על אבחון מחוננים בגיל הרך
ד"ר חנה דויד | 15/12/2020 | הרשמו כמנויים
בשבועות האחרונים אני מקבלת מדי שבוע פנייה בנושא מחוננות בגיל הרך. הפונים הם בדרך כלל אנשי מקצוע מתחומי החינוך והטיפול כמו מורות, יועצות, מטפלים מתחומים שונים, קלינאיות תקשורת, פיזיותרפיסטיות ופסיכולוגים. אולם, בניגוד לכותרת של הפניות הללו, שמרמזת על עניין בתחום זה, התוכן תמיד הוא שאלה על הילד או הילדה שלהם. לדוגמה: האם ניתן לערוך אבחון מחוננות לילד בן שנה? במה כרוך אבחון מחוננות לילד בן שנתיים? האם אני מכירה אשת מקצוע מתאימה באזור מסוים שעורכת מבדקי מחוננות לבני 3?
עד כה טרם הצלחתי לפענח את התעלומה על מקורו של הצורך הזה, לאבחן ילד או ילדה כה צעירים כדי לדעת אם הם מחוננים, אבל עניתי בפירוט לכל פנייה בנושא זה. עכשיו אנסה להאיר את הדברים כדי שהורים נוספים – גם כאלה שמתחבטים בסוגיה זו – יקבלו עליה מענה, גם אם כללי, ובעיקר – כדי שמי שמרגיש שעליו "לעשות מעשה", דהיינו למצוא אבחון שכזה לבנו או לבתו ולא עשה זאת – תנוח דעתו.
אתחיל בסיבה שבעטיה פונים אלי, כפי שמתברר מהפניות: כתבתי מאמרים רבים הן על אבחון מחוננים והן על מחוננות בגיל הרך. אני בהחלט ממליצה לקרוא על שני נושאים אלו, ולא רק את מאמרי-שלי (בסוף הפוסט הזה יופיעו האתרים שלי שבהם תהיינה הפניות למאמרים שפירסמתי בעיקר באנגלית אך גם בצרפתית). אבל – עצם העובדה שאני עוסקת בשני נושאים אלו אין פירושה שאני "בעדם", דהיינו, שאני ממליצה על אבחון מחוננות בגיל הרך. גם אין פירוש הדבר, שיש באמתחתי רשימה של מאבחנים מומלצים, ואני עוסקת בוויסות הפניות לאבחון בגיל הרך על פי מקומות המגורים. המציאות שונה בתכלית ממצב זה.
אתחיל בחזרה תמציתית על עיקרי המסקנות אליהן הגעתי לאחר מספר עשורים של יעוץ למחוננים: אבחוני מחוננות יש לערוך למטרה מסוימת בלבד. במקרים רבים רב נזקו של אבחון כזה על התועלת שבו. מרבית אבחונים המחוננות נעשים בארץ למטרה מסוימת – בעיקר כדי להתקבל לתכנית מסוימת שההרשמה אליה מותנית ב"הצלחה" באבחון כזה – בעיקר תכניות ההעשרה למחוננים של משרד החינוך וקבלה לכיתת מחוננים. במקרים כאלה כל ההתלבטות בקשר למקום האבחון, מי יאבחן וכדומה מיותרת, שכן, מי שקובע את כל הדברים הללו הוא הגורם שמשתמש בתוצאות המבחנים למטרת סינון המועמדים. במקרים של בעיות מסוגים שונים, כמו לקויות למידה ו/או בעיות חברתיות, רגשיות, משפחתיות, מומלץ בדרך כלל לאבחן את הילדה או הילד, וכל אבחון כזה, אף אם תכליתו אינה "גילוי" או "חשיפת" המחוננות, ייתן למצער תמונה טובה-למדי של היכולות הקוגניטיביות. ביתר הרחבה כאמור ניתן לקרוא, כהתחלה, את ארבעת מאמרי שפורסמו ב"פסיכולוגיה עברית": אבחון ילדים מחוננים" https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=2779, "אבחון ילדים מחוננים" חלק ב https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=2888, "אבחון ילדים מחוננים, חלק ג – מתי הנזק עלול להיות גדול מהתועלת?" https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=2922, "למה אבחון מחוננים בעייתי כל כך?" https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=2957. כמו כן, ניתן לקרוא על כך בשניים מהספרים שפירסמתי כאן: "להיות הורים לילד מחונן" , https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=3021, "הילד המחונן ובית הספר" https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=3105
למעשה, כמעט את כל הורי הילדים המחוננים שהגיעו אלי לייעוץ לפני שהילדים הגיעו לכיתה ב, שבה בדרך כלל נערכים מבדקי המחוננות בבית הספר, פגשתי לאחר שילדיהם עברו אבחון במכון להתפתחות הילד או בשפ"ח/שפ"י שבמקום מגוריהם. ילדים אלו הופנו למכון בשל בעיה כלשהי – בין אם על ידי הוריהם ובין אם על ידי הגננת שלהם, ובמסגרת האבחון שנערך במכון "התגלה" שהילד מחונן. הגילוי נעשה בדרך כלל לאחר שהילד נבחן במבחן וקסלר לגיל הרך, או במבחן וקסלר לילדים כאשר היה מדובר בילדים בני 6 ומעלה. אבל, הסיבה לעריכת מבחן וקסלר לא היתה באף מקרה קבלת תשובה לשאלה: "האם הילד מחונן".
כפי שחזרתי וכתבתי, כאשר בילדות המוקדמת ילד מגלה יכולות יוצאות דופן בכל תחום שהוא, מתעניין בנושאים שאינם אופייניים לבני גילו, כשהוא בעל אוצר מלים יוצא דופן בגיל צעיר מאוד, מגלה עניין רב במספרים, בפעולות חשבון ו/או בצורות מתמטיות בגיל שילדים אחרים כלל אינם מודעים לקיומם של מספרים ו/או פעולות מתמטיות, אין שום אבחון שייתן מענה לצרכים אלו. ה"עבודה" המוטלת על ההורים היא סיפוק הצרכים של הילד – בין אם מדובר באוכל ובשתייה, בגג מעל לראשו או בבגדים מתאימים, ובין אם מדובר במתן מענה לרעב הקוגניטיבי שלו – לידע, לתשובות לשאלות שמעסיקות אותו, להבנה עמוקה ורחבה של מהויות מתמטיות או להבנת תהליכים פיזיקליים מסובכים. המענה לצרכים אלו אינו אף פעם אבחון, וכל תווית שהילד מקבל – בין אם ניתנה לאחר אבחון, דהיינו – יש "הוכחה" שהיא "נכונה", ובין אם היא ניתנת כשם תואר בעלמא, דוגמת "גאון" או אפילו "רק" "מדהים" – נזקה רב מתועלתה.
"מה לעשות כאשר הילד שלי בן השנתיים שואל שאלות שלא מתאימות לגילו" או "איך להגיב כאשר בתי בת השלוש רוצה לבצע חיבור של מספרים דו-ספרתיים במחשב שלי, כי היא עדיין מתקשה במוטוריקה העדינה הדרושה לכתיבה" הן שאלות שיש להן מענה, ואתייחס לכך בפוסט הבא. אבל בינתיים נזכור, שאבחון אינו מענה – לא לשאלות דוגמת אלה שהוצגו וגם לא לאחרות.
