האם יש עלייה במידת ההומוגניות בקרב סטודנטים לתארים מתקדמים בפסיכולוגיה?
שפיות זמנית | 5/11/2017 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
המחסור בייצוג של מגוון שכבות אוכלוסיה בקרב העוסקים בבריאות הנפש, ובעיקר בקרב פסיכולוגים, הוא תופעה מוכרת מזה זמן רב. עם זאת, בעקבות השינויים לרעה שחלו מאז הרפורמה הן בתנאי ההתמחות והן בתקופת ההמתנה לתחילתה, בעיקר בקרב הפסיכולוגים הקליניים, העלו בתאגיד השידור ״כאן״ את ההשערה שמסלול ההכשרה בפסיכולוגיה קלינית נעשה עוד יותר סגור מבעבר לקבלת סטודנטים מרקע סוציו-אקונומי קשה יותר.
כתבתה של הילה ויסברג מציגה את הממצאים שהתקבלו מניתוח של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בו נבדקו המאפיינים החברתיים-כלכליים של סטודנטים לתואר ראשון ולתואר שני בפסיכולוגיה, ביחס למאפיינים אלו בקרב קבוצות סטודנטים אחרות. על-פי ממצאים אלה אחוז הסטודנטים לתואר ראשון בפסיכולוגיה שמגיע מארבע השכבות הסוציו-אקונומיות הגבוהות ביותר (62%) הוא גבוה יותר מאחוז כלל הסטודנטים לתואר ראשון שמשתייכים לאותן שכבות (46%). פער זה נשמר ואף גדל כשמדובר בתואר שני, בו 71% מהסטודנטים לפסיכולוגיה משתייכים לארבע השכבות הסוציו-אקונומיות הגבוהות, לעומת 53% בלבד מכלל הסטודנטים לתואר שני.
הכתבה מעלה השערות ביחס לגורמים שהובילו לכך ודנה בהשלכות הבעייתיות של מצב זה. בהקשר זה אומר מתמחה בפסיכולוגיה קלינית וחבר בתנועה למען הפסיכולוגיה הציבורית שמרואיין בכתבה כי:
״הפרופסיה שלנו נעשית מאוד הומוגנית, וזה בעייתי ולא בריא. נוצר כאן מקצוע לעשירות בלבד, שמשרת רק את מי שידו משגת. [...]. כיום השכבות המוחלשות בישראל לא נכללות בקרב המטפלים וגם לא בקרב המטופלים. את זה צריך לשנות".
