מקורות

לא רבים מודעים לכך שאׇרוֹן בֶּק, אבי הטיפול הקוגניטיבי, לא זו בלבד שהיה פסיכואנליטיקן במקורו, אלא שהוא פיתח את המושגים "מחשבות אוטומטיות" ו"עיוותים קוגניטיביים" של הסובלים מדיכאון מתוך שימושו בטכניקת האסוציאציות החופשיות של פרויד. בפוסט שלפנינו סוקר פרופ' גידי רובינשטיין את העיוותים הקוגניטיביים השכיחים במחשבותיהם של הלוקים בדיכאון ובחרדה.

 

מחקרים רבים ומעמיקים בני זמננו מצביעים על כך ששיעור ההפרעות הנפשיות הגבוה יחסית בקרב להט"ב הוא תוצאה של היחס השלילי של החברה ההטרו-נורמטיבית ושל הפנמת יחס זה. הומופוביה היא פחד של הטרוסקסואלים מהומואים ולסביות המתבטא החל מגילויי לעג, סלידה ונידוי, דרך אלימות פיזית ועד לכדי פשעי שנאה. הואיל והומואים נולדים לחברת הרוב ההטרוסקסואלית ואינם מכירים הומואים אחרים לרוב עד סוף גיל ההתבגרות (הנמשך לפי ההגדרות החדשות בגיל 24), חלק גדול מהם נוטה להפנים יחס זה ואף להשליכו על הומואים אחרים בבגרותם. המאמר עומד על מקורות ההומופוביה ומתמקד במרכיבים שניתן לאמץ מהגישות הטיפוליות השונות כדי לעזור להם לקבל את נטייתם המינית. דגש מיוחד מושם על הגמשת תפקידי המגדר המסורתיים, שכן במרכז ההומופוביה וההומופוביה המופנמת עומדת הנון-קונפורמיות המגדרית.

 

הבידוד שנכפה עלינו כדי למנוע את ההדבקה בקורונה מחזיר אותנו לשלב הינקות, שבו לפחד להיות לבד הייתה משמעות הישרדותית. האם נצליח להיות חברים של עצמנו?

 

צפייה בתכניות הטלוויזיה  עלולה ליצור רושם חיובי מוגזם, לפיו הומוסקסואליות היא ה'טְרֶנְד' או ה'בּוֹן טוֹן' החדש. מספר הורים שפנו אליי לייעוץ בניסיון לערער על הנטייה המינית של בניהם המתבגרים או הצעירים שיצאו מהארון אף הביעו חשש שמא בנם הוא בעצם הטרוסקסואל "נורמלי", שהושפע ה'טְרֶנְד' החדש הזה. בצד הפופולאריות של הומואים וביסקסואלים באמצעי התקשורת, מצביע מחקר חדש על שכיחות גבוהה של חרדה ודיכאון בקרב סטודנטים הומואים וביסקסואלים כתוצאה מהסטיגמה שהייתה ועודנה מנת חלקם בעבר ובהווה. עוד עולה מתוצאות המחקר שסטודנטים שתיארו את עצמם כ"נשיים" סבלו אמנם מיחס שלילי יותר מצד החברה ההטרוסקסואלית אך הסתירו פחות את נטייתם המינית, בעוד אלה שתיארו את עצמם כ"גבריים". על הפער בין הפופולאריות של כוכבי תקשורת הומואים וביסקסואלים ובין המציאות היומיומית מחוץ ל"בועה התל-אביבית" ועל ביטויי "נשיות" כגורם שעשוי לחשל או לחסל. דרושים עוד חינוך והסברה רבים כדי להגיע לנורמליזציה של הומוסקסואליות ולהגמיש את התפיסות בדבר גבריות ונשיות ועיבוד נושאים אלה בטיפול הפסיכולוגי בהומואים וביסקסואלים.

 

ריאיון שנערך עם פרופ' גידי רובינשטיין במאקו-גאווה על הומופוביה מופנמת בעקבות הטבח באורלנדו

 

מצגת הרצאה במסגרת הכנס 11th Death, Dying and Disposal Conference “Where theory meets practice” Thursday 5th – Sunday 8th September 2013 בהרצאה מדווח על מחקר שבדק אופטימיות מהטיפול בנגיף האיידס כמקרה פרטי של הטיה אופטימית ונטילת סיכון אישי בקרב 301 גולשי אתר ההכרויות "אטרף דייטינג". בסולם האופטימיות מטיפול שפותח במחקר נמצאו 4 גורמים: הגורם הרפואי, הגורם הפסיכוסוציאלי, גורם הכרוניות וגורם הסיכון המיני. המנבאים העיקריים של ההטיה האופטימית הם: אסרטיביות לגבי שימוש בקונדום, גיל, קבלת הנטייה המינית, שכיחות המגעים האנאליים הבלתי מוגנים, רמת ההשכלה ותכונת האישיות "מוכוונות" (conscientiousness). מוצע שמומחי האיידס המתראיינים בתקשורת הישראלית מסתפקים בהצגת מחלת האיידס כמחלה כרונית ולא סופנית ושומרים את הסיבוכים הרפואיים והפסיכוסוציאליים של המחלה לחוגים מקצועיים בלבד. ייתכן והצגה זו תורמת להטיה אופטימית ולנטילת סיכון מיני המסבירות את העלייה בהידבקות בנגיף בשנים האחרונות. הקשר השלילי בין השכלה והטיה אופטימית טומן בחובו תקווה שהסברה מציאותית יותר בקשר לסיבוכי המחלה עשויה להפחית את שיעורי ההידבקות.

 

Attachment theory has inspired an explosion of research on personality development, close relationships,and the complex interplay between individual and relationship processes in all phases of the lifespan. In recent years, the theory has been extended to organizational settings. Over three decades of attachment research has been applied to people’s attitudes, performance, and social relationships within large organizations, such as the workplace, the army, and community groups. The present paper aims to advance an integrative perspective that would bridge the psychological and sociological aspects of attachment.

 

הירידה בתפיסת הסכנה של מחלת האיידס חברה למנטליות ה"יהיה בסדר" הישראלית. התוצאה: צניחה בשיעור השימוש בקונדום ועליית הסיכון להידבק. במאמר מובאת סקירת מחקרים על הקשר בין נטילת סיכון מינית, חיפוש ריגושים, מוכוונות ופתיחות לחוויה. כן נסקר השאלון שפיתחו שידלו וחבריו לבדיקת התנהגות מינית בלתי מוגנת תוך דגש על גורם הכעס/דיכאון/פטליזם, שבעלי הציונים הגבוהים בו נוטים להסתכן מינית. לסיכום, כמה מהמלצותיהם של שידלו ועמיתיו המנהלים את קו ה-TalkSafe הניו יורקי, המקבילה של הקו הפתוח של הוועד למלחמה באיידס.

 

מכתב תגובה לכתבה "תוכנית ניסיונית של משרד הבריאות הביאה לירידה במספר ההתאבדויות" מאת דן אבן ("הארץ", 6.12). במכתב זה מעלה ליאור ביטון, פעיל בתנועה למען פסיכולוגיה ציבורית ביקורת על התנהלות המדינה מול שרותי בריאות הנפש. אשר מעדיפים להשקיע עשרות מילויני שקלים בתוכנית קצרת מועד, כאשר באותו סכום ניתן היה לתמוך במערכת בריאות הנפש הקיימת ולתת מענה טוב יותר לכלל הקהילה.

 

סיפורים קצרים (פרוזה) בעלי נגיעה פסיכולוגית.

 

במהלך חייהן של נשים, מתרחשים שינויים הורמונאליים-פיזיולוגיים המלווים לעיתים גם בשינויים נפשיים. Reproductive Psychiatry, הוא ענף בפסיכיאטריה העוסק בקשר, שבין השינויים ההורמונאליים לאורך חיי האישה, לבין הפרעות נפשיות, לסוגיהן. זהו תחום בו עוסקים פסיכיאטרים וגינקולוגים תחת קורת גג אחת. ישנה קבוצה של נשים שמתאפיינת ברגישות רבה לשינויים הורמונאליים, אשר בעקבותיהם חלים שינויים נפשיים. בקבוצת נשים זו ניתן להבחין בהפרעות נפשיות, שאופייניות לארבע תקופות עיקריות בחיים: במחצית השנייה של המחזור החודשי, כלומר בתקופה הקדם ויסתית, במהלך ההיריון, לאחר הלידה ובתקופת גיל המעבר.

 

מאמר באתר פסיכולוגיה של קרן ופרופ' אורן קפלן אשר סוקר היבטים פסיכולוגיים הקשורים למחלת הסרטן וההתמודדות איתה מצד חולים, בני משפחה ומערכות הבריאות השונות, וכולל סקירה ספרותית בנושאים שונים בתחום זה: מצוקה נפשית במחלת הסרטן, טיפול תמיכתי של צוות המרפאה המטפלת והמערך הפארה-רפואי, טיפול פסיכולוגי מונע, דפוסי התמודדות עם מחלת הסרטן, פניה לטיפול פסיכולוגי ועוד. כמו כן מצורף עמוד מידע עם קישורים לאתרים ומאמרים שמתמקדים בתחום הטיפול והתמיכה בחולי סרטן ומשפחותיהם.