מספיק עם השינויים! על ההשפעות הפוטנציאליות של פתיחה-סגירה וחוזר חלילה של מערכת החינוך
ד"ר חנה דויד | 29/12/2020 | הרשמו כמנויים
בחודשים האחרונים מלאה כל הארץ את זעקת הילדים ובני הנוער שהלימודים בזום גורמים להם נזק נפשי, שחוסר המסגרת הקבועה גורם להם דיכאון, שהלמידה מרחוק אינה שוויונית, שהיא אינה אפקטיבית, ועוד ועוד. זעקה זו מגיעה בעיקר מההורים וממומחי חינוך, אך גם מהילדים והנערים עצמם. אין בכוונתו של פוסט זה לזלזל אף לא באחת מהתופעות הקשות שנלוות לבידוד, לסדר היום ששובש, להשפעות של חוסר הוודאות הכלכלית שמפחות כה רבות נאבקות עמה, שלא לדבר על מצוקה כלכלית ממשית, שהפכה נחלתם של רבים. אלא שהנזק הכרוך בקשיי ההסתגלות למעברים, מאז הסגירה הראשונה של מערכת החינוך במרץ 2020, ועד לסגירה החלקית והלא ברורה-דיה עד עצם היום הזה בסוף דצמבר, דהיינו, תשעה חודשים של סגירה, פתיחה, סגירה, פתיחה חלקית, סגירה חלקית וחוסר ודאות מתמשך, לא הובא דיו בחשבון עד היום.
ניקח לדוגמה נערה צעירה הלומדת בחטיבת הביניים בעיר בינונית בגודלה. עם הפתיחה ההדרגתית של מערכת החינוך, לאחר הסגר השני, היתה אותה נערה אמורה ללמוד חלקית בזום וחלקית בכיתתה. אלא שהיא זכתה ללמוד בבית הספר בדיוק יום אחד, שכן, בשבוע השני לחזרתה ללימודים הגיע חג החנוכה והלימודים כמובן לא התקיימו כלל. אלא שכאשר חזרו הלימודים להתקיים במתכונת של לפני החג במרבית הערים, עיר מגוריה "זכתה" לצבע כתום על פי הרמזור, ולפיכך שבה אותה נערה ללימודים מלאים בזום. בינתיים חזרה העיר להיות צהובה, אבל במשך 11 יום לא עודכנה מפת צבעי הרמזור, ולכן בעירה לא חזרו הלימודים לבית הספר. בשבוע שעבר, כאשר כבר היה ידוע מועד תחילת הסגר, ידעה הנערה שלימודיה ימשיכו להתקיים רק בזום, אבל לפתע – ממש ביום הראשון לסגר, הוחלט שהלימודים יתקיימו גם בחטיבת הביניים במהלך הסגר. לא נלאה את הקוראים בהמשך המייגע, שמעייף רק מקריאת השעמומון "כן לומדים / לא לומדים / איפה לומדים" שאותה נערה חווה מזה תשעה חודשים, ואשר סופו אינו ידוע עדיין. נוכל רק לשער, שעבור ילדים ובני נוער שגמישותם החברתית והרגשית אינה ברמה אולימפית, עצם המעברים התכופים במצב של אי-ודאות מתמשך מהווה מעמסה נפשית כבדה.
למיטב ידיעתי, עדיין לא נעשו מחקרים כמותיים על השפעתו של ההכרח לשמור על חיוניות, חיוביות, רמת מוטיבציה לימודית גבוהה אבל גם, ובעיקר – מוטיבציה גבוהה לקיום אורח חיים בריא, לניהול זמן מיטבי, לשמירה על מה שאנו נוהגים לכנות, בהיעדר מונח עברי מתאים, wellbeing במצב של אי-ודאות מתמשך שנתפס תכופות גם כשרירותי. בינתיים ניתן להצביע על מגוון תופעות שליליות שהן תוצאה של הדלקה וכיבוי של "מתג הלימודים בכיתה". לדוגמה: קושי רב בבנייה של יחסי חברות חדשים, ואף שמירה על חברויות קודמות; קושי בהסדרת זמני השינה אצל ילדים ובני נוער שגם בימים כתיקונם לא יכולים להסתמך על קצה טבעית, אבל מתקשים להמשיך בשגרה של שינה וקימה כאשר "אין בשביל מה לקום"; קושי רב בהתמדה בפעילות ספורטיבית ועוד.
בניגוד לילדים שנאלצים להסתגל למעברים כה קשים ותכופים, במצב של אי-ודאות בריאותי וכלכלי, אפשר, בזהירות רבה, להכליל, שמצבם של ילדים שהיו בחינוך ביתי עוד לפני הסגר הראשון, כמו גם אלה שהוריהם החליטו, בעקבות הסגר הראשון, לא להחזיר את ילדיהם למסגרות, טוב יותר. כאשר מרבית האספקטים הקשורים בחייהם של ילד או ילדה, נער או נערה לא תלויים מצד אחד בווירוס שהא בבחינת נעלם גדול כבר מזה שנה, ומצד שני – בהחלטות של פוליטיקאים בורים, שמשמיעים אמירות כמו "אין שום סיבה שילדים לא יחזרו לבית הספר" – משל הווירוס הזה, שהרג כבר אלפים בארץ וכמעט שני מיליונים בעולם הוא "שום סיבה", יש מקום להרגשה ש"החיים שלי הם בשליטתי". התחושה הזאת כשלעצמה עשויה לבנות את העצמי של כל אחד, ולא משנה אם הוא – בינתיים – "רק" "בן אדם קצר" [=ההגדרה שלי לילד].
אני בפירוש לא ממליצה "להוציא את כל הילדים מבית הספר" – פוסט זה נועד, אך ורק, להיות זרקור על מצב מתמשך של "חיים כבמטוטלת" לו אנחנו חושפים את ילדינו, כמובן בשל רצוננו להיטיב עמם, ומתוך אמונה ש"בית הספר עדיף על הבית" גם אם החזרה אליו חלקית, זמנית, ויכולה להשתנות "רמזורית", מדי שבוע.
