מקורות

הירידה בתפיסת הסכנה של מחלת האיידס חברה למנטליות ה"יהיה בסדר" הישראלית. התוצאה: צניחה בשיעור השימוש בקונדום ועליית הסיכון להידבק. במאמר מובאת סקירת מחקרים על הקשר בין נטילת סיכון מינית, חיפוש ריגושים, מוכוונות ופתיחות לחוויה. כן נסקר השאלון שפיתחו שידלו וחבריו לבדיקת התנהגות מינית בלתי מוגנת תוך דגש על גורם הכעס/דיכאון/פטליזם, שבעלי הציונים הגבוהים בו נוטים להסתכן מינית. לסיכום, כמה מהמלצותיהם של שידלו ועמיתיו המנהלים את קו ה-TalkSafe הניו יורקי, המקבילה של הקו הפתוח של הוועד למלחמה באיידס.

 

לעיתים קרובות כשאנו מברכים אדם לקראת השנה החדשה, אנו מדברים על "התחלות חדשות". זה הזמן להיזכר במודל של פוצ'סקה ודיקלמנט על שלבי השינוי, ובמיוחד לעמוד על האמביוולנציה כלפי השינוי ועל הרווחים המשניים מהמצב הקיים העומדים לעתים קרובות מאחורי הרצון החד-משמעי המוצהר לשינוי. מאמר מאת פרופ' גידי רובינשטיין http://www.giditherapy.co.il לקראת השנה החדשה באתר דוקטורס.

 

נוהל של משרד הבריאות מה-30 באוגוסט 2012 שנועד להסדיר איתור נשים עם תסמינים רגשיים בהריון ולאחר לידה וסימני דיכאון לאחר לידה, כחלק מהפעילות השוטפת של השירות המונע בטיפות חלב ובמרכזים המטפלים בנשים הרות.

 

בהוקיענו את המעשה המחריד כמקרה חריג וקיצוני, אנו נאטמים מהפחד הקיים בכולנו ליפול בבור שאליו נפל משה סילמן

 

פציעה עצמית היא תופעה אנושית מורכבת ומטרידה. היא שויימה לראשונה כתופעה פסיכופתולוגית לפני פחות ממאה שנה. מאז, מעמיק העניין בתופעה ומתרבה המחקר והידע בתחום. אחת השאלות שממשיכות להטריד היא הקושי הרב בטיפול בפוצעים את עצמם והגעה להישגים טיפוליים מתמשכים. במאמר זה, באמצעות כלי ניתוח אינטרדיסיפלינריים, אציע הבנה חדשה לקשיים אלה. אבחן את תופעת הפציעה העצמית דרך מופעה בשפה, ובאמצעות אבחנותיו הקליניות של הבלשן רומאן יאקובסון בין אפזיות מטאפוריות למטונימיות, אטען כי הקהילייה הטיפולית והפוצעים את עצמם משתתפים בשני 'משחקי שפה'* שונים. בעוד את 'משחק השפה' הטיפולי מאפיינת דומיננטיות מטאפורית תוך תפיסה היררכית של היחס בין מטאפורה למטונימיה, את 'משחק השפה' של הפוצעים מאפיינת דומיננטיות מטונימית. בהמשך לכך אצביע על ההשתמעויות הקליניות הנובעות מהבנת שפת הפוצעים כמטונימית.

 

דף הפייסבוק מכיל מאמרים, אנקדוטות ויזואליות, הודעות וכו'. מקום מעניין, עדיין בשלבי הרצה, בו ניתן לראות את הזווית ההורית.

 

מאמר חדש באתר הבית של ד"ר גידי רובינשטיין http://www.giditherapy.co.il הבוחן את הרצף בין מופנמות למחוצנות לאור דוגמאות מהפרק הראשון בעונה הנוכחית של תכנית הריאליטי "היפה והחנון". במרכז המאמר - מה בין הפרעת אישיות סכיזואידית לחרדה חברתית? עד כמה ניתן להפוך פרטים מופנמים למוחצנים יותר ועד כמה יש לעודדם לקבלם את מופנמותם? מוחצנות כמקדם ביטחון לרווחה נפשית סובייקטיבית ומופנמות כגורם סיכון לפסיכופתולוגיה.

 

קשת הסיטואציות הדיכאוניות שחוויתי בימי חיי עד כה, לא הייתה עשויה מקשה אחת. פנים רבות (ורעות) היו לה. בקצה אחד שלה היה מצוי דיכאון קשה ובעל סימנים פסיכוטיים. ב-1975 דיכאון זה היה מסוכן הרבה יותר באופן מיידי בעיקר מפאת הנגישות המיידית שהייתה לי לנשק חם כחייל בשירות סדיר בצה"ל. מי שנתון למרות דיכאון כבד יוצא מהתחום הנפשי המקיף אנשים המודעים היטב למה שמתרחש סביבם ונכנס לקהל הבאים בשערי הפסיכוזה, הלא היא אותה ממלכה איומה המנותקת במידה משמעותית מן המציאות.

 

בשקט בשקט, כמעט באין רואים. שנהיה בריאים.

 

בניסיון להעלות למודעות הציבורית את האפשרויות והסיכונים של החיים המקבילים ברשתות החברתיות, פירסמתי מאמר דעה ב"הארץ דה מרקר" על הפסיכולוגיה של פייסבוק וטוויטר. על הפנים שאנו מציגים לחברים ברשתות, על הקתרזיס התמידי, ועל האני האידאלי שהחברה מציבה לנו. הפיתוי לזייף זהות ברשת הוא גדול - מה המחיר על כך?

 

במסגרת סדרת ההרצאות בנושא פסיכולוגיה וחברה שעורכת התנועה למען הפסיכולוגיה הציבורית בישראל בבית העם בתל אביב, נערכה הרצאה של ד"ר מיה מוכמל בנושא "פסיכואנליזה עכשווית והמחאה החברתית" מובא כאן קישור לאתר ההתנועה בו ניתן לקרוא את סיכום המאמר.

 

רחל טלשיר, בטור השבועי על אכילה בריאה, מספרת על הביוגרפיה של סטיב ג'ובס ומאירה פן פחות ידוע באישיותו. הפרעת אכילה של אובססיביות בבחירת מזון כביכול בריא.