על גמישות, כוח והאיזון ביניהם
ד"ר מיכל חסון רוזנשטיין | 5/1/2025 | הרשמו כמנויים
העוסקים בספורט חובבני וכמובן מקצועי מבינים שיש קשר בין כוח לבין גמישות. ככל שמחזקים שריר ועובדים על הכוח שלו, כך השריר יהיה חזק יותר, הוא נעשה גם מאסיבי יותר, תפוח יותר. במקביל הוא נעשה קצת פחות גמיש. טווח התנועה שלו יורד. ולהיפך. ככל שעובדים על הגדלת טווחי תנועה, כלומר גמישות המפרקים והשרירים, הגוף יהיה גמיש יותר, רך יותר ומסוגל לבצע יותר תנועות בטווח רחב. אבל… הגמישות לעיתים פוגעת בכוח. יש בגמישות גם משהו שברירי. משהו שלא מפעיל התנגדות ומשתף פעולה.
כולנו נמצאים באיזון תמידי בין כוח לגמישות. ספורטאים הם תמיד גם חזקים וגם גמישים, ובכל זאת האיזונים שונים מעט. ניתן לראות בקלות בתוך ענף ההתעמלות מגמות שונות. התעמלות קרקע שכוללת אקרובטיקה עם קפיצות גבוהות, סלטות והחזקת הגוף על מכשירים מחייבת יותר כוח וגם גמישות. התעמלות אמנותית - ריתמיקה, מחייבת המון גמישות כדי לבצע תרגילים משוכללים עם מנחי גוף מאתגרים וגם כוח.
נדהר בולט במיוחד כשעלינו להתמודד במצבי משבר. בין אם מדובר במשבר נקודתי או במשבר מתמשך.
כדי להתקדם ולהשתכלל אנחנו צריכים גמישות וכוח, וגם להחזיק בראש שתמיד נצטרך לאזן ביניהם.
מבחינה מנטלית כשאנחנו מתחזקים סביב רעיון מסויים, באופן טבעי אנחנו נעשים פחות גמישים בקבלה של רעיונות אחרים. וככל שאנחנו גמישים יותר להתנסות בסוגים שונים של רעיונות, אנחנו בדרך כלל פחות חזקים סביב רעיון אחר. איך נוכל לדעת מתי זה חוזק ומתי זו נוקשות? זו באמת שאלה קשה. הנוקשות נוטה להגביל אותנו. החוזק נוטה לחזק אותנו. אנחנו מחפשים חיזוקים לרעיונות שאנחנו באמת מאמינים בהם ומפחיתים את הפתיחות שלנו לרעיונות אחרים. לפעמים מתוך אמונה, לפעמים מתוך חרדה או סיבה רגשית אחרת. החרדה למשל, בהחלט יכולה להפוך אותנו לנוקשים. החרדה יכולה לגרום לנו להיצמד לרעיון או גישה ספציפית שמרגישה לנו נכונה, ובכך להקשות עלינו לראות אפשרויות נוספות. מנגד, גם גמישות רבה יכולה להפוך אותנו לשבריריים מאוד, נעים עם כיוון הרוח ומוותרים על הערכים שלנו. חרדה חברתית למשל יכולה לסחוף אותנו עם מה שנדמה רוב ולגרום לנו להתנהל בניגוד לערכים שלנו, אנחנו אפילו קוראים לזה בשם - לחץ חברתי. ביטחון עצמי נמוך יכול להתבטא בגמישות רבה של קבלת רעיונות של אחרים מתוך הנחה שהם כניראה יודעים משהו יותר טוב מאיתנו, ועדיף לסמוך עליהם מאשר על עצמנו. כך נמצא את עצמנו משנים את דעתנו ללא הרף, בהתאם להלך הרוח בסביבה או נצמדים לאדם אחר שמשדר כוח, בעודנו מוותרים על כוחנו שלנו.
אז איך אפשר להיות גם וגם? האם אפשר בכלל?
חשבו אפילו על מדיניות של ארגונים או מדינות. ארגון שמעוניין לשדר כוח, נצמד לעקרונות, חוזר עליהם שוב ושוב ומלמד את הציבור שרק זו הדרך הנכונה. ארגון כזו נתפס בדרך כלל כחזק (ונוקשה). ארגון שמשנה את הגישה לעיתים קרובות, קשוב לכל רחש בציבור ומשנה את המדיניות בהתאם יכול להיחשב שברירי ובלתי יציב. ארגון חלש. מצד שני, ארגון מאוד מאוד חזק, שלא מצליח להגמיש את עצמו לשינויים או להתייחס למציאות כפי שהיא, עתיד להישבר. ארגון גמיש יכול לשרוד טוב יותר כי הוא פחות מאויים מהמציאות. אבל אולי ארגון גמיש מאוד לא באמת יצליח לקדם אג'נדה יציבה ולדבוק בה. איך יוצאים מזה?
אז בין הכוח לגמישות, אנחנו צריכים למצוא איזון קבוע. ספורטאים מקפידים תמיד לחפש את האיזון. ספורטאים שעובדים הרבה על כוח, מרימים משקולות כבדות ומבצעים תרגילים לפיתוח שרירים, מקפידים להכניס בשגרת האימונים גם תרגילי גמישות ומתיחות. אם הם לא עושים את זה. צפויות להם פציעות וירידה בתפקוד. ספורטאים בענפים שמצריכים הרבה מאוד גמישות, מבצעים גם תרגילים בחדר כושר כדי שהמפרקים הגמישים מאוד יוכלו לשאת בעומס. כך גם ארגונים טובים, וזה כולל גם מדינות - מאפשרים מציאות איזון כזה. יש להם חוקים חזקים שקשה לשנות, ברוב רובן של המדינות הדמוקרטיות יש חוקה חזקה שקשה מאוד לשנות, גם אם רוצים, ויש להם חוקים גמישים יותר שבכל ממשל יכול לשנות על פי הלך הרוח התקופתי והעקרונות הספציפיים. (בישראל למרבה הצער אין). ואנשים?
בהיבט הפסיכולוגי - גישות הגל השלישי מתייחסות הרבה מאוד לגמישות הפסיכולוגית, ליכולת להתאים את עצמנו לסביבה. זה מאוד הסתגלותי ועוזר להתמודד עם מגוון קשיים לאורך זמן. יחד עם זאת, אנחנו צריכים למצוא לא רק את הגמישות שלנו כדי להתמודד עם העולם, אלא גם את הכוח. להבין מהם העקרונות שאותם לא נשנה בקלות. איפה נבחר דווקא להיצמד ולהעמיק בתחום ולחזק אותו. נבחר מסלול לימודים או מקצוע ספציפיים ולא נמשיך לשייט בין כל מה שהעולם מציע לנו. לאו דווקא ננסה לפתוח עוד ועוד דלתות, חוויה מבלבלת למדי. לפעמים ננסה דווקא להתמקד במה שמתאים יותר, ולהתחזק בו. [לא סתם המילה 'התחזקות' מקושרת הרבה פעמים לאמונה דתית]. אנשים רואים את עצמם מתחזקים כשהם בוחרים מסלול ומעמיקים בו. התחזקות יכולה להיות מדעית או מקצועית או פיזית או רגשית או בכל תחום שהוא. אני יכולה להתחזק בהכנת מרקי ירקות למשל, ולהיות ממש ממש טובה בזה. זה כניראה יחזק אותי גם בהכנת סוגי מרק אחרים, אבל ריבוי האימונים על הכנת מרק יכול לפגוע בגמישות שלי, ולעשות אותי אולי קצת פחות טובה באפיית עוגות.
כן - יש אנשים שמצטיינים בלהיות גם גמישים וגם חזקים. ויש אנשים שמתקשים להיות גמישים וגם מתקשים להיות חזקים. אבל כולנו נמצאים בין לבין כל הזמן. בין הגמישות לכוח, וכולנו צריכים למצוא איזון לשני הכיוונים כל הזמן. אי אפשר להיות רק חזקים וגם לא "חזקים ביחד" כי יותר מדי כוח, הופך אותנו ללא מותאמים למציאות, יש בזה משהו מגלומני-מאני. אמירות כמו חזקים תמיד או חזקים ביחד, הן אמירות נחמדות לחלק מהזמן עבור חלק מהאנשים, אבל כמדיניות - זו כמובן פגיעה בבוחן המציאות, בלתי אפשרית וכמובן הופכת אותנו לנוקשים ופגיעים. גם ויתור על הכוח לטובת גמישות מירבית והתאמה מיידית לכל מצב הופכת אותנו בסופו של דבר לפגיעים, כך שהסביבה יכולה לנצל אותנו ולפגוע בנו. אין לנו ברירה, אלא לבחור קו כללי, מבלי להזניח את הצד השני. יש תקופות שנידרש ליותר גמישות, על חשבון כוח (ונמשיך לתרגל אותו, אבל פחות), ויש תקופות שנצטרך להיות יותר חזקים (ולתרגל קצת פחות גמישות). יש טרייד-אוף. שני הצדדים מתקיימים ביחד, אבל האיזון ביניהם משתנה ללא הרף.
כך אנו לומדים שכדי לשמור על איזון עלינו להיות מודעים למצב הנוכחי. מודעים למקומות החזקים שלנו, מודעים למקומות הגמישים שלנו. וכמובן למקומות החלשים או הנוקשים. מודעות איננה רק רגע אחד של החלטה, אלא רצף שמשתנה איתנו בהתאם למצב היומיומי הפנימי והחיצוני. המודעות לכך, מאפשר לנו לקבל החלטות מותאמות יותר, ולשמר את הבריאות המנטלית שלנו כמו גם הפיזית.
