על היכולת להטיל ספק
חני בירן | 29/9/2011 | הרשמו כמנויים
על היכולת להטיל ספק
לפני זמן מה, הופיע בעיתון הארץ ראיון מעניין של תום שגב עם גינטר גראס. הסופר סוקר שם את ימיו כאיש צעיר ואת התקופה בה היה שייך למפלגה הנאצית בלי להיות מודע לפשעים הנאצים ובלי להאמין שאכן קיימים מחנות ריכוז. כשהוא כאדם זקן מתבונן על אותה תקופה, הוא אומר "אני החמצתי את האפשרות ללמוד להטיל ספק ". וכן הוא אומר : "אין דבר חשוב יותר מהספק. אני רכשתי את היכולת להטיל ספק רק אחרי המלחמה ".
בעקבות הראיון, קראתי את האוטוביוגרפיה של גינטר גראס "קילוף הבצל ". השם מצא חן בעיני כי גם טיפול פסיכואנליטי הוא סוג של קילוף הבצל אשר בסופו נותרת הדמעה .
בספר אכן הוא מדבר על ההחמצה הזו בכאב. הוא מתבונן על עצמו כנער צעיר אשר לא פקפק בדרכו של הפיהרר .
ההחמצה מתעצמת נוכח בחור אחד ששרת באותה יחידה עם גינטר גראס והיה מוכן לעשות כל מה שנדרש חוץ מלגעת בנשק. הסופר מתאר את הבחור ממרחק השנים תוך הערצה ואידיאליזציה : "הוא היה נער גבה קומה, שערו צהוב כחיטה ועיניו תכולות. .....דמותו העלתה על הדעת את הגיבור המיתולוגי באלדר , אל היופי והאור. הוא קרן יותר מאור היום , לא היה בו כל פגם " . האידיאליזציה נובעת מיכולתו של הבחור להיות סרבן עד הסוף המר. נרמז שהנאצים לא השאירו אותו בחיים. הוא באופן קבוע הפיל על הרצפה כל כלי נשק ששמו בידיו תוך שהוא אומר "אנחנולאעושיםדבריםכאלה".
כך אנו לומדים שוב ושוב כמה קשה וכמה מסוכן היה להטיל ספק בתוך חברה פאשיסטית.
אותו מרכיב מופיע בספר "לבד בברלין". הטלת ספק עלתה במחיר החיים.
אבל עבורנו, הטלת הספק, היא עצמה תנועה רכה הפותחת פתח להידברות.
בנובלה "ספר, ילדות " מתארת מיכל בן נפתלי , דמות אם שאינה יודעת להטיל ספק. "אינך אומרת כדרכך שאין לך ספק, משפט שתמיד הפליא אותי, מדוע מכל המטבעות בחרת בזה שיודע, יודע לבטח. דווקא ראוי שיהיה לך ספק, אמרתי לך פעם,מודעת לכך שהכעס שלי צומח מעצם המשפט ופחות ממושאו, מכך שעצם הוודאות הגולמית, האטומה, הודפת אותי ממך ".
מיכל בן נפתלי מיטיבה לתאר את התנועה ההפוכה, התנועה הסוגרת אוטמת והודפת.
העמדה של הספק היא בעצם העמדה של הפסיכואנליטיקאי. זו העמדה בה אין אמת אחת מוחלטת . המטפל צריך לחיות בתוך עמדת השאלה. המטופל המסוגל להתחייב לטיפול ארוך, גם הוא נדרש להיות יכול להטיל ספק. להטיל ספק בזיכרונותיו, לשאת ספק ביחס לתהליך הטיפולי, להטיל ספק בפרספקטיבה איתה הגיע לטיפול ועוד.
ביון מתייחס לספק ורואה אותו כאלמנט מרכזי ביותר ביכולתו של המטופל להתמיד בטיפול ארוך. החיפוש במעמקי הנפש כרוך בגישוש באפלה.
מעניין השורש המשותף למילים: ספק, סיפוק, מספיק. המשפט "אני מסופק " מכיל כפל משמעות. נראה לי שיש קשר בין הטלת ספק לבין להסתפק. להרגיש סיפוק משמעו גם לקבל את החסר. אם נתרגם לעברית את "האם המספיק טובה " של וויניקוט נקבל אם מיטיבה אך נשארים בתוכה אזורים פתוחים בהם עוד אפשר לשאול שאלות ולהרהר בחוויה האימהית.
חשוב לא לבלבל בין עמדת הספק לבין חוסר החלטיות או חוסר יכולת לנקוט עמדה. נראה לי שיש לנקוט עמדה ולעמוד מאחוריה ובו זמנית להציבה עם סימן שאלה. זה אומר שהאדם פתוח ומוכן לשינויים. נקיטת עמדה שונה מנחרצות.
העמדה הזו חיונית לנו, המטפלים, כדי לא לחשוב שיש אמת אחת ואנו הבעלים שלה. העמדה הטיפולית היא עמדה צנועה. אנחנו מציעים זווית התבוננות, מציעים לראות באור חדש מראות מוכרים. האינטרפרטציה היא הצעה ולא אמירה מוחלטת העלולה להיות חודרנית ותוקפנית עבור המטופל.
הספק הוא זה המשאיר צוהר לערעור על הקיים. על כן לדעתי זו גם עמדה אתית. האתיקה לפיה שאילת שאלות היא חיונית להתפתחות.
להגיע לעמדה הזו כמטפל, עמדה בה אתה מסייג את דברי עצמך היא עמדה הנובעת מניסיון ומביטחון.
אמירה מוחלטת היא כמו זריקת אבן על המטופל בעוד אמירה עם סימן שאלה היא אמירה רכה כמו הרמת מסך.
