גישות שונות להבנה של פסיכוזה
קיימות גישות שונות להבנת הפסיכוזה ולטיפול בה, כאשר הגישה הדומיננטית היא הגישה הרפואית המתמקדת בהופעת סימפטומים כגון הזיות, מחשבות שווא ובלבול בין דמיון למציאות, המקשים על האדם להבחין בין התרחשויות בעולם הפנימי להתרחשויות בעולם החיצוני. המודל הרפואי נשען על ההנחה של כשל ביולוגי, ובהתאם לכך תופס הטיפול התרופתי את הנפח העיקרי בטיפול בפסיכוזה.
בעשורים האחרונים התפתחו גישות חדשות שחוללו שינוי בתפיסה המקובלת, המתמקדת במחלה ובביטוייה באדם, והמוקד עבר לראיית האדם עם המחלה: באופן ההתמודדות שלו עמה, באזורי החיים שמחוץ למחלה ובדרך שבה האדם חווה את המחלה ואת עצמו ביחס אליה. כותבים עכשוויים מזכירים כי הרעיון שחוויות פסיכוטיות הן מחלת נפש או חלק ממנה אינו אלא תיאוריה אחת מני רבות, שטרם הוכח באמצעות בדיקה פיזיולוגית או ביולוגית . הפסיכולוג לואיס סאס, למשל, הדגיש את חשיבות תשומת הלב לחוויה הסובייקטיבית המתרחשת בממד שונה מהידוע לנו לצורך הבנת חוויית הפסיכוזה, ומציע לנהוג בפתיחות לא להגביל את המחקר למודלים התיאורטיים המוכרים, שלדבריו אינם מוכיחים את עצמם. ואמנם, תיאורטיקנים וחוקרים רבים עסקו בחוויה הסובייקטיבית של הפסיכוזה, בתהליכים הפסיכולוגיים הקשורים בה, ובהבנתה בהקשרה לאדם ולחייו: למשל, לאינג טען שפסיכוזה היא דרך הגנתית של הפרט להתמודד עם מצבי חיים קשים מנשוא; תומאס סאס קישור בין הפסיכוזה לנטייה של החברה לתייג את החריג ולהרחיקו.
ליבנה, מ. (2018). חוויית הפסיכוזה: המודל הסובייקטיבי של האדם. פסיכולוגיה עברית. אוחזר מתוך https://www.hebpsy.net/....asp?id=3683
