מינית בסוגים שונים של מגע מיני ובשיעור הולך וגדל בכל שנה. לפיכך יש נושאים בחינוך מיני שחשוב לפגוש באופן "ספירלי" – תוכן החוזר על עצמו ושאליו מתוסף כל פעם מידע חדש, בכל שנות בית-הספר החל מהגיל הרך.
המלצות כלליות | חינוך מיני בקבוצות קטנות | כיתות ז'-י"ב
החל מכיתה ז' ועד סוף כיתה י"ב נערים ונערות נמצאים על רצף שבין חוסר ניסיון מיני לניסיון מיני משמעותי. מומלץ להציע חינוך מיני בקבוצות קטנות יחסית. כך יתאפשר למבוגר המחנך לזהות את הצרכים של בני הנוער, לסמן את מי שנמצאים בשלבים מתקדמים יותר של פעילות מינית ולתת לקבוצה זו מידע ותמיכה באופן דיפרנציאלי, בלי לגרום לחשיפה מוקדמת מדי עבור האחרים.
המלצות כלליות | חינוך מיני לאוכלוסייה הלומדת בחינוך הממלכתי-דתי | כיתות ז'-י"ב
בקרב האוכלוסייה הלומדת בחינוך הממלכתי-דתי, ישנו שיעור נמוך מעט יותר של פעילות מינית, אך ללא הבדלים משמעותיים ביחס לאוכלוסייה הכללית. מומלץ להפנות משאבים של חינוך מיני גם תלמידים הלומדים בחינוך הממלכתי-דתי תוך התאמת התכנים לערכים ולתפיסת העולם של אוכלוסייה זו.
המלצות כלליות | הנגשת מקורות מידע מהימנים לילדים ולמתבגרים | כיתות ד'-י"ב
לא מעט נערים מתייחסים לפורנוגרפיה כמקור מידע אמין בנושא המיניות. בנוסף, רבים מקרב הנערות והנערים מחפשים מידע באתרים ובפורומים אינטרנטיים. מומלץ כי הורים וצוותים חינוכיים יקדישו זמן לאיתור מקורות מידע מהימנים באינטרנט ולהנגשתם לילדים ולמתבגרים בהתאם לגילם וליכולת ההבנה שלהם. משרד החינוך ומשרד הבריאות יגדילו לעשות אם יפעילו בעצמם פורומים או אתרים מהימנים שבהם מידע מותאם-גיל בנושאי חינוך מיני.
סלולרי ואינטרנט | חינוך "ספירלי" לשימוש חכם באינטרנט ולצמצום סיכונים | כיתות א'-י"ב
חשוב לחנך לבטיחות בשימוש במדיה הדיגיטלית, באופן החוזר על עצמו שוב ושוב כל שנה במשך כל שנות בית-הספר בהתאם לגיל וליכולת ההבנה והתפישה של הילדים והמתבגרים.
בכיתות א'-ג' על ילדים וילדות ללמוד על שימוש חכם באינטרנט (נייד ומחשב), "נורות אדומות" בשימוש באינטרנט, היכרות עם סכנות הגלישה ומניעת חשיפה לתוכן מיני שאינו תואם לגילם.
בכיתות ד'-ו' על ילדים וילדות לחזור על התכנים שנלמדו בכיתות הנמוכות וכן להוסיף מפגש עם ערכים, כגון: אחריות אישית ואחריות הדדית ברשתות חברתיות, פרטיות ומשמעותה בעידן הדיגיטלי ו"הלשנה" מול דיווח במקרים של נורות אדומות.
בכיתות ז'-י"ב מומלץ כי נערים ונערות יחזרו על התכנים שנלמדו בבית-הספר היסודי וכן ילמדו על אופן הצגתם במרחבים מקוונים, חוק הסרטונים, העברת תוכן ויראלי וסיכוניו.
פורנוגרפיה | התערבות משמעותית מגיל צעיר | כיתות א'-ו'
עשירית מהילדים ומהילדות נחשפים לפורנוגרפיה כבר בילדות הצעירה. החל מכיתה ד' ישנה הבחנה ברורה בין שיעור החשיפה של ילדים לזה של ילדות.
בכיתות א'-ג' (בחינוך הדתי עד כיתה ד') כדאי שילדים וילדות ירכשו כלים להתמודדות עם גלישה בטוחה ברשת בדגש על מניעת חשיפה לתכנים מיניים ופורנוגרפיים. עליהם ללמוד מה לעשות במידה והתרחשה חשיפה, למי פונים ומה עושים כדי למנוע את המשכה.
בכיתה ד' בנות - על ילדות חילוניות ודתיות להמשיך בשיח המניעתי שהחל בכיתות הנמוכות.
פיתוח לומדה על פורנוגרפיה לתלמידי ותלמידות יסודי – מומלץ לשקול פיתוח לומדה על פורנוגרפיה שתסייע במתן מידע משתנה ומדורג לילדים ולילדות לפי רמת החשיפה שלהם.
הורים – יש ליידע את ההורים בנוגע לשיעורי החשיפה לפורנוגרפיה בגילאי הילדות הצעירה, של ילדים וילדות כאחד. עליהם ללמוד בעצמם את הנושא כדי שיוכלו לסייע לילדיהם.
פורנוגרפיה | חינוך מיני משמעותי בכל שנה באופן חוזר ונשנה | כיתות ז'-י"ב
כיתה ז' היא "שנת מפתח" אצל המתבגרים והמתבגרות בישראל, חילונים ודתיים, בהקשר של חשיפה וצפייה בפורנוגרפיה ויש להקפיד על חינוך מיני בנושא פורנוגרפיה בשנה זו. בכיתה ז' נערים חילונים ודתיים רבים (25%) נחשפים לראשונה לפורנוגרפיה. במהלך כיתה ז' חשוב ללמד את הנערים על נזקי הפורנוגרפיה ברמה האישית וכן לחנך חינוך ערכי וחברתי.
קיום יחסי מין | התייחסות לשיקולים לקיום יחסי מין הכוללים חדירה | כיתות ט'-י"ב
שיעור משמעותי של בני נוער מקיימים יחסי מין הכוללים חדירה במהלך התיכון. ישנו פער בין הנערים לבין הנערות: בעוד רבים מנערים מתחילים לקיים יחסי מין עם חדירה בכיתה י', אצל הנערות יש זינוק בכיתות י"א-י"ב – לכן חשוב לקיים שיח עם נערים במהלך כיתה ט' על שיקולים לקיום יחסי מין ואילו עם נערות חשוב לקיים שיח זה במהלך כיתה י'.
נערים ונערות מהמגזר הדתי מקיימים יחסי מין וגינאליים בשיעור נמוך יותר מאשר חילונים וחילוניות, ויחסי מין אנאליים בשיעור גבוה יותר. חשוב לדבר עם אוכלוסייה זו על הנושא. ניתן לגשת לכך באמצעות שיח על בתולין, היות והניסיון בשטח מלמד כי זו הסיבה לקיום יחסי מין אנאליים.
קיום יחסי מין | הנגשת מידע על אמצעי מניעה ואמצעי מניעה לשעת חירום; הנגשת אמצעי מניעה ואמצעי מניעה לשעת חירום לאוכלוסייה חילונית ולאוכלוסייה דתית | כיתות י'-י"ב
לנערות מסורתיות ודתיות חסמים גדולים יותר ביכולת להגיע לאמצעי מניעה ו/או להשתמש באמצעי מניעה ויש ללמדן באופן ממוקד יותר על אמצעי מניעה וכן להנגיש להן אמצעי מניעה במקומות בהם יש חיסיון ושמירה על פרטיותן, כמרפאות ועמותות המסייעות לבני נוער באופן דיסקרטי.
1/3 מהחילוניות ו-1/4 מהלומדות בבית-ספר ממלכתי-דתי, העידו שהשתמשו באמצעי מניעה לשעת חירום ("גלולת היום שאחרי"). ניתן להניח כי שרבות נוספו היו זקוקות לגלולה ולא השתמשו בה בגלל חוסר ידע, חששות והיעדר נגישות. יש לספק מידע אמיתי ומהימן על אמצעי מניעה לשעת חירום, מחד כדי למנוע שימוש-יתר ומאידך כדי להנגיש שימוש בעת הצורך.
הורים – נערות חילוניות משוחחות יותר מכל שאר האוכלוסיות על אמצעי מניעה עם הוריהן. מומלץ להורי נערות דתיות לעסוק בנושא יותר. חשוב גם כי הורי נערים חילונים ודתיים ישוחחו עמם גם על הנושא ולא ישאירו אותו באחריות הנערות (והוריהן) בלבד.
להטב"ק | מיגור הומופוביה ומתן לגיטימציה ללהטב״קים | כיתות ז'-י"ב
מעל 10% מהמתבגרים מגדירים עצמם הומואים, לסביות או בי-סקסואלים. בקרב שיעור דומה יש בלבול בנוגע להעדפתם המינית. חשוב להכיר לנערים ולנערות את תפישת המיניות כרצף, לאפשר בדיקה של זהויות ומעבר ביניהן ולדבר על הבניות חברתיות והומופוביה. מומלץ כי חיזוק להטב״קים ומיגור הומופוביה יהיה אחד הנושאים החוזרים על עצמם שוב ושוב לאורך שש שנות החטיבה והתיכון.
חינוך מגדרי | צמצום פערים בתפיסות על מיניות בין נערים לנערות באמצעות שיעורים משותפים | כיתות י'-י"ב
שיעורי הצפייה השונים בפורנוגרפיה בין נערים לנערות יוצרים פער תפישתי בין-מגדרי בשאלה מהם יחסי מין, מהו עונג ומה גורם לעונג, מה לגיטימי, מותר ורצוי, מה מציאותי ומה לא. בשנות התיכון חשוב לקיים שיעורי חינוך מיני משותפים לנערים ולנערות הדנים בערכים אלה ומנסים לגשר על הפערים, ולהנחיל תפישה מציאותית, שוויונית ומכבדת של יחסי מין.
אחריות הורית | עידוד הורים לחריגה מהשיח הרפואי-ביולוגי | כיתות ז'-י"ב
בני נוער מכל המגזרים והמגדרים העידו כי עצם השיחה הייתה משמעותית להם מאוד. חשוב כי הורים וכן בתי הספר ינסו לעודד שיח זה בין בני נוער לבין המבוגרים סביבם.
מקורות
אליגון, א' (2012). "מתבגרים, מיניות ופורנוגרפיה: בין עונג, מוסר וכבוד הדדי". אוחזר מתוך פסיכולוגיה עברית http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=2865
אריקסון, א"ה (1976). ילדות וחברה. (תרגום: א' רפ). תל אביב: ספרית פועלים.
בלאו, א' (2012). ממצאי סקר השימוש ביישומי האינטרנט, התנהגות ולמידה ברשת בקרב ילדים ובני נוער: "כן" לגלישה בטוחה, "לא" לשימוש כפייתי. בתוך י' עשת-אלקלעי,א' כספי, ס' עדן, נ' גרי, י' יאיר וי' קלמן (עורכים), ספר כנס צ'ייס למחקרי טכנולוגיות למידה האדם הלומד בעידן הטכנולוגי (עמ' 84-75). רעננה: האוניברסיטה הפתוחה.
הראל-פיש, י', וולש, ס', בוניאל-נסים, מ', דז'אלובסקי, א', אמית, ש', טסלר, ר' וחביב, ג' (2014). נוער בישראל: בריאות, רווחה נפשית וחברתית, ודפוסי התנהגויות סיכון בקרב בני נוער בישראל. תכנית המחקר הבינלאומי על בריאותם ורווחתם של בני-הנוער. ירושלים: אוניברסיטת בר אילן, מכון ברוקדייל, משרד הבריאות ומשרד החינוך.
הרדוף, ד', פרידמן, ר', פילו, נ', פרידמן, פ', גריילסמר, ד' וריגל, ש' (2012). "מתבגרים שואלים רופאים באינטרנט: סקר שאלות של מתבגרים בתחומי בריאות בפורום אינטרנט במשך שנה". הרפואה, 151 (6), 341-338.
וייסבלאי, א' (2010). "חינוך מיני במערכת החינוך". ירושלים: מרכז המחקר והמידע של הכנסת. אוחזר מתוך https://www.knesset.gov.il/mmm/data/pdf/m02462.pdf
למיש, ד', ריב"ק, ר' ואלוני, ר' (2009). "ילדים ישראלים גולשים באינטרנט: מפאניקה מוסרית להורות אחראית". מגמות, מ"ו (1-2), 163-137.
עינת, ג' ובן דב עגני, נ' (2015). פורנורמה – השפעות החשיפה לתכנים פורנוגרפיים על ההתפתחות מינית ועל נורמות חברתיות. ב: רשת ללא בטחון תופעת האלימות המינית ברשת האינטרנט ובמדיה החדשה בישראל 2015, עמ' 55-60. הוצאת איגוד מרכזי הסיוע: ירושלים.
שאול-מנע, נ', ניר, מ' ורומנוב, ד' (2012). "הוספת האינטרנט לשיטות מסורתיות של איסוף נתונים בסקרים". נייר עבודה מס' 69, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. אוחזר מתוך http://www.cbs.gov.il/www/publications/pw69.pdf
Akers A. Y., Holland C. L. & Bost J. (2010). Interventions to improve parental communication about sex: A systematic review. Retrieved from: http://pediatrics.aappublications.org/content/127/3/494
Baumgartner S. E., Valkenburg P. M. & Peter J. (2010). Unwanted online sexual solicitation and risky sexual online behavior across the lifespan. Journal of applied developmental psychology, 31, 439-447.
Card, J .J. & Benner, T. (ed.) (2008). Adolescent Sexual Health Education: An Activity Sourcebook. New York: Springer Publishing Company.
Chin H. B., Sipe T. A., Elder R., Mercer S. L., Chattopadhyay S. K., Jacob V. (2012). The effectiveness of group-based comprehensive risk-reduction and abstinence education interventions to prevent or reduce the risk of adolescent pregnancy, HIV and STM infections. American journal of preventive medicine, 42(3), 272-294.
Commendador K. A. (2010). Parental influences on adolescent decision-making and contraceptive use. Pediatric nursing, 36(3), 147-170.
De Graff H., Vanwesenbeeck I., Woertman L., Keijsers L., Meijer S. &Meeus W. (2010). Parental support and knowledge and adolescents' sexual health: Testing two meditational models in a national Dutch sample. Journal of youth and adolescence, 39, 189-198.
DeLamater J. & Friedrich W. N. (2010). Human sexual development. Journal of sex research, 39(1), 10-14.
Döring, N. (2014). Consensual sexting among adolescents: Risk prevention through abstinence education or safer sexting?.Cyberpsychology: Journal of Psychosocial Research on Cyberspace, 8(1), article 9. http://dx.doi.org/10.5817/CP2014-1-9.
Eliason M. (2000). Bi-negativity, Journal of bisexuality, 1(2-3), 137-154.
Eyal K., Raz Y. & Levi M. (2014). Messages about sex on Israeli television: Comparing local and foreign programming. Journal of broadcasting & electronic media, 58(1), 42-58.
Farfel, A., Hardoff, D., Afek, A. &Ziv, A. (2010). The effect of a simulated–patient–based educational program on medical encounters’ quality at military recruitment Centers. Israel Medical association journal, 12, 216-220.
Gray, N.J. & Klein, J.D. (2006). Adolescents and the internet Health and sexuality information. Current Opinion in Obstetrics and Gynecology, 18, 519-524.
HaLevy, A., Hardoff, D., Knishkowy, B. & Palti, H. (1995). A school-linked health service for adolescents in Jerusalem. The journal of school health, 65(10), 416-419.
Hardoff, D. (2012). Legal and ethical issues in adolescents' health care. Georgian medical news, 210, 18-23.
Jadad, A. R. & Gagliardi A. (1998). Rating health information on the internet: Navigating to knowledge or to Babel? Journal of the American medical association, 279(8), 611-614.
Jerman, P. & Constantine, N. A. (2010). Demographic and psychological predictors of parent-adolescent communication about sex: A representative statewide analysis. Journal of youth and adolescence, 39, 1164-1174.
Kanuga, M. & Rosenfeld, W. D. (2004). Adolescent sexuality and the internet: The good, the bad and the URL. Journal of pediatric & adolescent gynecology, 17, 117-124.
Kinsey, A. C., Pomeroy, W. B. & Martin, C. E. (1948). Sexual behavior in the human male. Philadelphia: W. B. Saunders Co.
Kirby, D. B. & Laris, B. A. (2009). Effective curriculum-based sex and STD/HIV education programs for adolescents. Child development perspectives, 3(1), 21-29.
Matthiesen, S. (2013). Youth sexuality in the internet age: A qualitative study of the social and sexual relationships of young people. Retrieved from: http://www.forschung.se.....Schutz.pdf.
McKay, A. & Bissell, M. (2010). Sexual health education in the schools: Questions and answers. Toronto: Sex information and education council of Canada.
Measor ,L., Miller,K. & Tiffin, C.(2000). Young People's Views on Sex Education: Education, Attitudes and Behaviour. London and New York: Routledge.
Miller, B. C. & Benson, B. (2002). Romantic and sexual relationship development during adolescence. In: Furman W., Brown B. B. & Feiring C. (Eds.). The development of romantic relationships in adolescence (pp. 99-124). Cambridge: Cambridge university press.
Miller, K. S., Kotchick, B. A., Dorsey, S., Forehand, R. & Ham, A. Y. (1998). Family communication about sex: What are parents saying and are their adolescents listening? Family planning perspectives, 30(5), 218-235.
Collins, C., Alagiri, P., Summers, T. & Morin, S.F. (2002). Abstinence Only vs. Comprehensive Sex Education. San Francisco: Policy Monograph Series.
Moor, A. (2011). The efficacy of a high school rape prevention program in Israel. Violence and victims, 26(3), 283-295.
Neumark, Y., Lopez-Quintero, C., Feldman, B. S., Hirsch Allen, A. J. & Shtarkshall R. (2013). Online health information seeking among Jewish and Arab adolescents in Israel: Results from a national school survey. Journal of health communication: International perspectives, 18(9), 1097-1115.
Romito, P. & Beltramini, L. (2011). Watching pornography: Gender differences, violence and victimization. An exploratory study in Italy. Violence against women, 17(10), 1313-1326.
Saewyc, E. M. (2011). Research on adolescent sexual orientation: Development, health disparities, stigma and resilience. Journal of research on adolescence, 21(1), 256-272.
Shtarkshall, R. A., Carmel, S., Jaffe-Hirschfield, D. & Woloski-Wruble, A. (2009). Sexual milestones and factors associated with coitus initiation among Israeli high school students. Archives of sexual behavior, 38, 591-604.
Shtarkshall, R.A., Santelli S. & Hirsch, J. S. (2007). Sex education and sexual socialization: Roles for educators and parents. Perspectives on sexual and reproductive health, 39(2), 116-119.
Statland-Vaintraub, O. (2013) Open communication is the key. Parenting in light of abuse: Sexual abuse in Israel 2013, 42-46.
Sutton, M. J., Brown, J. D., Wilson, K. M., & Klein, J. D. (2002). Shaking the tree of knowledge for forbidden fruit: Where adolescents learn about sexuality and contraception. In: Brown J. D., Steele J. R., &Walsh-Childers K. (Eds.), Sexual teens, sexual media (pp. 25-55). Mahwah, NJ: Lawrence Erlbaum Associates, Inc.
Temple-Smith, M., Moore, S. & Rosenthal, D. (2016). Sexuality and adolescence. New York & London: Routledge.
Tolman, D. L. & McClelland, S. I. (2011). Normative sexuality development in adolescence: A decade in review, 2000-2009. Journal of research on adolescence, 21(1), 242-255.
Visser, A. P & Van-Bilsen, P. (1994). Effectiveness of sex education provided to adolescents. Patient education and counseling, 23, 147-160.
הערות
- המחברות מבקשות להודות לגב' ברטה טסלר ממכללת דוד ילין, לגונן שש ולפרופסור דרורה כפיר.
- לקבלת פרק התוצאות המלא של הסקר ניתן לפנות אל המחברות.
