המילים שלה נפרשות מקצה עד קצוות – מחשבות על שירה וטיפול בעקבות 'חלקי עצמי' מאת הילה קלעי-נובוטני

רועי סמנה | 8/9/2024 | הרשמו כמנויים

שמו של ספרה החדש של הילה קלעי-נובוטני, 'חלקי עצמי', מאזכר מושג פסיכואנליטי חשוב, המתייחס לפסיפס הנפשי ממנו מורכב האדם. אחת השאיפות המרכזיות בטיפול הדינמי היא לסייע למטופל או למטופלת לעבור ממצב של חלקי עצמי פזורים, מקוטעים ומתנגשים למצב הרמוני יותר, כזה שיכול להכיל ניגודים פנימיים מבלי לבטל או לדחוק אף אחד מהחלקים. ואכן, בשמונת שעריו, נעה קלעי-נובוטני בין שלל חלקי העצמי שלה: היא ילדה ובת בשירי קינה וגעגוע לאביה המת ("אֲנִי תָּמִיד מַשְׁאִירָה אוֹר קָטָן בַּמִּסְדְּרוֹן/ כְּשֶׁאֲנִי לְבַד/ כָּכָה לֹא רוֹאִים כִּמְעַט אֶת/ הַיַּתְ־מוּת", עמ' 30); היא אם דואגת ואוהבת בשירים העוסקים בבנותיה ("וְכֻלֵּךְ/ עוֹבֵר בְּתוֹךְ חִבּוּק/ בְּהַתְאָמָה מֻשְׁלֶמֶת/ לַשֶּׁקַע שֶׁנּוֹצָר בְּבִטְנִי", עמ' 19); היא סופר-וומן עצמאית שמחליפה מגבים ברכב ורצועות בתריס הגלילה אבל ברגעים אחרים נופלת לסיוטים, לכעסים ועצבונות. היא רעיה שעוזבת ומאוחר יותר אישה פרודה שמתאהבת מחדש ("הוּא מַצְלִיחַ לָגַעַת בְּכֻלִּי/ לְאָרְכִּי, לְעָמְקִי/ הַמִּלִּים שֶׁלּוֹ נִפְרָשׂוֹת מִקָּצֶה/ עַד קְצָווֹת", עמ' 83). וכמובן, היא פסיכולוגית. פסיכולוגית שמתאמצת "כְּדֵי לִמְצֹא/ אֶת הַמִּלִּים הַנְּכוֹנוֹת" (עמ' 11). כאשת טיפול היא מבינה היטב שעבודתה היא ליצור שפה שתניע את הפוטנציאלים החוויתיים, ההיזכרותיים וההתייחסותיים של המילים.

***

הפואטיקן והפסיכותרפיסט דיוויד שדוק מאמין כי שתי הפעילויות העיקריות של המטפל, הקשב והפרשנות, עשויות להיתרם מרגישותו של המשורר. לדבריו ישנו דימיון משמעותי בין השרעפים הדרוכים בהם אנחנו שוקעים בעת קריאה של שיר, לבין הדרך בה מטפלים מקשיבים לתוכן ולהיבטים הבלתי-מילוליים של תקשורת המטופל. פירושים אפקטיביים, לטענתו, "נשענים על אותן מיומנויות שפתיות: תמציתיות, בהירות ואלוזיה (כלומר התייחסות מפורשת או משתמעת לאדם, למקום, או למאורע אחר- ר.ס.) שמאפיינים את השירים הטובים ביותר" (p. 3). אך יותר מכך, שדוק מתייחס לשדה האינטרסובייקטיבי שהשיר יוצר בין הכותבת והקורא כדומה מאוד לשדה האינטרסובייקטיבי המתקיים בין מטפלת ומטופל. הוא מצטט את בורחס, הטוען ש"שירה מתקיימת במפגש בין המשורר לקורא" וכי "מה שמשמעותי... הוא הריגוש, התחושה הכמעט פיזית שמגיעה עם כל קריאה" (p. 4). אם כן, שדוק רואה בשירה אפשרות לבניית גשר בין עולמות סובייקטיביים, גשר עם כוח מרפא.

קורס הכשרת מדריכים.ות בהתמחות בילדים ונוער מגווני מגדר
קורס ייחודי לאנשי טיפול המשלב כלים תיאורטיים ומעשיים

באופן דומה כותב סימינגטון כי "מהות הפסיכואנליזה שוכנת במערכת יחסים המתמירה את הכיוון הרגשי הפנימי של החיים ושהפרי שלה הוא הבנה חדשה של העולם" (p. 398). כלומר, המהות האמיתית של הפסיכואנליזה לאו דווקא דורשת מסגרת פורמלית נוקשה של חמש פגישות בשבוע על הספה, אלא מבוססת על מערכת יחסים מעוררת השראה. מערכת היחסים אינה חייבת להיות טיפולית בהגדרתה, ולמעשה היא יכולה להיות עם אובייקט תרבותי כמו ספרות, או שירה, שנוגעת ומחוללת בנו תמורה. כך, לדוגמא, מציין סימינגטון שפיסקה ברומן של הסופרת ג'ורג' אליוט שינתה את חייו כשחוללה הבנה חדשה בנפשו והעשירה את חייו הרגשיים.

***

תומס אוגדן סבור שמטפלים משתמשים בשפה כדי לתקשר עם מטופליהם באופן שיאפשר להם למצות באופן מקסימלי את מאמציהם לצמיחה רגשית. "עבור האנליטיקאי", הוא כותב, "הניסיון להשיג חיוּת בשימוש שלו בשפה הוא בשירות הבאת תחושות ורעיונות לחיים במילים שיקדמו את התהליך האנליטי" (p. 989). מאמץ מודע או לא-מודע מצד המטפל להיות 'פואטי', הוא מזהיר, משקף סוג של נרקיסיזם ויעכב, אם לא יהרוס, את התהליך. לתפיסתי, הדברים נכונים גם כאשר הם נוגעים לשירה. משוררים שמתענגים על עצם היכולות הפואטיות שלהם, שמרחיקים את הקורא במקום לקרב אותו אל עצמו, חוטאים בעיני לתפקידם התרבותי. הם אינם מאפשרים את ההפריה התוך-נפשית הנחוצה כל-כך לקוראי השירה, הכמהים לאובייקט לירי מתמיר שיחולל בהם מטמורפוזה. טוביה ריבנר, בשירו 'יופי מאוחר', כותב שהצייר מארק רותקו: "צִיֵר תְּחִלָּה אַחֶרֶת/ פִיגוּרָטִיבִית, עִם קַוִּים לָרֹב/ עַד שֶׁמָּצָא/ כִּי הַפָּחוֹת הוּא הַיּוֺתֵר/ יָדַע/ כִִּי אֵין מֻרְכָּב מֵהַפַּשְׁטוּת/ וְכָל צִבְעֵי הַקֶּשֶׁת/ וּמַה שֶּׁבֵּינֵיהֶם/ הֵם הַחַיִּים" (עמ' 95).

השירה של קלעי-נובוטני היא פשוטה, אך בהחלט לא פשטנית. אותנטית, אבל לא בוטה. חשופה, אך לא עירומה. המציאות החיצונית והפנימית זוכה בה לאיפור, אבל איפור עדין, לא כבד. "המילים בהן אנו משתמשים בשיח היומיומי שלנו", כותב פרויד, "הן... קסם מדולל" (p. 283 ,8). לעומתן, המילים בכל שירה טובה, בכל טיפול טוב, הן קסם מזוקק. הן מטילות קרן אור בהירה על רגעים שהיו עלולים להתפספס, להישכח, לחלוף מבלי להותיר חותם או, להבדיל, דווקא להותיר חותם משמעותי אך כזה שהוא בלתי-נראה, בלתי-מובן, בלתי-נחשב. רבות הן המילים הקסומות בספר זה. אקח, לדוגמא, מילה אחת: לְבַחַד. הֶלחֵם, גאוני בעיני, של לבד וביחד, שמתייחס לזוג החי "לְבַד יַחַד/ שְׁנֵי אִיִּים שֶׁל עֶצֶב/ בְּקֻפְסַת גַּפְרוּרִים" (עמ' 59).

שירה טובה עשויה, לדברי המשוררת אדריאן ריץ', "לפרוץ תאים נעולים של אפשרויות, להחזיר לחיים אזורי רגש שאולחשו ולהטעין מחדש תשוקה" (p. xiv). דווקא משום שהשירה של קלעי-נובוטני "פרומה/ בקצוות" (עמ' 37) היא מעוררת הזדהות. שיריה מצליחים לזקק אמיתות אישיות מאוד אבל גם אוניברסליות, בעלות פוטנציאל לחולל תמורה במי שיהיה מוכן להתמסר אליהם.

***

קלעי-נובוטני מייעצת לנו בראשיתו של הספר כיצד לקרוא שירה: "לִקְרֹא/ מֵהַהַתְחָלָה/ וְעַד/ הַסּוֹף/ לִטְעֹם אֶת הַמִּלִּים/ מַהֵר וְאָז/ לְ אַ ט/ לְהַרְגִּישׁ אֶת הַמִּקְצָב/ לַחְשֹׁב אוֹתָן" (עמ' 12). השירה שהיא כותבת, כך נדמה לי, מאפשרת לה ליצור גשר המחבר ומחזיק את חלקי העצמי שלה, חלקים נעים וחיים, יחד. "בְּעוֹלָם בּוֹ הַשִּׂמְחָה הִיא רְסִיסִים/ פִּתְחוּ אֶת הַפֶּה וְהִתְכּוֹנְנוּ לְגֶשֶׁם" היא כותבת (עמ' 20) ואני ממליץ לקוראים ולקוראות לעשות בדיוק זאת. לתת לגשם הברכה של המילים הטובות שבספר זה להיכנס, לטעום את הרסיסים מהר ואז לאט. להרשות להם לחלחל פנימה, לאפשר לעצמם ליצור גשר מרפא בין רסיסי המילים ובינם.

*************************************

טקסט זה מופיע, בשינויים קלים, כהקדמה לספר 'חלקי עצמי' (הוצאת יונה שחורה, 2024). ניתן להזמן את הספר כאן: https://morning-sale.pa...arts-by-hila

*************************************

לקריאה נוספת:

Vivona, J. M. (2013). Psychoanalysis as Poetry. Journal of the American Psychoanalytic Association 61:1109-1137

Shaddock, D. (2020). Poetry and psychoanalysis: The opening of the Field. Routledge

קלפי רילקס
קלפים לרכישת מיומנויות ויסות, הרגעה וחיבור למשאבים. לאנשי מקצוע, להורים וילדים, ולשימוש עצמי.

Symington, N. (2012). The Essence of Psycho-Analysis as Opposed to What Is Secondary, Psychoanalytic Dialogues, 22:4, 395-409

Ogden, T.H. (1999) The 'music of what happens' in poetry and psychoanalysis. International Journal of Psychoanalysis 80:5, 979–95

סמנה, ר. (2020). הפריה חוץ-נפשית – על הצורך בגירוי חושי ואינטלקטואלי (גם) בימי קורונה. מתוך הבלוג "משחק במילים", אתר פסיכולוגיה עברית

בולאס, כ., האובייקט המתמיר. בתוך: המקראה של כריסטופר בולאס. תל-אביב: תולעת ספרים, 2015

ריבנר, ט., יופי מאוחר. בתוך: יופי מאוחר. תל-אביב: קשב לשירה, 2009

Freud, S. (1905). Psychical (or mental) treatment. SE7, London: Hogarth Press

Rich, A. (1993). What is found there: Notebooks on poetry and politics. W.W. Norton