אני מרגיש – מוחי כותב1
כתיבה אקספרסיבית ככלי לריפוי הנפש
מאת דן נייגר
חלק א'
כתיבה אקספרסיבית היא כתיבה אישית, זורמת וחופשית, המביעה רגשות ומחשבות של הכותב/ת. כתיבה זו יכולה לכלול למשל: יומן, זיכרונות, מכתבים, סיפור-חיים, שירים וסיפורים; בלי להתייחס לאיכות היצירה מבחינה אומנותית ולתגובתם של נמענים חיצוניים. סוגות (ז'אנרים) כתיבה אלו, אותנטיות (כתיבה אישית לא-ספרותית) וספרותיות כאחת, משקפות תהליכים פנימיים, התרחשויות, תגובות ותובנות של הכותב/ת.
השפעתה של כתיבה אקספרסיבית על בריאות נפשית תועדה במחקרים רבים בעשורים האחרונים. במחקרים משנת 1986 ואילך, שערך ד"ר ג`יימס פנבייקר (1997 ,Pennebaker, 1986, 1994, 2011) מאוניברסיטת טקסס, נתבקשו סטודנטים לכתוב על אחד מהנושאים הבאים: טראומה שעברו בחיים, אירוע חיים זכור היטב, או טיול שעשו. המחקרים גילו כי הסטודנטים שבחרו לכתוב על טראומת חיים, תוך תיאור של האירוע הטראומתי וביטוי של הרגשות והמחשבות העמוקים ביותר שלהם לגביו, כולל היזכרות באירועי לחץ קודמים, הזדקקו לאחר הכתיבה לפחות ביקורים במחלקת בריאות הנפש בקמפוס, והפחיתו את השימוש במשככי כאבים ובכדורים נוגדי חרדה, לעומת אלו שבחרו לכתוב על נושאים אחרים, כואבים פחות.
הכתיבה האקספרסיבית בניסויים של פנבייקר נערכת בדרך כלל במשך שניים עד ארבעה מפגשים, כל מפגש בן רבע שעה-עשרים דקות; כתיבה יומיומית על אירוע אחד שבחרו ושעורר בנבדקים חוויה של דחק או טראומה בחמש השנים האחרונות. ההנחיה שניתנת היא לכתוב ללא הפסקה, תוך חשיפה של הרגשות והמחשבות העמוקים ביותר, בלי עכבות. הכתיבה נשארת פרטית וחסויה. הכותבים יכולים לנסות להבין גם איך האירוע הטראומתי מחייה בהם זיכרונות מהעבר של אירועים הכרוכים במתח. מומלץ, לפי פנבייקר, לחכות לפחות חודש-חודשיים אחרי האירוע הטראומתי לפני כתיבה עליו. כתיבה אקספרסיבית מוקדמת מדי על האירוע, עלולה לגרום להרגשה רעה, כנראה משום שהאדם עדיין אינו ערוך להתמודד עם האירוע. כמו כן, כתיבה אקספרסיבית אינה מועילה כאשר האדם נמצא במצב נפשי אקוטי או במאבק בריאותי פעיל ומתמשך, למשל בדיכאון מאז'ורי או בהפרעת דחק פוסט-טראומטית (https://www.health.harvard.edu/, 2019).
בעקבות הממצאים של פנבייקר ואחרים, עולה כי במצבים של מתח, טראומה, ומשברי חיים לא צפויים, כגון: אבחון סרטן, תאונת דרכים, פיטורים מהעבודה – כתיבה אקספרסיבית, הכוללת את תיאור האירוע ואת הרגשות והמחשבות הנובעים ממנו בחופשיות, עשויה לעזור לבני אדם להתמודד עם התוצאות של האירועים האלה. המחקרים הראו, שטכניקה זו צמצמה חרדות למשל אצל מלווי-קשישים, אצל סטודנטים עם חרדות מבחנים, ואצל הומוסקסואלים הסובלים מסטיגמות חברתיות בשל נטייתם המינית.
ד"ר מת'יו ליברמן (Lieberman), חוקר בתחום מדעי המוח הקוגנטיביים החברתיים ומנהל המעבדה לסריקה במחלקת הפסיכולוגיה באוניברסיטת קליפורניה, הוסיף רבות לגוף המחקר בכתיבתו על אודות זיהוי ושיוּם רגשות, ובכלל זה על אודות כתיבה אקספרסיבית, זאת באמצעות חקר של השינויים המוחיים המתווכים את השפעותיה הנפשיות המיטיבות. כמו פנבייקר, גם ליברמן חקר ומצא שכתיבה אקספרסיבית על רגשות, ובמיוחד על רגשות שליליים, תורמת לבריאות הנפשית של האדם מבחינת יכולת הוויסות הרגשי ולהפחתה של רגשות שליליים.
ליברמן ערך יחד עם עמיתיו סדרת מחקרים מתמשכת בנושא זיהוי ושיוּם רגשות, Affect Labeling, שבה הוזמנה באופן כללי קבוצת נבדקים עם תפקוד נוירולוגי תקין לסריקת מוח באמצעות fMRI: Functional Magnetic Resonance Imaging (הדמיה תפקודית של המוח בתהודה מגנטית) (Lieberman et al. 2007; Lieberman et al. 2011 ;Tabibnia et al. 2008 Niles et al. 2013; ;2013 et al. Torrisi Niles et al. 2014; Niles et al. 2016; Lieberman, 2019; Torre et al. 2018;).
בניסוי אחד, למשל, הוזמנו מתנדבים לבקר במעבדה לצורך סריקת מוח, שלאחריה הוצגו להם תמונות המביעות רגשות שליליים. לחלקן הוסף שם הרגש בכתב, לדוגמה, הוצגה תמונה של פרצוף כועס והופיעה המילה "כועס", ולחלקן לא. לאחר מכן, נתבקשו הנבדקים לכתוב במשך 20 דקות ביום במשך ארבעה ימים, בהפרשים של לפחות שלושה ימים, לאורך תקופה של שמונה שבועות. מחצית מהמשתתפים נתבקשה לכתוב על הרגשות והמחשבות העמוקים ביותר שלהם לגבי חוויה של טראומה או לחץ בחמש השנים האחרונות, ואילו המחצית השנייה נתבקשה לכתוב על חוויה ניטראלית.
הניסוי הראה, שכאשר ניתנו בכתב מילים לרגשות, תגובתם הרגשית של הנבדקים לתמונות היתה שלילית פחות. בנוסף, אלה שכתבו על חוויה רגשית שלילית הראו יותר פעילות בחלק מהמוח הנקרא קליפת המוח הקדם-מצחית הגחונית-אמצעית, אשר בתורו הפחית פעילות עצבית הקשורה לתחושות רגשיות חזקות. אזור האמיגדלה היה פעיל פחות; ואילו אזור ה–(Ventromedial Prefrontal Cortex (VMPFC – היה פעיל יותר.
האמיגדלה הוא אזור "פרימיטיבי" במוח האדם ובבעלי חיים, האחראי על רגשות-קיום בסיסיים כגון: פחד, כעס ותוקפנות, והתגובה להפעלתו היא לרוב אינסטינקטיבית – לחימה, בריחה או קיפאון. ה-VMPFC הוא אזור מוחי מפותח יותר אצל בני אדם, הממוקם מאחורי המצח והעיניים, אשר מקושר עם פונקציות של ניהול וויסות רגשי, שליטה, מניעת התנהגות, עיבוד של רגשות, וכן חשיבה מילולית על חוויות רגשיות.
נתינת מילים לרגשות הפחיתה את הפעילות המוחית באמיגדלה, והגבירה את הפעילות באזור ה-VMPFC. הפעילות המוגברת באזור זה האטה את הפעילות הנוירונית הקשורה לרגשות שליליים חזקים באמיגדלה. בנוסף, תגובות עצביות אלו ניבאו שינויים לטובה והשלכות ארוכות טווח במדידות התוצאה לרווחה נפשית ופיזית שלושה חודשים לאחר מכן. הפעילות העצבית באזורים הנ"ל ניבאה תוצאות אלו כפונקציה של כתיבה אקספרסיבית. השינויים התבטאו למשל בהפחתת הדיכאון והחרדה והתסמינים הגופניים ובהגברת הסיפוק מהחיים (Memarian et al. 2017).
בניסוי נוירולוגי אחר שהשתתף בו ליברמן עם חוקרים נוספים (Kircanski et al. 2012), חשפו החוקרים מטופלים הסובלים מפוביה מעכבישים לעכבישי טרנטולה, ולאחר מכן ביקשו מהם לכתוב על החוויה. נמצא שכתיבה על תחושת הפחד גרמה להפחתת המוליכות החשמלית של העור והשפיעה לטובה מבחינת נפשית, בהשוואה לקבוצת המטופלים שנחשפה לעכבישים אך לא כתבה על החוויה הרגשית בתגובה לכך. ביטוי בכתב של הרגשות השליליים בעקבות חשיפה למקור הפחד תרם אפוא להפחתת תחושת הפחד, מעבר להשפעת החשיפה עצמה. עוד הוכח במחקרים נוירולוגיים, שיש לזיהוי ושיום רגשות השפעות תרפויטיות במספר הקשרים של בריאות הנפש, כגון: הפרעת לחץ פוסט טראומטית, ופחד לדבר מול קהל (Niles et al. 2015; Memarian et al. 2017)
מסדרת המחקרים הנ"ל של ליברמן ועמיתיו נראה, כי כתיבה אקספרסיבית מאפשרת לאדם להביע ולהבין את עצמו, ובאופן עקיף ולא-מכוון לעבד את החוויות השליליות שעבר, לארגן אותן מבחינה קוגניטיבית, להעניק להן משמעות ולווסת אותן מבחינה רגשית. כלומר, לחוות רגש בעוצמה נמוכה יותר, תוך "השתלטות" מהירה עליו. לכן, אין טעם לנסות להגיד לעצמנו "לא להרגיש רע" לגבי החוויה הטראומתית או כלפי מקור הלחץ. הניסיון המכוון "לחשוב חיובי" לא יעזור לנו, כי המוח שלנו מבחין בהונאה העצמית. דווקא כתיבה על הרגשות השליליים תורמת באופן עקיף ולא מכוון להרגשה החיובית. יש לציין כי האיכות הספרותית של הכתיבה וכן הסוגה הספרותית או האותנטית (כתיבה אישית שאינה ספרותית) אינן חשובות מבחינת ההשפעה העצבית המיטיבה. מה שחשוב הוא עצם ההבעה האקספרסיבית של הכותב/ת, כלומר, נתינת מילים לחוויה הרגשית השלילית שלו (www.theguardian.com...psychology-usa; www.sciencedaily.com...070622090727.htm).
מזווית אחרת, בספר "גאונות ושיגעון" (2009), מאת הפסיכיאטרים הישראליים אליעזר ויצטום וולדימיר לרנר, מופיעים ממצאים מעניינים לגבי הקשר שבין יצירתיות לפסיכופתולוגיה. כך למשל, בשנת 1974 ערכה אנדרסן מחקר פסיכיאטרי, שבו נמצא כי 73% מהסופרים סבלו במהלך חייהם ממחלה פסיכיאטרית, לעומת 20% בקבוצת הביקורת. ההפרעה הנפשית השכיחה ביותר אצל הסופרים היתה הפרעה במצב הרוח: 67% מול 13% בקבוצת הביקורת. אצל 43% מהכותבים ההפרעה היתה בי-פולרית לעומת 10% בקבוצת הביקורת. אצל הכותבים נמצאה גם שכיחות גבוהה של אלכוהוליזם: 30% לעומת 7% בקבוצת הביקורת. במחקר של לודביג משנת 1994, נמצאו אצל נשים כותבות שיעורים גבוהים יותר של דיכאון במהלך חייהן, בשיעור של 56% אצל הכותבות מול 14% בקבוצת הביקורת, במקביל ליצירתיות גבוהה יותר אצל הכותבות. בנוסף לדיכאון, נמצאו אצל הכותבות הפרעות שונות, כגון: התקפי חרדה, התמכרות לחומרים משכרים והפרעות אכילה, בשיעור גבוה יותר מאשר בקבוצת הביקורת. לדברי ויצטום ולרנר, ממכלול המחקרים הפסיכיאטריים על יוצרים בני זמננו, עולה קשר מובהק בין שכיחות מחלה נפשית לבין יצירתיות. הממצאים הראו שכיחות גבוהה יותר של הפרעות במצב הרוח, עם נטייה להפרעה הדו-קוטבית אצל יוצרים, ובמיוחד – סופרים ומשוררים.
כיצד מתיישבים הנתונים אלה, שכותבים רבים כל כך אינם אנשים שמחים, עם המחקר על כתיבה אקספרסיבית והשפעותיה המיטיבות מבחינת בריאות נפשית? ניתן לשער, לדעת ליברמן, כי מצבם היה גרוע יותר אלמלא היו כותבים. נראה שהם חשים צורך לא-מודע או מודע לעבד את הקשיים שלהם באופן יצירתי באמצעות כתיבה, וזו מסייעת להם לווסת את הרגשות שלהם במידת האפשר (https://www.theguardian...ychology-usa).
לסיכום, שלושה עשורי מחקר על החשיבות הבריאותית, נפשית וגופנית, של כתיבה אקספרסיבית, תחילה על ידי פנבייקר, ולאחריו על ידי ליברמן וחוקרים נוספים – שהתמקדו בזווית נוירופסיכולוגית, דרך הדמייה מוחית על זיהוי ושיום בכתב של רגשות שליליים, ובכלל זה כתיבה אקספרסיבית הכוללת חשיפה רגשית של מצבים שליליים – מצביעים על כך שכתיבה בנוגע לחוויות של לחץ או טראומה על אודות הרגשות והמחשבות שהן מעלות, עשויה לחזק את הבריאות הנפשית והגופנית. נמצא כי כתיבה אקספרסיבית תורמת להתמודדות עם בעיות כגון: חרדה, דיכאון, לחץ דם, כאב כרוני, תסמינים של סרטן, תפקודים של ריאות, כבד ומערכת חיסונית, ועוד.
ההסברים המשוערים להשפעה החיובית של כתיבה אקספרסיבית בעקבות חוויות שליליות הם שהכתיבה מאפשרת: חשיפה חוזרת לרגשות בנוגע לאירוע השלילי, כך שנוצרת למידה מעכבת לתזכורות מהאירוע, לצד שחרור מעכבות וקתרזיס; חשיבה מחודשת על האירוע הטראומתי והערכה קוגניטיבית אחרת שלו; מציאת משמעות אישית ומתן אישור עצמי של הכותב, כלומר, שינוי חיובי הנובע מרפלקציה על האירוע בתחום חוזקה מוערך, המקדם הגנה מפני איום על העצמי ומוביל לשיפור בוויסות הלחץ; יצירת נרטיב מאורגן בצורת סיפור כתוב, אשר מחליף את הנבירה באירוע השלילי שוב ושוב באופן טורדני וחודרני במחשבות בלבד, ומאפשר אינטגרציה של האירוע השלילי בזיכרון; נתינת שם לחוויה רגשית כאסטרטגיה עקיפה ומרומזת לצורך וויסות רגשי. לכל אלה יש השפעה בריאותית מיטיבה על האדם, מבחינה נפשית וגופנית, אשר מגבירה את שביעות הרצון שלו מהחיים. מכאן שכתיבה אקספרסיבית היא כלי תרפויטי חשוב, שיכול לשמש גם מטפלים בבריאות הנפש (Niles et al. 2016; Memarian et al. 2017; Torre et al. 2018).
לבסוף, ניתן להניח, שכאשר אדם מביע את עצמו בעזרת כתיבה אקספרסיבית לגבי אירוע טראומתי שעבר, הוא עשוי לדבר עם אחרים על הטראומה שחווה. כלומר, כתיבה זו יכולה להוביל את האדם באופן עקיף לחפש אחר סיוע חברתי, לרבות קבלת טיפול נפשי, לצורך הגדלת הרווחה הנפשית שלו. (https://www.health.harvard.edu/, 2019).
חלק ב'
הממצאים הבריאותיים בכלל, והפסיכונוירולוגיים בפרט, לגבי כתיבה אקספרסיבית – ובמיוחד לגבי רגשות ומצבים שליליים – מבססים באופן אמפירי את יעילותם של תהליכי כתיבה אקספרסיבית מבחינה נפשית. כעת יש להסביר, כיצד תורמת ביבליותרפיה לאדם מעבר לתועלת הנפשית בכתיבה אקספרסיבית בלבד. מדוע אין די בכך שאדם יכתוב רק לעצמו, או גם לחבריו, לצורך ריפוי? מהו הדבר הייחודי בתהליכי כתיבה וקריאה בטיפול ביבליותרפי שמאפשר את הריפוי?
כתיבה אקספרסיבית היא בעלת ערך בפני עצמה, אולם, כאשר האדם חש שהחוויה המעוררת מצוקה קשה מכדי להתמודד איתה לבד, גם בעזרת כתיבה אקספרסיבית לסוגיה – ביבליותרפיה יכולה לסייע לו בתהליך העיבוד של חוויותיו.
ביבליותרפיה היא שיטת טיפול נפשי, בתחום הטיפול באמצעות אומנויות, אשר מציעה דיאלוג טיפולי באמצעות תהליכי כתיבה וקריאה בטקסטים ספרותיים, בנוסף לשיחות. תהליכי הכתיבה והקריאה נעשים בעזרת ביבליותרפיסט, אשר התערבויותיו מכוונות למטרת ריפוי (צורן, 2000). הריפוי מבוסס על גישות הטיפול הפסיכולוגיות לסוגיהן, בשילוב התפיסה שבתהליכי הכתיבה והקריאה כשלעצמם יש יסוד מרפא. הטקסטים שכותבים ושקוראים בטיפול יכולים להיות מסוגות שונות, כגון: יומן, מכתבים, זיכרונות, סיפור חיים, שירים וסיפורים. ביבליותרפיה מסייעת לפיתוח הבעה אישית, מודעוּת והערכה עצמית; להעמקת ההכרות עם העולם הנפשי והקונפליקטים המודעים והלא-מודעים הקשורים בו; להתמודדות עם מצבי מצוקה ולהבנה עמוקה של מערכות יחסים; לפיתוח כישורים חברתיים ויכולות תקשורת בין-אישיות; לטיפוח כוחות נפשיים ולחיזוק כושר ההסתגלות; להתמודדות עם קשיים נפשיים, תפקודיים, אורגניים והתפתחותיים; בהקניית כלים להתמודדות עם מצבי לחץ, טראומה, מחלה ובעיות הסתגלות.
הביבליותרפיסט יכול לעודד את האדם לכתוב במסגרת הטיפול כתיבה אקספרסיבית, באופן חופשי או מכוון על ידי התנסויות שונות, בהתייחס לקשיים שהאדם מתמודד עימם בטיפול, או בעקבות מקורות השראה שונים. האדם יכול להגיע לטיפול עם טקסט שכתב מראש, לפני הטיפול, או טקסט שהוא כותב תוך כדי הטיפול. באמצעות כתיבה אקספרסיבית על חוויות משבר ומצוקה שעבר האדם, אפשר להתבונן יחד בטקסט ולקרוא בו – בקולו של האדם הכותב, או של המטפל, או בדממה – להעלות אסוציאציות חופשיות בעקבות הטקסט, ולעבד בדיבור או בכתב ובכל דרך יצירתית את החומרים העולים מהטקסט. בדרך זו ניתן לעקוף הגנות ולהתקרב לאזורים לא-מודעים בנפש; להעלות על הכתב דברים שקשה לדבר עליהם בקול, שכן "הדף סובל הכול"; לבטא זיכרונות מהעבר, רגשות ומחשבות, באופן ישיר וקונקרטי או באופן מופשט ומטפורי. כתיבה זו יכולה לבטא צרכים עמוקים, פנטזיות, פחדים, טראומות, קשיים, משאלות, חלומות, חוזקות ומטרות, ובדרך כלל היא מעוררת במטפל רגשות חמים, המובילים ליחס מכיל ואמפתי כ"זולתעצמי" לאדם (קוהוט, 2013), יחס שמעניק לאחרון חוויה של קשב, נראות, הבנה וחמלה.
המבט של המטפל, בתגובה לקריאת טקסט שכתב האדם, משמש כראי המעניק הכרה ותוקף לעולמו של המטופל. הטקסט הוא גם מרחב המבטא תהליכי העברה והעברה-נגדית בין האדם לבין המטפל. יש חשיבות רבה לאינטראקציה הבין-אישית בין המטפל לבין האדם ב"מרחב הפוטנציאלי", זהו המרחב היצירתי, שבו נעשה תהליך העיבוד לטקסט המשמש כ"אובייקט מעבר", בין דמיון למציאות ובין פנים לחוץ (ויניקוט, 1995). בשונה מכתיבה של אדם אל עצמו, יש בחדר עוד מישהו שנמצא עם האדם, מגיב ומתייחס אל הטקסט כאל "קול שלישי" (צורן, 2000). אך המטפל אינו קהל "רגיל". נוכחותו של הביבליותרפיסט מאפשרת לאדם לזהות תהליכים שונים שמתרחשים בכתיבה. מעבר לנוכחותו החיה, המטפל יכול להאיר במעין פנס מקצועי חלקים מסוימים, נבחרים, הרלוונטיים לאדם, שנמצאים בטקסט, בדרכים כגון: שיקוף, סימון, פרשנות והדהוד אישי. כך ניתן להתבונן למשל בדפוסים מודעים ולא-מודעים אצל האדם ולהתייחס לתהליכי העברה והעברה נגדית.
כתיבה אקספרסיבית בטיפול דומה לתהליך העלאת אסוציאציות חופשיות בפסיכואנליזה, אלא שכאן מתווספת "עבודת היד" האישית של הכתיבה. האדם אינו (רק) מדבר על חוויותיו, אלא כותב אותן, ומה שהוא כותב ממשיך להיות נוכח על הדף. בשונה מאסוציאציות חופשיות, שיכולות לפרוח באוויר ומוחזקות פעמים רבות בעיקר בראשו של המטפל, הרי שהדף, הטקסט, מחזיק את האסוציאציות, וכך ניתן לחזור ולהתבונן יחד או בנפרד בדברים הכתובים על הדף. כאשר האדם שב להתבונן בטקסט, הוא יכול להיות נוכח ופעיל יותר בטיפול, באופן שמעניק לו שליטה על ה"סיפור" שלו. הוא יכול גם להתבונן אחרת מהמטפל בטקסט, להביע עמדה שונה כלפיו, ואפילו לבקר את מבט המטפל, וכל זה משמש חומר לדיאלוג טיפולי משותף.
המוחשיות של הטקסט שכתב האדם בטיפול הופכת לעדוּת, שאפשר לשמר אותה ממש במיכל פיזי (כמו קופסה או מגרה) ומטפורי (הזיכרון של האדם והמטפל); וכך לשוב ולקרוא בה ביחד או בנפרד בהזדמנויות שונות, ואפילו להרחיב או לשנות אותה על ידי כתיבה מחודשת בעקבות אותו הטקסט. הביבליותרפיסט הוא עֵד נוכח, שיכול להתייחס לטקסט של האדם על ידי קריאה בו בקולו הפיזי, קריאה קשובה ואמפתית. גם הקריאה עצמה משמשת כמיכל, ובנוסף, כשיקוף וכפרשנות מסוימת לטקסט של האדם. כך יכול האדם לחוות את נוכחות המטפל כחומלת ומיטיבה, ומתוך הקשר המתהווה ביניהם, להפנים בתוכו – וגם בתהליכי הכתיבה שלו – את נוכחותו של המטפל-הקורא.
ברוח הגישה הנרטיבית (וויט ואפסטון, 1999), ניתן להתייחס לטקסט שאדם כותב בטיפול ביבליותרפי כאל סיפור-החיים שלו, שבו הוא הגיבור (פרוטגוניסט) ולצידו דמויות משנה, שפוקדים אותם אירועים שונים ותפניות במהלך ה"עלילה". ניתן לזהות ב"סיפור החיים" הזה דפוסי-חשיבה מוכּרים ומחלישים, ומנגד, לגלות תוצאות ייחודיות – כלומר, מצבים שבהם הצליח האדם להתגבר על הקשיים שלו ולנהוג אחרת מאשר בדפוסים הרגילים – להדגיש את המצבים הייחודיים האלה, ולברר מה אִפשר לאדם להצליח לנהוג באופן שונה. כך, ניתן לעודד בדרך עקיפה את אופן ההתמודדות הייחודי, ולמסגרו כבחירה הנובעת מתוך סיפור-חייו הכתוב של האדם עצמו.
כתיבת סיפור-חיים בטיפול ביבליותרפי מאפשרת לאדם לספר את מה שרק הוא יכול לספר על עצמו. היא מאפשרת הנצחה, כך שהדברים שקרו לאדם לא יישכחו ויוכלו להישאר איתו, ואף להימסר לקהל רחב יותר של אנשים, אם הוא חפץ בכך. הכתיבה יוצרת תהליך מרפא של נתינת-משמעוּת והשלמה עם האירועים שעבר האדם בחייו. מסירת החוויות דרך טקסט מקנה לאדם שליטה, ביטחון ואחריות. הבחירה מה ואיך לספר מצויה בידי האדם. הוא יוצר את ה"נרטיב" שלו, מזווית-ראייה ובסגנון המיוחדים לו. כתיבת סיפור-חיים בטיפול מלווה בתמיכה של המטפל מעמדה נטולת ביקורת ושיפוטיות, רגשית או אסתטית.
ברוח הגישה הפסיכודינאמית, ניתן למצוא קווי דמיון בין כתיבה אקספרסיבית על חוויה של מצוקה לבין "עבודת האבל" לפי פרויד (2008). כאשר אדם כותב במסגרת ביבליותרפיה על אירוע קשה שעבר ומביע את הרגשות והמחשבות שלו לגביו באופן אסוציאטיבי, תוך הכלה ועיבוד של המטפל, יכול האדם לעבור בהדרגה ממצב של "מלנכוליה" ל"עבודת-האבל". המלנכוליה היא היצמדות פתולוגית לאובדן. אם אדם חווה אירוע מכאיב של אובדן, למשל נטישה של בת זוג שאהב מאוד או פיטורים מעבודה שהיתה לו משמעותית, וכל מצב שכרוך בפרידה פנימית מהטוב שהיה לו קודם – הוא עשוי לחשוב על כך באופן אובססיבי, להלקות את עצמו על טעויותיו, להאשים אחרים במעשיו ולחשוב עליהם כעל אנשים רעים, להתקשות לישון ולתפקד כרגיל בחייו, להרגיש סבל מתמשך ופגיעה בדימויו ובערך העצמי שלו. כתיבה אקספרסיבית בטיפול על חוויית האובדן ועל הרגשות והמחשבות הנלווים באופן אסוציאטיבי לחוויה זו, מאפשרת לאדם לשחרר מטענים ולעבד עם המטפל בדרך של "סובלימציה" את החוויה, לארגן אותה באופן קוגניטיבי, להעניק לה משמעות ולווסת אותה מבחינה רגשית. בעקבות זאת נוצרת בהדרגה היפרדות מהאובדן, אשר מאפשרת למטופל לחזור ולהסתגל לתפקוד יעיל במציאות, תוך שיקום הדימוי והערך העצמי שלו.
אפשר למצוא קווי דמיון בין ה"מלנכוליה" על פי פרויד לבין "העמדה הסכיזו-פרנואידית" על פי קליין (2002). עמדה זו מתאפיינת בפיצול בין "השד הטוב" לבין ה"שד הרע". משבר, פגיעה או אירוע טראומתי עשויים להוביל לנסיגה לעמדה הסכיזו-פרנואידית. האדם סובל באופן כפייתי, חודרני ומציף מגורם הפגיעה המאיים לכלותו והמעורר בו תסכול וזעם. ה"טוב" כאילו נמחק לגמרי, או נמצא במקום אחר. באמצעות כתיבה אקספרסיבית במסגרת ביבליותרפיה, אשר מאפשרת לאדם לעבד את הרגשות והמחשבות המפוצלים והקיצוניים, ניתן לסייע לאדם לעבור ל"עמדה הדיכאונית". כך ניתן לעבד את החוויה כסיפור בעל רצף, היגיון ומשמעות, להכיל את הטוב ואת הרע באופן אינטגרטיבי, להשלים עם החוויה הקשה כחלק מרצף החיים, וכן לחשוב הלאה ולתכנן תוכניות ומטרות לעתיד.
ניתן לראות כי מעבר זה ממצב ה"מלנכוליה" ומהעמדה ה"סכיזו-פרנואידית", לעבר "עבודת האבל" ו"העמדה הדיכאונית" באמצעות כתיבה אקספרסיבית בטיפול ביבליותרפי, מקביל למעבר, שתואר בחלקו הראשון של המאמר, מהפעילות המוגברת באזור האמיגדלה במוח, בעל העוצמות הרגשיות הראשוניות החזקות של פחד ותוקפנות, לעבר האזור המפותח יותר של הקורטקס הפרה-פרונטלי, שבו יש ארגון, עיבוד, שליטה וויסות רגשי. ניתן לקשר אפוא בין הגישה הפסיכודינאמית לבין המחקרים הקוגניטיביים הפסיכונוירולוגיים, קשר אשר מחדד את חשיבותה העמוקה של כתיבה אקספרסיבית בתהליכי ריפוי בטיפול ביבליותרפי. כלומר, המשמעות הדינאמית של תהליכי כתיבה אקספרסיבית מסבירה, במובן מסוים, את המחקרים הקוגניטיביים הפסיכונוירולוגיים; וכן, הקשר שהצעתי בין המחקר הנוירולוגי לבין התיאוריות הדינאמיות מחזק את משמעותה של כתיבה אקספרסיבית. הקשר בין תהליכים דינאמיים לבין שינויים מוחיים מדגיש את תפקידו של הביבליותרפיסט בתהליכי הריפוי הדינאמיים, בעצם נוכחותו ובאופן התייחסותו בדרך של הכלה ועיבוד לחומרים העולים בכתיבה האקספרסיבית של האדם במסגרת הטיפול.
אי אפשר שלא להתייחס גם לנטייה ההולכת וגוברת בימינו להתבטא באופן אקספרסיבי ברשתות חברתיות, כגון: פייסבוק, טוויטר, טיקטוק, אינסטגרם, בלוגים ואתרי צ'אטים למיניהם. ניתן לשער שנטייה זו מבטאת צורך אנושי עז לשתף בחוויות שונות ולהביע רגשות ומחשבות שקשה לשאת אותם לבד. הכתיבה האקספרסיבית ברשתות החברתיות נועדה כדי להתגבר על חוויה קיומית של ניכור ובדידות וכדי לקבל מהזולת יחס מיטיב של קשב, נראות, הכרה, אישור, הבנה וחמלה, במעגלים חברתיים רחבים, שלא ניתן להתבטא מולם בדיבור ישיר פנים אל פנים. אין די בכך שהאדם יכתוב לעצמו בלבד, או שהטקסט רק יופיע ברשת החברתית, אלא יש גם צורך לזכות בהתייחסות מעין-טיפולית מבני אדם אחרים בצורת תגובות ולייקים רבים ככל האפשר. כתיבה אקספרסיבית נתפסת כמשמעותית כשהיא זוכה לתגובות חיוביות רבות. הלייקים והתגובות מעידים, כביכול, על כמות האהבה והאמפתיה שזוכה לה האדם ברשת החברתית.
ניתן לצפות שכתיבה ברשתות החברתיות, לאור היותה מאפשרת זיהוי ושיום רגשות (Lieberman, 2019) תוך קבלת יחס אמפתי מהסביבה, תוביל באופן עקיף ולא-מכוּון לוויסות רגשי, בהתאם למחקרים שתוארו לעיל על כתיבה אקספרסיבית. אולם התוצאה היא לעיתים מורכבת, מכיוון שלצד הרחבת המעגלים החברתיים והתגובות הרגשיות המספקות והמהנות, במקרה הטוב, לעיתים יש גם תגובות שליליות, לא אמפתיות, מתוך ביקורת ותוקפנות. כמו כן, חסר ברשתות החברתיות ממד של קרבה אמיתית, בלתי אמצעית, וקשר אנושי פנים אל פנים. בנוסף, יש נטייה להשוואה ולתחרות בין החומרים שבני אדם משתפים ובין כמות ואיכות התגובות אליהם. השוואה זו מעוררת קנאה וצורך מתמיד, ולעיתים אף תלותי וממכּר, בהשגת עוד ועוד חיזוקים ("לייקים", תגובות ושיתופים). גורמים אלה עלולים להגביר בסופו של דבר רגשות של דיכאון, חרדה, תסכול, ניכור, בדידות, דימוי וערך עצמי נמוך, כפי שנמצא במחקרים חברתיים בתחום הפסיכולוגיה החיובית (MacDonald, 2019).
בטיפול ביבליותרפי ניתן לבטא צורך אנושי זה בכתיבה אקספרסיבית ולזכות ביחס אישי אמפאתי, פנים אל פנים, במסגרת קשר הנבנה בהדרגה, מתוך יחסי אמון וביטחון, בין האדם לבין המטפל, במרחב בטוח ובסביבה מאפשרת; לעבור יחד תהליכים מעמיקים על ידי עיבוד והכלה של הצרכים הנפשיים והקשיים השונים, חיפוש משמעות, צמיחה וחיזוק הכוחות, יחד עם יצירת שינוי ושאיפה להגשמת המטרות האישיות.
לסיום, לאחרונה פורסם תקציר של מחקר ייחודי (יש לציין שהמאמר טרם עבר ביקורת עמיתים) שנערך ע"י יניב אסף וחוקרים נוספים ממרכז ה-MRI ע"ש שטראוס באוניברסיטת תל אביב. במחקר זה הושוו סריקות MRI מבניות של 50 משתתפים בריאים שנסרקו לפני פרוץ מגפת הקורונה ולאחר התקופה הראשונית של המגפה, החל משחרור הסגר הראשון בחודש מאי 2020. זוהו שינויים מבניים במוח באזורי האמיגדלה, הסטריאטום והאונה הטמפורלית. האמיגדלה מתקשרת, כזכור, למתח ולחרדה. בהינתן הסקירה המחקרית כפי שהוצגה במאמר זה, אשר מצביעה על הפוטנציאל הבריאותי, נפשית ופיזית, הטמון בכתיבה על רגשות שליליים ומצבי לחץ, ניתן להניח, שבזמן מגפת הקורונה הנוכחית, כתיבה אקספרסיבית, ובמיוחד במסגרת ביבליותרפיה, אשר מלווה בתהליכי קריאה ועיבוד, בנוכחות מכילה ואמפאתית של המטפל, יכולה להקל בהתמודדות ולסייע בתהליכי ריפוי מבחינה בריאותית, נפשית ופיזית.
סיכום
תחילה הצגתי במאמר מחקרים שנערכו לגבי חשיבותה של כתיבה אקספרסיבית מבחינה בריאותית. שלושה עשורי מחקר מזווית קוגניטיבית, ובעיקר נוירופסיכולוגית, על כתיבה אקספרסיבית הכוללת חשיפה רגשית, וכן כתיבה הכוללת מתן שמות לרגשות שליליים, הראו שכתיבה על רגשות ומחשבות בנוגע למצבי לחץ או טראומה, עשויה לחזק את הבריאות הנפשית והפיזית בהתמודדות עם בעיות כגון: חרדה, דיכאון, לחץ דם, כאב כרוני, תסמינים של סרטן, תפקודי ריאות, כבד ומערכת חיסונית. הסברים משוערים להשפעה החיובית של כתיבה אקספרסיבית בעקבות חוויות שליליות הם שהכתיבה מאפשרת: חשיפת רגשות; שחרור מעכבות; חשיבה על האירוע הטראומתי והערכה קוגניטיבית אחרת שלו או מציאת משמעות עבורו; מתן אישור עצמי של הכותב לגבי כוחותיו; יצירת נרטיב הכתוב בצורת סיפור; וויסות רגשי. לכל אלה יש השפעה בריאותית מיטיבה על האדם, תוך הגדלת הרווחה הנפשית ושביעות הרצון שלו מהחיים.
בחלק השני של המאמר הראיתי כי, כאשר האדם מרגיש שהחוויה המעוררת מצוקה קשה לו מכדי להתמודד איתה לבד, גם בעזרת כתיבה אקספרסיבית – ביבליותרפיה יכול לסייע לו בתהליך העיבוד של חוויותיו. ניתן לכתוב, לקרוא ולהתבונן בטיפול בטקסטים של כתיבה אקספרסיבית על חוויות של מצוקה או טראומה שעבר האדם, להעלות אסוציאציות חופשיות ולעבד את החומרים העולים מהטקסט. כך ניתן לעקוף הגנות ולהתקרב לאזורים לא-מודעים בנפש, להתייחס לדברים שקשה לדבר עליהם בקול, ולהתמודד איתם בעזרת המטפל באופן מיטיב ומרפא.
יש חשיבות רבה לאינטראקציה הבין-אישית שנוצרת בין המטפל לבין האדם ב"מרחב הפוטנציאלי", המרחב היצירתי שבו נעשה תהליך העיבוד לטקסט כ"אובייקט מעבר". המבט של המטפל בטקסט הוא מעין ראי, המעניק הכרה, תוקף ואישור לעולמו של האדם. המוחשיות של הטקסט הופכת לעדוּת שאפשר לשמר אותה במיכל פיזי ומטפורי, וניתן לשוב ולקרוא בה יחד או בנפרד בהזדמנויות שונות. הטקסט הוא גם מרחב לתהליכים של העברה והעברה-נגדית. המטפל משמש כעֵד נוכח וכ"זולתעצמי", המתייחס באמפתיה לטקסט של האדם על ידי קריאה בו בקול או בשתיקה. מתוך כל זה יכול האדם לחוות את נוכחות המטפל כמיטיבה, להפנימה בתוכו ובתהליכי הכתיבה שלו. ההתבוננות בטקסט מעניקה לאדם יותר שליטה על ה"סיפור" שלו.
בגישה פסיכודינאמית, כתיבה אקספרסיבית בטיפול על חוויה קשה או טראומטית מאפשרת מעבר ממצב ה"מלנכוליה" ל"עיבוד-האבל" לפי פרויד, ובדומה לכך, מעבר מ"העמדה הסכיזואידית-פרנואידית" ל"עמדה הדיכאונית" לפי קליין. ניתן לראות מעברים אלה כמקבילים למעבר שנמצא במחקרים הפסיכונוירולוגיים, בעזרת כתיבה אקספרסיבית, מפעילות באזור האמיגדלה במוח, בעל העוצמות הרגשיות הראשוניות החזקות, לפעילות מוגברת באזור המפותח יותר של ה-Ventromedial prefrontal cortex, שמתאפיין בארגון, עיבוד, שליטה וויסות רגשי. כך, ניתן לקשר בין הגישה הפסיכודינאמית לבין המחקרים הקוגניטיביים הפסיכונוירולוגיים, ולבסס את חשיבות תהליכי הכתיבה האקספרסיבית בטיפול ביבליותרפי.
רגשות של ניכור, דיכאון וחרדה הולכים ומתעצמים בעולם המודרני, ומעוררים צורך גובר בכתיבה אקספרסיבית ברשתות החברתיות, תוך זיהוי ושיום רגשות וקבלת תגובות באופן מעין-טיפולי, אלא שלכתיבה פומבית שכזאת לא תמיד יש השפעות מיטיבות על הנפש. מגפת הקורונה הנוכחית הגבירה גם היא מצבי מתח, חרדה ודיכאון. כתיבה אקספרסיבית במסגרת ביבליותרפיה מאפשרת להתמודד עם צרכים עמוקים ולעבד קשיים שונים, בנוכחות מכילה ואמפאתית של המטפל, תוך חיזוק הכוחות של האדם ובשאיפה להגשים את יעדיו האישיים. היא יכולה להקל בהתמודדות ולסייע בתהליכי ריפוי מבחינה בריאותית, נפשית ופיזית.
הערות
- הטקסט נכתב במקור כהרצאה שנשאתי ביום העיון "נוירותרפיה באמצעות אומנויות" (8.7.19) מטעם חטיבות הביבליותרפיה והטיפול באומנות חזותית, האגודה לטיפול באמצעות אומנויות, יה"ת, ונעשו בו שינויים והוספו תוספות לאחר מכן, במהלך כתיבתו כמאמר. תודתי לד"ר יפית איתן, ראשת חטיבת הביבליותרפיה, ולענת ליבן, ראשת חטיבת האומנות החזותית, על ההזמנה להרצות ביום העיון.
מקורות
ווייט, מייקל; אפסטון, דיוויד (1999). אמצעים סיפוריים למטרות טיפוליות, תל אביב: צ'ריקובר.
ויניקוט ד.ו. (1995). משחק ומציאות, תל אביב: עם עובד.
ויצטום, אליעזר; לרנר, ולדימיר (2009). גאונות ושיגעון, תל אביב: אריה ניר.
פרויד, זיגמונד (2008). אבל ומלנכוליה; פעולות כפייתיות וטקסים דתיים – מבחר כתבים, ד. תל- אביב: רסלינג.
צורן, רחל (2000). הקול השלישי – איכויותיה המרפאות של הספרות ואפשרויות יישומן בדיאלוג הביבליותרפי. ירושלים: כרמל.
קוהוט, היינץ (2013). כיצד מרפאת האנליזה? תל אביב: עם עובד.
קליין, מלאני (2002). כתבים נבחרים. תל אביב: תולעת ספרים.
Kircanski, K., Lieberman, M. D., & Craske, M. G. (2012). Feelings into words: Contributions of language to exposure therapy. Psychological Science, 23, 1086-1091.
Lieberman, M. D., Eisenberger, N. I., Crockett, M. J., Tom, S. M., Pfeifer, J. H., & Way, B. M. (2007). Putting feelings into words: Affect labeling disrupts amygdala activity to affective stimuli. Psychological Science, 18, 421-428.
Lieberman, M. D. (2012) Diaries: A healthy choice. New York Times, Room for Debate, November 25
Lieberman, M. D. (2019). Affect labeling in the age of social media. Nature Human Behavior Nature Human Behavior, 3, 20-21.
Memarian, N., Torre, J. B., Haltom, K. E., Stanton, A. L., & Lieberman, M. D. (2017). Neural activity during affect labeling predicts expressive writing effects on well-being: GLM and SVM approaches. Social Cognitive and Affective Neuroscience,12 , 1437-1447.
Niles, A. N., Haltom, K. E. B., Mulvenna, C., Lieberman, M. D., Stanton, A. L. (2014). Randomized controlled trial of expressive writing for psychological and physical health: The moderating role of emotional expressivity. Anxiety, Stress, & Coping, 27,1-17.
Niles, A. N., Haltom, K. E. Byrne, Lieberman, M. D., Hur, C., & Stanton, A. L. (2016). Writing content predicts benefits from written expressive disclosure: Evidence for repeated exposure and self-affirmation. Cognitive & Emotion, 30, 258-274
Pennebaker, J.W. & Beall, S.K. (1986). Confronting a traumatic event: Toward an understanding of inhibition and disease. Journal of Abnormal Psychology, 95, 274-281.
Pennebaker, J.W. (1997). Writing about emotional experiences as a therapeutic process. Psychological Science, 8, 162-166.
Pennebaker, J.W. (1994). Hints on running a writing experiment. Unpublished manual.
Pennebaker, J.W. & Chung, C.K. (2011). Expressive writing and its links to mental and physical health. In H. Friedman (Ed.), Oxford handbook of health psychology. New York , NY : Oxford.
Tom Salomon, Adi Cohen, Gal Ben-Zvi, Rani Gera, Shiran Oren, Dana Roll, Gal Rozic, Anastasia Saliy, Niv Tik, Galia Tsarfati, Ido Tavor Tom Schonberg, Yaniv Assaf (2020). https://www.biorxi...kLueU
Tabibnia, G. T., Lieberman, M. D., & Craske, M. G. (2008). The lasting effect of words on feelings: Words may facilitate exposure effects to threatening images. Emotion, 8, 307-317.
MacDonald Ann, (2019). Positive Psychology: Harnessing the Power of Happiness, Mindfulness, and Inner Strength. Harvard, IL: Harvard Health Publications.
"Writing about emotions may ease stress and trauma". — Celeste Robb-Nicholson, M.D. Editor in Chief, Harvard Women's Health Watch. https://www.health...rauma
