ויקטור פרנקל נולד בוינה ב-1905, למד רפואה והפך לפסיכיאטר במהלך שנות השלושים. בספטמבר 1942 הועברו פרנקל, אשתו והוריו למחנה הריכוז טרזין, וב-1944 הגיע יחד עם רעייתנו למחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ, ולאחר מכאן למחנה הריכוז דכאו עד לשחרור המחנה בתום המלחמה. רוב משפחתו של פרנקל, כולל רעייתו, נספו בשואה. לאחר המלחמה פרנקל נישא שנית, השלים דוקטורט בפילוסופיה וכתב ספרים רבים. הידוע בספריו הוא ״האדם מחפש משמעות: מבוא ללוגותרפיה״, שראה אור לראשונה ב-1946.
מהי לוגותרפיה?
פרנקל הוא מייסד גישת ה״לוגותרפיה״. שמה של תורת הלוגו-תרפיה, נגזר מהמילים היווניות "לוגוס" ו"תרפיה", שמשמעותן משמעות וטיפול, כלומר טיפול באמצעות פשר/משמעות.
הלוגותרפיה נחשבת לאסכולה הוינאית השלישית בפסיכותרפיה אחרי קודמותיה - הפסיכואנליזה של פרויד אשר שמה במרכז את השאיפה לעונג, והפסיכולוגיה האינדיבידואלית של אדלר אשר מדגישה את השאיפה לכוח. הלוגותרפיה, בשונה משתי האחרונות, טוענת כי השאיפה הראשונית של האדם הינה השאיפה לפשר. מדובר בסוג של אנליזה אקזיסטנציאליסטית וטכניקה טיפולית הבאה לתת מענה למצבי סבל, מצוקה ומכאוב של בני אנוש, דרך גילוי המשמעות בסבלם ובחייהם. הלוגותרפיה איננה רק תיאוריה פסיכולוגית אלא גם שיטה טיפולית ופילוסופיית חיים מעשית המדגישה את חשיבות הממד הרוחני באדם.
הלוגותרפיה משויכת לגישה האקזיסטנציאליסטית. הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית, הכוללת בתוכה את הלוגותרפיה, גורסת שלאדם אין מהות אפריורית טרם היוולדו, ועל כן קביעת משמעות חייו – בידיו היא. האדם יחיה חיים משמעותיים ובעלי תכלית, רק אם יעצבם ויעניק להם תוכן מקורי משלו. בשונה מגישה זו, הלוגותרפיה רואה את המשמעות כדבר אובייקטיבי שאנו מקבלים, ולא סובייקטיבי שאנו יוצרים. ואולם, על אף שלמשמעות יש קיום אובייקטיבי, ולכן האדם אינו ממציא אותה אלא מגלה אותה, יש לה גם קיום סובייקטיבי, שכן האדם תופס ומבין את משמעותם של האירועים החיצוניים באמצעות הטלת עצמיותו אליהם. במובן זה, עבור פרנקל, המשמעות אכן קיימת אפריורית אך גם נגלית לאדם דרך פריזמת אישיותו הייחודית. לפי הלוגותרפיה, אנו "נקראים למימוש משמעות". לא הפרט הוא השואל "מהי משמעות חיי?" אלא החיים עצמם הם המבקשים ממנו להיענות לאתגרים המוצבים בפניו, באמצעותם יוכל להגשים את מטרתו הייחודית בחיים.
עקרונות הלוגותרפיה
פראנקל טוען שהעולם החדש והמודרני מאתגר את האדם בשל עקרותו מערכים ומסורות, וכפועל יוצא מכך חשים חלק מבני האדם תופעה שאותה הוא מכנה "ריק קיומי". הסימן המרכזי של הריק הקיומי הינו השעמום, המתבטא בתחושת ריקנות פנימית וחוסר תכלית. ריקנות זו מנותבת לא אחת לאפיקי שאיפה לכוח, ממון וחומריות, מין וסיפוק תענוגות, התנהגויות אלימות, נטייה להתמכרויות ואובדנות. לפיכך, הגברת תחושת המשמעות במצבים אלו, הינה חלק מהותי בתהליך ההחלמה.
הלוגותרפיה נשענת על שלושה עמודי תווך. נקודת המוצא הראשונה היא שמניע מרכזי של האדם הינו למצוא משמעות בחייו. הנקודה השנייה היא ההנחה שמשמעות קיימת בחיים באופן בלתי מותנה, ובכל התרחשות. לבסוף, הנקודה השלישית היא שלאדם תמיד יש חופש לבחור, אם לא את גורלו, אז את עמדתו כלפיו.
לקריאה נוספת על לוגותרפיה
מתוך: ישראל, ד. מ. (2018). המאבק למציאת משמעות בסבל בראי הלוגותרפיה. פסיכולוגיה עברית.
