פרדוקס סל שיקום: עד כמה חופשית ומדעת היא ההסכמה לטיפול בנוגדי פסיכוזה? (לא מאוד)
ד"ר רפאל יונתן לאוס | 22/2/2025 | הרשמו כמנויים
[מוזיקת רקע מומלצת "הדפוק הזה" ירמי קפלן https://www.youtube.com...=LGVVp1ikF-c]
בלב מערכת בריאות הנפש הציבורית בישראל עומד פרדוקס מטריד ומקומם: שירותי השיקום בבריאות הנפש, שנועדו לקדם עצמאות והחלמה, הפכו למנגנון כפייה המתנה קבלת סיוע חיוני ב"הסכמה" לטיפול תרופתי. כך עולה ממחקר שערכתי יחד עם ד"ר נילי קרקו-אייל מומחית להסכמה מדעת לטיפול רפואי בחוק הישראלי מבית הספר למשפטים במסלול האקדמי של המכללה למנהל שפורסם בכתב העת *Psychiatric Rehabilitation Journal. במחקר האיכותני שכלל ראיונות עומק השתתפו 20 ישראלים וישראליות שטופלו בתרופות נוגדות פסיכוזה – הריאיון התייחס למקרים שבהם לא היו התוויות לטיפול או אשפוז כפוי והטיפול ניתן (לפחות לכאורה) בהסכמה.
על פי נוהל משרד הבריאות, קבלת שירותי סל שיקום (כמו דיור מוגן, תעסוקה נתמכת או מועדון חברתי) מותנית במעקב פסיכיאטרי (דרישה שעל פניו אין לה בסיס בחוק – במה זה שונה מלהתנות את הזכאות לביטוח בריאות או לחינוך ציבורי בהסכמה לטיפול תרופתי?). אולם המחקר חושף כיצד בפועל, "מעקב" זה מתורגם ל"הסכמה" דה-פקטו לטיפול תרופתי.
"בשירותי השיקום הפסיכיאטרי אומרים לך 'אתה צריך להיפגש עם פסיכיאטר, אתה צריך להראות שאתה לוקח תרופות'", מספר אחד המשתתפים במחקר. "זה כאילו תנאי שאתה חייב לראות פסיכיאטר". משתתף אחר תיאר זאת כ"דיקטטורה של שירותי השיקום", המפעילים מעקב ומאלצים אנשים לקחת תרופות.
הפרדוקס זועק במיוחד לאור העובדה שתרופות אנטי-פסיכוטיות, למרות היותן כלי טיפולי חשוב, מלוות בתופעות לוואי משמעותיות ואחוזי ההצלחה מוגבלים למדיי*. במחקר נממצא שהרוב המוחלט של המטופלים (17 מתוך 20) לא קיבלו כמעט בכלל מידע על הסיכונים, תופעות הלוואי או אפשרויות טיפול חלופיות.
שיחות עם אנשי מקצוע לאור הממצאים העלו כי אכן ישנה תפיסה רווחת לפיה הנוהל מאפשר ואף מחייב לקיחה של תרופות פסיכיאטריות כתנאי להשתלבות במסגרות שיקום.
אני מבין את הצורך להבטיח שאדם נמצא במצב המתאים להשתלבות בשירותי שיקום, אבל ההחלטה על התאמה לשיקום חייבת להתקבל בנפרד משאלת ההסכמה לטיפול תרופתי. כיום, המערכת משתמשת בצורך הבסיסי בשיקום כמנוף לכפיית טיפול תרופתי.
בעיניי יש צורך בשינוי מהותי ודחוף. ראשית, לבטל את ההתניה של קבלת שירותי שיקום במעקב פסיכיאטרי. שנית, לפתח קריטריונים ברורים ושקופים להשתלבות בשירותי שיקום, שיתבססו על תפקוד ומוכנות ולא על הסכמה לטיפול ספציפי. שלישית, להבטיח שבכל מקרה שבו אין התוויה לטיפול או אשפוז כפוי כל החלטה על טיפול תרופתי בתרופות נוגדות פסיכוזה (כמו כל הסכמה מדעת לטיפול רפואי) תתקבל מתוך בחירה אמיתית ומידע מלא. שירותי שיקום הם לעתים קרובות הכרחיים עבור אנשים המתמודדים עם קשיים נפשיים. השימוש בהם כאמצעי כפייה לטיפול תרופתי לא רק פוגע באוטונומיה של המטופלים, אלא גם מערער את עצם מטרת השיקום - לאפשר לאנשים לבנות חיים עצמאיים ומשמעותיים.
*Yonatan-Leus, R., & Karako-Eyal, N. (2024). Consent to voluntary antipsychotic drug treatment—Is it free and informed? Psychiatric Rehabilitation Journal. Advance online publication. https://doi.org/10.1037/prj0000627
**https://www.haaretz.co....de7bf3640000
