מקורות

בסרטון זה מובאים היתרונות הייחודיים של הפסיכולוגיה החיובית לטיפול בגברים הומואים. זאת במיוחד נוכח הכישלון החרוץ והנזק העצום של טיפולי ההמרה מהומוסקסואליות להטרוסקסואליות. בניגוד לטיפולים אלה שנועדו לשנות את הנטייה המינית, ניתן לנצל את העיקרון המנחה את הפסיכולוגיה החיובית להשתמש בחוזקות של האדם במקום לתקן את 'חולשותיו'. הואיל וחלק גדול מפגיעותם הנפשית של הומואים נובע מגילויי הומופוביה שכוונו כלפיהם ע'י חברת הרוב ההטרוסקסואלית, ובמיוחד לעג לנון-קונפורמיות המגדרית (נשיות) שלהם. מתן לגטימציה לאותה נון-קונפורמיות מגדרית במקום מאבק בה עשויה לשפר את מצבם של ההומואים והתחלה למגמה זו אנו רואים בעיסוקם במקצועות בהם רוב העוסקים בהם הן נשים (למשל, כגנני-ילדים שזכו לאמונם של הורים הטרוסקסואלים).

 

האם ביסקסואלים עתידים להפוך להומואים? על שינויים ספונטאניים בנטייה המינית לאורך טווח החיים (שלא כתוצאה מטיפולי המרה). יישום המושג 'נזילות מינית' שטבעה ליסה דיאמונד ו'בעיקר הטרוסקסואלים' (רמה 1 בסולם קינסי) לגבי בני נוער ובוגרים צעירים ע'י ריץ' סאבין-ויליאמס. פרופ' רובינשטיין מסיים את הפוסט בהמלצות יישומיות ובאמצעי זהירות לגבי הטיפול בגברים ביסקסואלים: איך להגמיש את תפיסתם הקוטבית והנוקשה מבלי לערער את מנגנוני ההגנה שלהם?

 

'לא שמנים, לא נשיים' - על אידיאל היופי הגברי ההטרוסקסואלי, השרירי והחטוב כגורם סיכון לבריאותם הנפשית של גברים הומואים? הפוסט כולל המלצות לטיפול פסיכולוגי בגישה פסיכודינמית המדגישה את אמרתו המפורסמת של פרויד 'Where id was there ego shall be' כמטרת הפסיכואנליזה ולאימוץ הפסיכולוגיה החיובית כאמצעי לגיוס חוזקות החותם לשם קבלת העצמי והזולת במקום להמיר את הנשיות בגבריות.

 

עידן שגברים הומואים וביסקסואלים מוצהרים מנחים תכניות טלוויזיה ומקימים תאים משפחתיים חד־מיניים, הספר בין בושה לגאווה חושף את הקשיים הרגשיים של גברים אלה, כמו שהם משתקפים בחדר הטיפולים.* הספר מבוסס על ממצאי מחקרים עדכניים רבים שלפיהם שיעור ההפרעות הנפשיות הגבוה יחסית בקהילת הלהט"ב נובע מהפנמת יחסה השלילי של חברת הרוב ההטרוסקסואלית שהם גדלו בה. ממצאים אלה זוכים למשנה תוקף מניסיונו הקליני של המחבר. בספר נידונות סוגיות מרכזיות בחייהם וביישום הגישות העיקריות בפסיכותרפיה לקידום רווחתם הנפשית. הספר מיועד למטפלים שמבקשים להתוודע לנורמות הייחודיות של עולם הגברים ההומואים והביסקסואלים, לגברים אלה עצמם ולבני משפחותיהם. הספר כולל מילון מונחים שנועד להנגיש מונחים פסיכולוגיים מקצועיים ומונחים המקובלים בעגה של קהילת הלהט"ב לקהל הרחב ולמטפלים הטרוסקסואליים.  

 

מחקרים רבים ומעמיקים בני זמננו מצביעים על כך ששיעור ההפרעות הנפשיות הגבוה יחסית בקרב להט"ב הוא תוצאה של היחס השלילי של החברה ההטרו-נורמטיבית ושל הפנמת יחס זה. הומופוביה היא פחד של הטרוסקסואלים מהומואים ולסביות המתבטא החל מגילויי לעג, סלידה ונידוי, דרך אלימות פיזית ועד לכדי פשעי שנאה. הואיל והומואים נולדים לחברת הרוב ההטרוסקסואלית ואינם מכירים הומואים אחרים לרוב עד סוף גיל ההתבגרות (הנמשך לפי ההגדרות החדשות בגיל 24), חלק גדול מהם נוטה להפנים יחס זה ואף להשליכו על הומואים אחרים בבגרותם. המאמר עומד על מקורות ההומופוביה ומתמקד במרכיבים שניתן לאמץ מהגישות הטיפוליות השונות כדי לעזור להם לקבל את נטייתם המינית. דגש מיוחד מושם על הגמשת תפקידי המגדר המסורתיים, שכן במרכז ההומופוביה וההומופוביה המופנמת עומדת הנון-קונפורמיות המגדרית.

 

בפוסט מעורר מחשבות נוגות סוקר פרופ' גידי רובינשטיין את האוטוביוגרפיה של הפרופסור לפסיכו-בלשנות רוג'ר בראון מאוניברסיטת הארוורד. לכאורה, סיפור הזדקנות עגום בעולם השייך לצעירים בכלל ובקהילת הלהט"ב בפרט. בראייה מאוזנת יותר לא נפקדים מסיפור חייו של בראון הייסורים שהביא על עצמו לאורך כל חייו, וביתר-שאת בזיקנתו. כפי שהוא עצמו מעיד, against my better judgement.

 

דר' רוברט שפיצר עמד בראש הצוות שהמליץ לאיגוד הפסיכיאטרי האמריקני למחוק את ההומוסקסואליות מה-DSM. הדבר נעשה במספר שלבים ומאז הפגינו מטופלי המרה, המכנים את עצמם ex-gays, בכנסים המקצועיים של האיגודים המקצועיים בארה"ב בטענה שהצליחו לשנות את נטייתם המינית מהומוסקסואלית להטרוסקסואלית. במחקר שערך שפיצר במטרה לבדוק את הצלחתם של טיפולים אלה נמצאה השפעה חלקית מאוד ושפיצר פירסם מאמר מסויג מאוד על מחקרו. בערוב ימיו חזר בו אף ממסקנה זו והתנצל בפני קהילת הלהט"ב.

 

על היחסים הסבוכים בין התפיסה הפסיכואנליטית לפיה הומוסקסואלית גברית היא ביטוי לנרקיסיזם פתולוגי ומכתבו לאם אמריקנית בו הוא מצהיר על הומוסקסואליות כצורת מיניות נורמלית ורואה בפסיכואנליזה אמצעי טיפולי לעזור לבנה להשלים עם משיכתו לגברים. על ההיאחזות בטענה הראשונה כסימוכין לכך שהומוסקסואליות היא הפרעה נפשית, על הסברים חלופיים והצעות לטיפול.

 

עשרת הדיברות ליציאה מהארון (או להישארות) בו. פרופ' גידי רובינשטיין מנסה להגיע לאיזון בין הקושי שבהסתרה לסיכונים שבחשיפה.

 

השיעור הגבוה של רווקים בקרב גברים הומואים ותחושת הבדידות הנלווית לו מקשים עליהם להימנע ממפגשים מיניים שאינם מאפשרים שמירה על אמצעי המיגון המומלצים ע"י הממסד הרפואי למניעת הידבקות בנגיף הקורונה והעברתו לקבוצות סיכון, גם אם מי שנושא את הנגיף אינו מפתח תסמינים ואינו מודע לכך. מאמר זה מציג את גורמי הסיכון הייחודיים לגברים הומואים והשלכותיהם ומציע המלצות לטיפול הכוללות פיתוח מנגנון העידון (סובלימציה), לגיטימציה למין טלפוני/וירטואלי שבימים כתיקונם עלול להעיד על חוסר בשלות לפיתוח קשר זוגי בוגר ושימוש בבדידות כמנוף לפיתוח תובנות לגבי ההימנעות מקשר זוגי בימים כתיקונם.

 

טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) בגברים הומואים וביסקסואלים – מטיפולי המרה לקבלה עצמית

 

קשר זוגי בין שני גברים טומן בחובו קונפליקט מובנה בין הצורך בביטחון לצורך בריגושים וגיוון. על פי מחקרים רבים בנושא, הממצאים מצביעים על עדיפות של קשרים מונוגמיים - אז למה בכל זאת נדמה שחצי מההומואים התפוסים מנהלים זוגיות פתוחה? פרופ' גידי רובינשטיין נכנס בעובי הקורה המונוגמית