עוד על מחוננות ודת

ד"ר חנה דויד | 6/1/2021 | הרשמו כמנויים

פוסט זה נכתב בתגובה לדבריה של אוריה גובנר: 

נקודות למחשבה. חנה יקרה,
ראשית אודה על התכנים המרתקים אותן את מעלה. אני עוקבת אחרי הבלוגים וקראתי חלק ממאמרייך ומספרייך בהנאה רבה. תודה!
כמתמחה בפסיכולוגיה חינוכית וכחוקרת רב תרבותיות אני תוהה עם אילו מן הזרמים בחברה החרדית נפגשת שלאורן כתבת את ההתייחסות דלעיל לחברה זו.
אני חרדית- חסידית, אם לחמישה. בחברה בה גדלתי יש ישיבה מיוחדת למחוננים. קבלתי אישור של שלושה רבנים לצאת ללמוד באקדמיה (ואני ממש לא היחידה). הורי ובעלי דרבנו אותי ותמכו בי לאורך כל הדרך, והם מסייעים לי לתכנן כעת את לימודי הדוקטורט שלי. לא איבדתי דבר, ואני מחוברת היטב לדרכי ורואה עצמי כחרדית גאה:)

בבית החרדי למהדרין אשר בבני ברק בו גדלתי, מלבד הדרבון ללמידה ומנעד הידע הרחב שפתחו בפני ("למדתי" את סדרת האנציקלופדיה "החי והצומח של ארץ ישראל", לדוגמא) , לבד מלימודי בבית הספר, מגיל 6 נשלחתי לחוגים רבים, בתחומים מגוונים. ומגיל זה למדתי מוזיקה. ניגנתי בכלים רבים, כתבתי ושרתי. כמוזיקאית מחוננת השתתפתי באנסמבלים ובקונצרטים מז'אנרים שונים של המוזיקה.
למדתי רק במוסדות חרדיים, הופעתי רק עם חרדיות, וצפיתי בתזמורת "אביבים" המורכבת מבנות חרדיות בלבד, מוזיקאיות מעולות בתחומן.
לקראת סיום התיכון החרדי בו למדתי נבחנתי במבחני "חוץ" במקצועות רבים, השווים בדרגת האתגר הלימודי לבחינות בגרות, ברמה של 3-4 יחידות, תלוי בתחום. לאחר מכן למדתי יהדות ומוזיקה במשך 4 שנים, לתעודת הוראה. תכננתי להמשיך לאקדמיה למוזיקה, אך איכשהוא התגלגלו הדברים והגעתי למחלקה לפסיכולוגיה...
אני ממש לא מסכימה עם הקביעה שתכנית הלימודים בחברה החרדית מצומצמת, שאין עיסוק באומנות.
אולי הכרת קהילה ספציפית, אולי את נשענת על חוויות עבר...
כחרדית, חשוב היה לי להביא את החוויה שלי כיום, תוך תקווה שהאספקט הזה יסייע לאנשי המקצוע לדייק נכונה את מבטם על מטופליהם.

קלינאי/ת תקשורת
אינדקס קלינאי תקשורת. קלינאית תקשורת מטפלת בלקויות בדיבור, בהגייה, בגמגום, בהבנה ובהבעה של שפה מדוברת

תודה, אוריה על המלים הטובות.

אני מאוד שמחה שהחוויה שלך כל כך חיובית – הן בכל הקשור להתפתחות כישורייך האקדמיים והן – ואולי בעיקר – מהתמיכה לה זכית לכל אורך חייך. אני מאחלת לך מקרב לב שתמשיכי לצבור חוויות כה חיוביות ושיימלאו כל משאלות לבך לטובה.

אשר לשאלתך עם מי מהזרמים החרדיים "נפגשתי", יותר נכון לשאול "עם מי לא נפגשתי". אם נתייחס רק למשפחת המקור המצומצמת שלי, הרי שאחי הגדול, הרב משה מרדכי ארנשטיין ז"ל, היה המשפיע של ישיבת תומכי תמימים בצפת, חסיד חב"ד ששמו הולך לפניו בכל העולם (אני יכולה לשלח לך, לבקשתך, את ההספדים באנגלית ובעברית שנכתבו עליו, על אף בקשתו המפורשת שלא יספידו אותו בעת הקבורה); אחותי נישאה לחסיד מחסידות אחרת, ואילו אחי הצעיר ובני משפחתו הרחבה (12 ילדים) כולם ליטאים. למותר לציין שכל הגברים שהזכרתי הוסמכו לרבנות; אחי הגדול ז"ל הוסמך גם לדיינות אך העדיף לשרת את בני קהילתו כמשפיע. את העובדה שהיה בעל תואר שני מאוניברסיטת בר אילן הצניע – הרשיתי לעצמי לכתוב זאת לראשונה רק אחרי מותו. ההספד שכתבתי עליו פורסם ביום השנה לפטירתו ב Chabad.info(אם זה מעניין אותך – בקשי ואשלחהו לך).

אני לא ממשיכה בכיוון זה שכן – לעניות דעתי אין זה מוסיף לענייננו כמלוא הנימה. בין אם אזכיר 100 משפחות של קרובי משפחה ועוד 500 משפחות של מכרים מבני ברק, העיר בה גדלתי עד גיל 12, מקריית ישמח משה, ע"ש הרבי מסאסוב, חנניה יום טוב ליפא טייטלבוים זצ"ל, האחיין של הרבי מסאטמר, השכונה שבה עשיתי את שנות נעורי – ההנחה שלך ש"אולי הכרת קהילה ספציפית, אולי את נשענת על חוויות עבר..." אין לה ולא כלום עם טיעונייך.

להלן אשאל אותך 20 שאלות (בלבד, שכן, תגובה זאת לא נועדה להתנצחות אלא להבאת טיעונים שיפריכו את אלה שלך):

1. האם לימודייך היסודיים והתיכוניים איפשרו לך ללמוד רפואה? הנדסה בטכניון?
2. מה פירוש "איכשהוא התגלגלו הדברים והגעתי למחלקה לפסיכולוגיה..."? האם לא נכון יותר לומר, שבספטמבר  2014 חיפשת מסגרת חרדית ללימודי תואר ראשון בפסיכולוגיה?
3. לו היית רוצה להיבחן בבחינות הבגרות, במקום בבחינות חיצוניות, והיית רוצה, כמו נערים ונערות חילוניים רבים, להרחיב מקצועות רבים – לזכות בתעודת בגרות המכונה "איכותית" היית יכולה? האם ידוע לך איזה שיעור מתלמידי החינוך החרדי זכאים ל"תעודת בגרות איכותית"? כמה מתוכם זכאים ל"בגרות איכותית בהצטיינות"? על פי ההגדרה של משרד החינוך: "בגרות איכותית בהצטיינות" פירושה 5  יח"ל במתמטיקה, 5 יח"ל באנגלית + 31 יח"ל בגרות עם ממוצע ציונים 90, או 4-5 יח"ל מתמטיקה, 5-4 יח"ל אנגלית +31 יח"ל בגרות , וממוצע ציונים 95. תעודה כזאת מאפשרת התחלת לימודים אקדמיים בתיכון, לדוגמה, במקצועות שקשה להתקבל אליהם, ובוגריהם מבוקשים בשוק העבודה ובדרך כלל זוכים לרווחה כלכלית.[1]
4. האם למדת גמרא? אפילו משנה (ואני לא מדברת על פרקי אבות בלבד...)? האם רצית ללמוד מקצועות אלו לבגרות מורחבת? ואם היית רוצה – היית יכולה?
5. האם למדת "יהדות ומוזיקה" משום שאלו המקצועות שבחרת, או משום שנמנית עם 92.3% מבוגרי החינוך החרדי שלא עמדו בדרישות הסף של האוניברסיטאות בשנת 2018 (שנתון סטטיסטי לישראל, מס. 71, 2020, טבלה 4.19)?
6. מה היית עושה לו אביך ובעלך לא היו תומכים בהמשך לימודייך? האם כל האבות והבעלים תומכים בלימודים אקדמיים של בנותיהם? מה היה קורה לו היית רווקה – האם היית בוחרת באותו מסלול, או שמא ממתינה כדי שלא תצטרכי לחשוש מקושי בשידוך בשל "עודף השכלה"?
7. האם כל הבנות שרוצות להמשיך בלימודים אקדמיים מקבלים אישור של שלושה רבנים? האם כל הרבנים נותנים אישור כזה? מה היית עושה לו לא היית מקבלת את האישור משלושתם?
8. האם ניתן להסיק מהתמיכה שזכית לה מבעלך ומאביך שזאת נחלת הכלל? למיטב ידיעתך – איזה שיעור מבין בוגרות החינוך החרדי זכו לתמיכה כזאת? איזה שיעור מהן מימשו את יכולותיהן? אם התמיכה הזאת אינה נחלתן של מרבית בנות המגזר החרדי, למה עלינו לדעת שאת זכית לה? כיצד משרת אותנו מידע זה?
9. האם כ"מוזיקאית מחוננת" (את מוזמנת לקרוא שוב את פסוק ב' במשלי כ"ז) לא רצית לפתח את יכולותייך המוזיקליות מעבר להשתתפות "באנסמבלים ובקונצרטים מז'אנרים שונים של המוזיקה"? מדוע אינך מפרטת היכן הופעת? אם לא רצית – מדוע? אם כן – מדוע לא עשית זאת?
10. האם "צפיתי בתזמורת 'אביבים' המורכבת מבנות חרדיות בלבד" הוא משפט המעיד על הישגים  שלך? על פתיחות? על האפשרות ל"לצפות" (האם כוונה להאזין בהופעה חיה או בווידאו?) בתזמורת? האם חברות התזמורת הן בנות חרדיות? או שמא נשים נשואות שקיבלו רשות מהבעל ומהרב? אולי אפילו משלושה רבנים? אם החברות אינן בנות או נערות – איך התזמורת הזאת רלבנטית לענייננו?
11. האם למדת את אותו מספר שעות כמו אחייך? האם בנייך מתחילים ללמוד באותו גיל כמו בנותייך? האם הם לומדים את אותו מספר שעות שבועיות?
12. האם בישיבה למחוננים אותה הזכרת ניתן ללמוד, כמו בכיתות המחוננים במגזר הכללי, לקראת תואר ראשון במסגרת האוניברסיטה הפתוחה? במגמת אמנות הכוללת הופעות? או שמא התלמידים הלומדים בה מאכלסים את תכנית ההאצה במתמטיקה של אוניברסיטת תל אביב שתלמידיה מסיימים ברוב המקרים את התואר הראשון במתמטיקה עד גיל 19?
13. האם גם בפנייך היתה פתוחה האפשרות ללמוד במסגרת של מחוננים כמו בחינוך הכללי? או אולי במוסד לבנות, הדומה לזו שהזכרת שנועד לבנים: "ישיבה למחוננים"?
14. האם את משווה בין קריאת "סדרת האנציקלופדיה 'החי והצומח של ארץ ישראל', לדוגמא", להשתתפות בחוגי מכון אריקה לנדאו? באלו של נוער שוחר מדע? בתכניות מכון וייצמן לנוער? או שמא לסדנאות האמנות לנוער של מוזיאון תל אביב? האם לא יותר נכון להודות, שבעוד שתלמידים חילוניים ודתיים רבים זכו ויכלו לקרוא את כל מה שאת קראת, אבל בנוסף – זכו ב"פתיחת שער" בתחומים רבים נוספים וברמה גבוהה ביותר, דבר שאת לא זכית לו?
15. אם מרבית הבנות במגזר החרדי אינן מקבלות את התמיכה בה זכית, האם אין טעם לפגם בהצגת הדברים בפני מטופלות ממגזר זה באופן בו את מציגה אותם? האם האשליה בדבר "הדלתות הפתוחות לרווחה" בפני בוגרת החינוך הזה, כאשר המספרים אומרים אחר,ת אינה מצג שווא ברוב המקרים? האם לא הגון וישר יותר ל"דבר במספרים" במקום להציג חוויה אישית כנחלת הכלל? האם את לא עלולה לעשות עוול למטופלות חרדיות בהצגת "עולם פתוח" כאשר המציאות שונה בתכלית?
16. האם לא נכון לומר, שבעוד שבעבר, הבנים בחינוך החרדי – למצער בתלמודי התורה (ולא בחיידרים) – למדו לימודי ליבה, היום אין הדבר כן? האם לשיטתך זה "שיפור"? שינוי לטובה? או שמא ההיפך?
17. האם העובדה, שבמחזור הראשון של סמינר בית יעקב שצ'רנסקי, שנפתח לתלמידות שהוכשרו להיות גננות לאחר מלחמת העצמאות (הן סיימו את לימודיהן ב-1950) למדו פסיכולוגיה, כולל על פרויד ואת פרויד, בעוד שבסמינר הרב וולף, עשרים שנה לאחר מכן, במגרת לימודי הפסיכולוגיה הנדרשים למדו את "תורת הנפש" של הרב וולף – ספר המתנגד לפרויד, היא התקדמות [כמובן שפרויד הוא רק דוגמה אחת מני רבות...]? מה קורה עם לימודי הפסיכולוגיה היום בסמינרים?
18. מדוע, על אף העובדה, שרק 36.5% מתלמידי החינוך החרדי ניגשים לבגרות לעומת 94.5% מתלמידי החינוך הכלל ו-95.9% מתלמידי החינוך הדתי (שם, שם), רק 32.8% מהתלמידים החרדים הניגשים לבחינות הבגרות זכאים לתעודת בגרות – בעוד שבקרב בוגרי החינוך הכללי שיעורם הוא 84.2% ומבין בוגרי החינוך הדתי – 86.2% (שם, טבלה 4.20)? האם את נכללת בקרב הרוב הגדול של תלמידי החינוך החרדי שסיימו את לימודיהם ללא תעודת בגרות ועקב כך נחסמה בפניהם הדרך להשכלה גבוהה איכותית?
19. על פי נתוני הלמ"ס, שיעור הלומדים אנגלית ברמה של 5 יחידות בחינוך החרדי היה כרבע משיעורם בכלל האוכלוסיה, שיעור הלומדים מתמטיקה ברמה זו היה כחמישית, כימיה – כעשירית, פיזיקה – בערך 5%, ביולוגיה – שביעית ומדעי המחשב – כחמישית (טבלה 4.21). זאת, על אף העובדה, שכאמור, שיעור הניגשים לבגרות בין בוגרי החינוך החרדי הוא כשליש משיעורם בכלל האוכלוסיה ושיעור הזכאים – רק כ-7%. מדוע נמנע מהרוב המוחלט של בוגרי החינוך החרדי ללמוד מקצועות מדעיים וטכנולוגיים ברמה גבוהה-דיה כדי שיוכלו להמשיך את לימודיהם והשכלתם הגבוהה במוסדות איכותיים?
20. מדוע, על אף שלטענתך "מבחני ה"חוץ" ... שווים בדרגת האתגר הלימודי לבחינות בגרות, ברמה של 3-4 יחידות", שיעור משלימי בחינות הבגרות לכדי זכאות לתעודה בין 2011 ל-2019 היה 16.1% בחינוך הכללי, 19.5% בחינוך הדתי, ורק 8.1% בחינוך החרדי (טבלה 4.23)? אדגיש, שאין מדובר כאן בתלמידי החינוך החרדי שמלכתחילה לא למדו לימודי ליבה – כמו הרוב הגדול של התלמידים בחינוך זה, אלא בתלמידים שלמדו וגם נבחנו בבחינות הבגרות אך נכשלו בשיעור גבוה-יחסית לזה של כל סקטור אחר, ועל אף העובדה שלדברייך למדו ב"רמת אתגר גבוהה" נכשלו בנסיון להשלים את בחינות הבגרות בשיעור גבוה מפי שניים מאשר שאר התלמידים.

אני מאוד מקווה שכאשר תוסמכי להיות פסיכולוגית מומחית, לא תיכשלי באחד הכשלים הבאים:

רוח אדם - תכנית הכשרה פסיכואנליטית־בודהיסטית
מציעה אנליזות בתעריף מיוחד

קורס הכשרת מדריכים.ות בהתמחות בילדים ונוער מגווני מגדר
קורס ייחודי לאנשי טיפול המשלב כלים תיאורטיים ומעשיים

1. לא "תביאי את החוויה שלך" ובוודאי לא תניחי שהחוויה שלך "תסייע לאנשי המקצוע" – החוויה שלך היא שלך, וכאשת מקצוע עלייך להיות מסוגלת להימנע, ככל האפשר, מהשלכת חוויותייך על אחרים. אם את זקוקה לשתף אחרים בחוויותייך – אין בכך כל רע. אבל ההנחה שחוויות אלו מסייעות לאחרים עלולה להיות משאלת לב, ועדיף לבדוק למי בדיוק נועד ה"סיוע" הזה.
2. תימנעי ממשפטים דוגמת "אולי בגלל X  [= הכרת קהילה ספציפית; הישענות על חוויות עבר] אתה Y". גם אם את מניחה, שאת יודעת למה מאן דהוא אומר או עושה משהו מסוים, תשאירי לעצמך הנחות אלו. אם את צודקת – אין לך מה "להרוויח" מאמירה שלהן, אבל אם את טועה – גם אם המסקנה   נכונה היא תועמד בספק בשל תלותה בהנחה השגויה: "בגלל ש...". הדברים אמורים הן באשר למטופלים והן באשר לחברייך לעבודה.

לסיכום – אני לא טוענת שכל הבנות החרדיות מנועות מללמוד, ובוודאי לא אמרתי מעולם שאין כאלה הממצות את יכולותיהן. אבל טענתי, ואני עדיין טוענת, שהן בבחינת "דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד, לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו."