אנגלית למחוננים בגיל הגן?
ד"ר חנה דויד | 10/7/2024 | הרשמו כמנויים
לעיתים קרובות פונים אלי הורים בשאלות הנוגעות לילדם שבגיל שנתיים עד חמש, שלדבריהם "יודע אנגלית", "מכיר את כל אותיות ה-"ABC או אפילו "מדבר אנגלית טוב יותר מעברית". אין המדובר במשפחה של דוברי אנגלית, גם לא במשפחה שבה אחד ההורים אנגלית היא שפת אמה או אמו. במשפחות כאלה, מן הסתם, הילדים ייחשפו לאנגלית מרגע לידתם, ולעברית לכל המאוחר מהרגע בו ייכנסו למסגרת לימודית. ילדים מחוננים שנחשפים לשתי שפות – לפעמים אף לשלוש – מגיל צעיר מאוד, רוכשים, בדרך כלל, שליטה מלאה בכל השפות הללו ללא מאמץ. לפעמים, בייחוד כאשר ההורים לא שולטים בעברית, שליטתם באנגלית מקדימה את זו שבעברית; משרד החינוך ער לעובדה זו ולכן קיימים מבחנים בשפה מותאמת (2024) עבור תלמידים שהם עולים חדשים או כאלה שהם דו-לשוניים:
תלמידים עולים חדשים, תושבים חוזרים ותלמידים שלמדו באחת משתי השנים הקודמות למועד המבחן במסגרת שאינה דוברת עברית או ערבית וכן תלמידים מבתים דו-לשוניים שטרם רכשו מיומנויות שפה, זכאים למבחן שלב ב' (איתור) בשפה מותאמת באנגלית, צרפתית, רוסית או מבחן בעברית לעולים (מבחן לעולים הוא מבחן רגיל בעברית המזכה בתוספת זמן עד 25% בלבד תוך תיווך איטי יותר של הדוגמאות לשאלות ומתן הסברים על ידי הבוחנים).
פוסט זה יעסוק בשאלה מה יש ומה אין לעשות כדי "לקדם" ילדים שהוריהם דוברי עברית ורק עברית כשפת אם, שהם צמאים לידע, כמו גם למחמאות שמגיעות עם הפגנת ידע לשוני כמו תרגום של מלים מעברית לאנגלית ולהיפך.
הדבר החשוב ביותר שאין לעשות הוא לא "ללמד" ילד לדבר בשפה שההורה לא שולט בה. היכולת להעניק לילד ידע נרחב, מעמיק ורב-גוני בשפת האם היא ייחודית ונדירה. אבל אם ההורה חושף את ילדו הצעיר לספרות, לשירה ולדרמה בשפת אמו – בפרט אם החשיפה כוללת סופרים, משוררים ודרמטורגים ששפתם גבוהה משפת הדיבור, המשתמשים בחידודי לשון, במטבעות לשון או צירופים כבולים שפורקו וחוברו שוב באופנים מבדחים, גם כאשר הורה זה לא יודע לנקד, או אפיל לא יודע שעל פי החלטת האקדמיה חיריק לפני שווא נח הוא חיריק חסר, הילד ילמד, יתעשר, ירחיב את אופקיו וסקרנותו תגדל. אבל אם ההורה ילעיט את ילדו ברשימה שתכיל את "תלמיד" – התרגום של pupil"", או את "thorn" כדי שהילד יגיב ב"קוץ", הוא עלול לגרום נזק משלוש סיבות עיקריות. 1. קרוב לוודאי שהמבטא של ההורה, ובעקבותיו גם זה של הילד, יהיו גרועים, וזאת כאשר "הוראת אנגלית באנגלית", על ידי דובר אנגלית ילידי, מאפשרת רכישת מבטא אנגלי, אמריקאי, או כל מבטא אנגלו-סקסי אחר; 2. למידה ללא כל הקשר היא למידה בעל פה ותו-לא, אין היא מצטרפת לידע קיים, והיא מעניקה אשליה – עבור ההורה ופעמים רבות גם עבור הילד – שמהות הלמידה היא שינון. 3. ללא יכולת לאכסן את הידע החדש במוח במקום המתאים, בהקשר הראוי, גם השליפה של הידע הזה בעייתית, כפי שניתן לראות פעמים רבות אצל ילדים שבילו שנה ואף שנתיים בלימוד אנגלית שכזה, ובסופו של דבר אין לרמת הידע שלהם יתרון על פני זה של חבריהם שהחלו את לימודי האנגלית בבית הספר.
בעיה נוספת מתעוררת אצל ילדים שהפנימו בגיל צעיר ש"עדיף לדעת אנגלית". אם הוריהם לא שולטים בשפה זו אין, בדרך כלל, מבוגר שיתקן את שגיאות התחביר וההיגוי שלהם, ובוודאי לא את שגיאות הכתיב שלהם, אם הם גם מתחילים לכתוב בגיל הגן, ואף לא מי שיעקוב אחרי הבנת הקריאה שלהם. קריאה גרידא אינה הישג כשלעצמו ללא הבנה, בין אם הדבר קורה בשפת האם או בשפה זרה. אבל בעוד שבשפת האם בכל משפחה יש מי שיעקוב ויתקן את השגיאות לסוגיהן, ההתפעלות מיכולת הדיבור או הקריאה של הילד באנגלית עלולה להסיט את תשומת הלב מכך שהילד לא מבין את מה שהוא קורא; לפעמים אפילו מדבר "ג'יבריש".
אין אני טוענת, ש"אנגלית לומדים בבית הספר". רחוק מכך. מנסיוני, כל מי שמגיע לשליטה בארבעת הרכיבים – קריאה, כתיבה, הבנה ודיבור בשפה זו לא הסתפק במה שלומדים בבית הספר. אבל את היסודות חובה ללמוד עקב בצד אגודל. כמובן שניתן לשלוח ילד צעיר לקורס ללימוד כל שפה זרה, אבל בגיל הגן עדיין מתקשים ילדים רבים בכתיבה, שכן, היכולות המוטוריות העדינות שלהם לא בשלו לכך, וגם הקריאה אינה מובנת מאליה לחלק בלתי מבוטל מהילדים, גם אם הם מאוד אינטליגנטיים. עובדה זו מגבילה את לימודי השפה לדיבור ולהבנה. אלא ש"אנגלית שבעל פה" אפקטיבית בדרך כלל תוך כדי חשיפה יומיומית לשפה, כפי שקורה כאשר מהגרים ממדינה למדינה, או כפי שקרה לבני דורי, יליד שנות ה-50 וה-60, שנחשפו בבית הוריהם לשלל שפות מדוברות, רכשו הבנה טובה בהן ויכולת דיבור שנשארה אצלם כנכס לכל ימי חייהם גם אם לא קראו מימיהם טקסט בשפה זו וכמובן שלא כתבו בה. אנגלית היא היום השפה החשובה ביותר, על כך אין עוררין. עם זאת, כתיבה בשפה זו חשובה בדרך כלל מדיבור, למעט המקרים בהם עובדים בתחום המלונאות או התיירות...
את ההורים ששואלים: "הילד כבר ממש יודע אנגלית, מה לעשות? אני בדרך כלל שואלת: "ואיך העברית שלו?" חשיפה מוקדמת ל"עוץ לי גוץ לי" של אברהם שלונסקי, ל"הכבש השנים עשר" של יונתן גפן או ל"שיר עד – יום יפה" של לאה גולדברג, לדוגמה, תהיה "עליית מדרגה" בכשירות הלשונית של ילד מחונן בן שנתיים-שלוש, אפילו ארבע-חמש, במידה מובהקת יותר משינון של שמות חלקי לבוש באנגלית.
מקורות
מבחנים בשפה מותאמת (2024). איתור מחוננים ומצטיינים. נדלה מאתר משרד החינוך: https://mosdot.education.gov.il/students/gifted/find
