מחוננות ודת
ד"ר חנה דויד | 17/12/2020 | הרשמו כמנויים
מאיר לוי כתב תגובה שכותרתה "מחוננות ודת" לפוסט שלי "על אבחון מחוננים בגיל הרך".
לפני זמן מה, פגשתי ילד שהיה בכתה ג' ואובחן כמחונן. הוא לא הראשון אבל הוא בכל זאת היה יוצא דופן. בשפה עשירה, פרש בפני את רשימת האלים במיתולוגיה היוונית והשווה ביניהם לאלים במיתולוגיה הרומית. הבדלים והקבלות תוך הכנסת שמות של אלים נוספים ממיתולוגיות אחרות. כשסיים את "ההרצאה" ועוד לפני שהספקתי לסגור את הפה ביקש שלא אספר להוריו על הידע הספציפי הזה. הילד למד בבית ספר ממלכתי דתי והוריו אנשי חינוך וטיפול במגזר הדתי/חרדי מניסיון העבר הוא יודע שהם לא ישמחו על תחומיי עניין כאלו שחריגתם מלימודי הקודש גדולה, גדולה מידי.... כתבת על "סיפוק הרעב הקוגניטיבי" מה עושים כאשר הרעב הזה תחום בגבולות, במקרה הזה גבולות הדת. גם בלימודי הקודש הילד מעמיק וככל הנראה אם ימשיך יהיה עילוי אבל נפשו חפצה גם בדברים "אחרים/שונים" מי לדעתך צריך הכוונה ההורים? הילד? פשרה ביניהם? כל זה תחת החשש הגדול שלו שיגלו.... אשמח להיעזר בדעתך. תודה.
תודה, מאיר, על השאלות המעניינות והחשובות שבתגובה. בשל רוחב היריעה אני עונה בפוסט שלם.
אתחיל ב"חשש הגדול" שההורים "יגלו" (שילדם הדתי מתעניין בנושאים "חילוניים"): כאן לדעתי התשובה פשוטה. אם ילד מבקש מהמטפל לא לספר להורים משהו, על המטפל לומר לילד, שאם לא מדובר בסיכון ממשי לחיים או בפגיעה גופנית בו או במישהו אחר, המטפל ינצור את סודו. אני לא רואה כל הבדל בין התשובה שנותנים למטופל בוגר לבין זו שכל ילד – מחונן או "רגיל" – זכאי לה.
השאלות שלך, מאיר, נוגעות לדעתי בתחום האתי יותר מאשר בתחום הדתי. מאחר שבטיפול בילדים עסקינן, הן משיקות לסוגיה רחבה וחשובה: "מיהו המטופל/הלקוח" או "המטפל בילדים כמשרתם של שני אדונים – של הילד ושל הוריו/משפחתו". באותה מידה ניתן היה לשאול את השאלה הזאת לגבי דעות, השקפות, ערכים ותפיסות עולם שאינן קשורות לדת. למשל: אם נסתכל על גזענות בכלל או שנאת ערבים בפרט, נראה כאילו "ברור" ש"כולם מתנגדים להם". כך חשבתי גם אני, עד לאחר התערוכה: "האמיני יום יבוא" שהוצגה ב-2002 בגלריה באום אל פאחם. מנהל הגלריה העניק לי את "ספר הגלריה" כשי עם הקדשה, ואני הנחתי אותו על ערמת הספרים, החוברות ואלבומי האמנות עבור ההורים הממתינים אצלי לילדיהם. מה רבה היתה הפתעתי, כאשר אחד ההורים הודיע לי שהוא "לא מוכן שהבן שלי ייחשף לערבית" – שער ספר הגלריה הודפס בשלוש שפות, כולל כמובן ערבית... כל שיכולתי לעשות היה לקחת את הספר ולהבטיח לאב שאצלי בנו לא ייחשף לערבית. רק כך ניתן היה למנוע קונפליקט ביני לבין האב, קונפליקט שהמפסיד העיקרי בו היה עלול להיות הילד.
מכאן שהשאלה, "מה לעשות" מורכבת כאשר המטפל נמצא בקונפליקט בין אמונותיו-שלו ובין אלו של הורי הילדים שבטיפולו. והשאלה שאתה, מאיר, מפנה אלי היא בעצם איך אני נוהגת, שכן איני מתיימרת להיות סמכות מוסרית עבור זולתי. ובכן – אני נוהגת לחשוב אך ורק על דבר אחד: טובת הילד כפי שאני תופסת אותה. חשוב כל הזמן לקחת בחשבון את העובדה, שכל הורה שמגיע לטיפול עם ילדו עושה זאת כמובן לטובת הילד, אבל כאשר "טובת הילד", כפי שהוא רואה אותה, מתנגשת עם ערכים אחרים – הקונפליקט צריך להיפתר, לדעתי כמובן, על ידי הבנה שהילד הוא בחזקתם החוקית של הוריו, ולא פחות חשוב מכך – הם אלה שקובעים גם מוסרית ואתית את כל הדברים החשובים שבחייו. הם מחליטים גם בכל נושאי החינוך על פי מה שהם חושבים או מאמינים שזו טובתו. להלן שתי דוגמאות.
- נערות דתיות פונות אלי תדיר מיוזמתן כדי להתייעץ בעניין בחירת מקצוע, בחירת מסלול בחיים, או כל בחירה אחרת. נערות אלה בדרך כלל לא אותרו כמחוננות, אבל לעיתים קרובות הן בעלות יכולות יוצאות דופן, צעירות בעלות ידע רחב בנושאים שונים – ידע שאותו ליקטו בעצמן כמעט תמיד, ומוטיבציה עצומה ללמידה. גם אם הן כבר מעל גיל 18 אני נוהגת לצנן את התלהבותן, שכן, אני יודעת מה המחיר החברתי, המשפחתי ואף הנפשי שמימוש המחוננות שלהן עלול להיות, ואני לא נרתעת מלספר להן על כך. אני חושפת בפניהן את העובדה, שהסיכוי להיות "גם וגם" – גם אשת חיל, אם למשפחה מרובת ילדים והמפרנסת של הבית וגם להגשים את שאיפותיהן בתחומים הקוגניטיביים או האמנותיים הם אפסיים, ואף מביאה דוגמאות לנשים מרקע דומה לשלהן – מהן נשים ששמן הולך לפניהן בתרבות הישראלית כמו יהודית רותם או טובה גרטנר, שהצליחו לממש את הפוטנציאל הטמון בהן, אבל המחיר היה של ניתוק מעברן, ולעיתים קרובות גם אובדנים נוספים.
- מאחר שאני מתגוררת סמוך לכפר חב"ד, הוזמנתי בעבר להרצות ב"בית רבקה" – המכללה להוראה שבכפר, ואחי, הרב משה מרדכי ארנשטיין ז"ל היה משגיח ידוע בישיבת חב"ד בצפת, אני מקבלת מדי כמה חודשים טלפון מאם לנערה מחוננת מהכפר שרוצה להגיע אלי לשיחת ייעוץ. במקרים כאלה אני מבהירה, שאשמח לקבל אותה לייעוץ – בתנאי שתגיע עם בעלה, אבי הילדה או הנערה. בחלק מהמקרים התגובה היא "אדבר עם בעלי", בחלק אחר "בעלי עסוק מאוד ואין לו בעיה שאני אגיע לפגישה ואדווח לו". לפעמים האם קובעת פגישה, וברגע האחרון היא מודיעה ש"בעלי בדיוק לא יכול להגיע". מעבר לעובדה, שייעוץ להורי מחוננים צריך להיעשות עם שני ההורים, חשוב במקרים כאלה להבין, שאם שני ההורים רוצים לתמוך בבתם המחוננת – המצב מצוין. אבל עד כה טרם הגיע אלי – ולו זוג אחד – של הורים. כאשר רק האם מגיעה אין לילדה את תמיכת אביה, וללא תמיכת האב, המשפחה המורחבת והקהילה – הסיכון שבעידוד המחוננות רב מהרווח בהגשמתה.
הערה קטנה לסיום: קיים הבדל מהותי בין "דתי" לבין "חרדי" בכל הקשור בטיפוח מחוננים. החלק היחסי של משפחות דתיות ואף חרד"ליות המגיעות אלי לייעוץ גדול בהרבה מחלקן באוכלוסיה, וככלל הן מטפחות את ילדיהן – המחוננים ואלה שלא אובחנו כמחוננים, באופן מעורר הערצה. משפחות אלה, שבהן מספר הילדים גדול מהממוצע, מקדישות משאבים רבים – לא רק כספיים – לחינוך, וגם לטיפול בבעיות הרגשיות של ילדיהן, כמו בטיפול בכל הבעיות האחרות. לעומת זאת, כאשר מדובר במשפחות חרדיות, קיימת בעיה קשה הן בגלל תכנית הלימודים המצומצמת עד-מאוד בחינוך החרדי, הן בגלל היעדר תכניות למחוננים – בנים או בנות – במגזר זה, והן בגלל שלל הנושאים ה"אסורים". אכן, גם נושאים כמו הנצרות או דארוויניזם הם אתגר עבור הציבור ששולח את ילדיו לחינוך הממלכתי-דתי, אבל אין הוא בבחינת "איסור מוחלט" שעצם איזכורו מהווה בעיה. בחינוך החרדי אפילו עיסוק באמנות עלול להיחשב כ"מוציא לתרבות רעה", והתעניינותן של בנות בפסיכולוגיה, לדוגמה, עלולה לגרום ל"עיקום אף" חברתי, שהמחיר שלו עלול להיות גבוה, כמו פגיעה בסיכויי השידוך של הנערה עצמה ואף של אחיותיה ואחיה.
מאחר שכתבתי לא מעט על ילדים וילדות דתיים וממשפחות חרדיות, בעיקר מחוננים, וכבר עסקתי בכל הנושאים שהעלית בתגובה שלך, אני מציעה לך לקרוא מהרצאותי, ממאמרי, וכמו כן שניים מהפרקים בספרים שלי שיצאו לאור ב-2019 בהוצאת NOVA. הנה רשימת הפרסומים הרלבנטיים:
דויד, ח., וזורמן, ר. (1999). הבת המחוננת הדתית. אשה ויהדותה: הכינוס הבינלאומי הראשון בישראל. ירושלים, 14-15 ביולי.
דויד, ח. (2001). שיתוף נשים בטקסים בבית הכנסת האשכנזי, הספרדי, התימני, הקונסרבטיבי והרפורמי בישראל. הכנס השנתי התשיעי ללימודי נשים ומגדר ולתיאוריות פמיניסטיות: ההבדל הנשי – ייצור זהויות נשיות בתרבויות המזרח התיכון ואפריקה. אוניברסיטת תל-אביב, 1-3 באפריל.
דויד, ח. (2006). הילד המחונן והילדה המחוננת במגזר הדתי-לאומי והחרדי: בעיות חינוכיות, חברתיות ורגשיות. הכנס השנתי השישי של נפש ישראל: ארגון לאנשי מקצוע שומרי מצוות בתחום בריאות הנפש. ירושלים: 17-19 בינואר.
דויד, ח. (2007). חינוך בכיתות מעורבות או בכיתות נפרדות? בית הספר הממלכתי דתי "מורשה" לאחר ההתנתקות והצטרפות ילדי המפונים מרצועת עזה. נדלה ב-27 במאי 2012 מאתר פסיכולוגיה עברית http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=1231.
דויד, ח. (2008). הבת המחוננת הדתית. נדלה מאתר פסיכולוגיה עברית: http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=1595
דויד, ח. (2008). הבת המחוננת המתבגרת במגזר הדתי-לאומי והחרדי. הכנס השנתי השמיני של נפש ישראל: "נפש וקהילה". ירושלים: 17-15 בינואר.
David, H. (2009). Perfectionism among Ultra-Orthodox Israeli youth. In T.S. Yamin (Ed.), Proceedings of the Annual Conference of the International Centre for Innovation in Education (ICIE) held in Paris-France (July 1-4, 2008) (pp. 705-714). Ulm, Germany: ICIE.
דויד, ח. (2009). פרפקציוניזם בקרב בנים ובנות דתיים בישראל: קשרים בין פרפקציוניזם ומחוננות. נדלה מאתר פסיכולוגיה עברית: http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=2360, נדפס שוב בתוך: דויד, ח. (2016). מחוננים בעלי לקויות למידה, בעיות רגשיות או בעיות חברתיות (עמ' 123-139). נדלה מאתר פסיכולוגיה עברית: http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=3476
דויד, ח. (2011). פרק 8: הקונפליקטים של חדוה: נערה מבית דתי-מסורתי מחוננת קוגניטיבית, רגשית וחברתית. בתוך: מחוננים בפריפריה: טיפוח, הוראה ומחקר (עמ' 180-213). נדלה מאתר פסיכולוגיה עברית http://www.hebpsy.net/articles.asp?t=0&id=2616
דויד, ח. (2012). אברהם יצחק מירושלים: פגישה עם מקרה של ילד מחונן חרדי. נדלה מאתר פסיכולוגיה עברית: http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=2838
David, H. (2013). Abraham Itzl from Jerusalem: A meeting with a gifted Ultra-Orthodox boy. Gifted Education Press Quarterly, 27(3), 11-15.
בספרי: David, H. (2019). Emotionally, Socially and Learning Disabled Gifted Children: Theory and Treatment. New York: Nova Science Publishers.
הפרק השני: The life story of Esther
הוא תיאור מקרה מפורט של מחוננת עם לקות למידה, בת למשפחה חרדית (עמ' 23-54).
אני-עצמי נולדתי למשפחה דתית וקיבלתי חינוך חרדי. כתבתי על כך בספר שבעריכתי:
David, H. (2019). Personal introduction. In H. David (ed.), Understanding Gifted Children: Perspectives, Gender Differences and Challenges. (pp. 1-21). New York: Nova Science Publishers, Inc.
תרגום עברי: דויד, ח. (2020). מבוא אישי. בתוך: להבין ילדים מחוננים: פרספקטיבות, הבדלים מגדריים ואתגרים. נדלה מאתר פסיכולוגיה עברית: https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=3917
