"תּוֹפְשִׂים זֶה אֶת זֶה וְלא רוֹצִים לְהָנִיחַ" - מחשבות על הדבקה רגשית | תמר מחלב
שפיות זמנית | 2/2/2021 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
השיח סביב הדבקה בהקשר למגיפת הקורונה, גרם לי לחשוב על סוג אחר של הדבקה, לעיתים חמור לא פחות - שרבים מאיתנו חווים, ללא מודע, על בסיס יום יומי. הדבקה רגשית (Emotional contagion) היא תופעה פסיכולוגית במסגרתה מועברים רגשות מאדם אחד לאחר - האדם ה"מודבק" רגשית מחקה את תחושות ה"מדביק", מזדהה איתן ומפנים אותן בעקבות האינטראקציה. לאחר מכן, הוא יכול להעביר תחושות אלה לאחרים. לסוג זה של הדבקה לא יועילו מסכות ואלכוג'ל, אלא פיקחון ומודעות גדולה: מה "מקדם ההדבקה" של אינטראקציות שלעיתים זורעות בנו הרס? אם התחושות שנשארות בנו משולות לנגיף, לכמה אנשים אנחנו מעבירים אותו?
ד', אישה בשנות ה-40 לחייה, היא אישה בעלת מזג נעים המנהלת שגרה מתפקדת: היא נשואה באושר, אמא מסורה, ועובדת שנים ארוכות בעבודה שהיא אוהבת. בערך פעם בשבוע, היא מקבלת שיחת טלפון זועמת מבן דודה, איש עסקים מצליח, המלאה בטענות כלפי ילדיו המבוגרים. ד' מתגייסת לעזור. היא הרי מאמינה בשלום בית, ומשוכנעת כי ביכולתה להרגיע אותו. היא מתעלמת מהמחיר הרגשי ומהאנרגיה ששיחת הטלפון גוזלת ממנה. לאחר מכן היא חוזרת מותשת למשרד, לא מצליחה להתרכז בפגישה חשובה ובכך מכעיסה את המנהלת שלה. כשיום העבודה מגיע לסיומו היא מתחילה לנהוג הביתה, ולמרות היותה, בדרך כלל, נהגת רגועה, כשנהג מבקש להשתלב בנתיבה היא פותחת את החלון ומשחררת קללה עסיסית לעברו. היא מגיעה הביתה, חסרת סבלנות להקשיב איך עבר על ילדיה היום, וכשהיא מבחינה שבן זוגה לא פינה את הצלחת לאחר הארוחה היא מוצאת את עצמה מתאכזבת עמוקות ומביעה את אכזבתה בהערות עוקצניות כלפיו. ילדיה, שגם הם קיבלו ממנה יחס קר וחסר סבלנות, מתיקים אותו לעניינים שלהם: האחד לא מסיים את שיעורי הבית, אחר מוותר על ארוחת הערב ומאשים את עצמו בהתנהגותה חסרת המנוחה של אמו. אילו היתה מסרבת לקבל את שיחת הטלפון, סביר כי יומה היה נראה אחרת.
נעבור לדוגמה אחרת, המתרחשת בין שני חברים. אחד מהם מתלבט רבות לגבי המקצוע אותו ילמד, וחושש כי לא יצליח להתמיד בלימודים כפי שלא הצליח בתיכון. הם מנהלים שיחות ארוכות ומעגליות בנושא, אשר חוזרות בכל פעם לאותה הנקודה. החבר השני מותש, לאחר שכל עצותיו ונסיונותיו להועיל עולים בתוהו. חשוב לו לשפר את מצבו של חברו היקר, אך כפי הנראה, לסוגיה המטרידה אותו שורשים עמוקים יותר, שאין לחבר כלים להתמודד עמם. לאחר חודשים ארוכים של שיחות כאלה, החבר שמנסה לעזור הופך מתוסכל ועייף – ומעביר את תחושות אלה, בהתנהגותו, אל סביבתו הקרובה. אילו היה חברו מתייעץ עם יועץ קריירה, או פסיכולוג תעסוקתי – ככל הנראה הדרך לפתרון היתה הרבה פחות כואבת והרבה יותר קצרה.
תופעה פסיכולוגית נוספת המתרחשת בסיטואציות אלה היא דלדול האני (Ego depletion), לפיה כוח הרצון והמאמצים הכרוכים בהפגנת שליטה עצמית הנדרשת בפעולה אחת גורמים לדלדול כוחות אשר באים על חשבון פעולה אחרת, גם כאשר הפעולות אינן קשורות אחת לשניה. בשתי הדוגמאות, השקעת המשאבים והאנרגיה הרגשית הובילה לפגיעה בתפקוד בתחומים אחרים.
בשלב זה, ברצוני להבחין בין המצב הסדרתי אותו אני מתארת למצב זמני - אנשים שנקלעו לתקופה לא נעימה בחייהם בה הם זקוקים לתמיכה או חולקים עמנו את חוויותיהם. כל אחד נקלע לפעמים לסיטואציות בהן הוא זקוק יותר לסביבה ואין דבר טבעי ויפה מזה. הבעיה מתחילה כשמדובר במצב שחורג מכך – התנהגות עקבית וממושכת, סיטואציה אשר לא מתקיים בה שינוי מהותי ושואבת מאיתנו אנרגיות יקרות אשר מובילות לדירדור ערוצי חיים אחרים. סיטואציות אלה נושאות עמן הבנה מורכבת לעיכול, בעיקר לאנשים בעלי מקור שליטה פנימי: לא תמיד יש ביכולתנו לעזור. מעבר לכך, לפעמים אנחנו אפילו מקלקלים.
"אֲנָשִׁים מִשְתַּמְּשִׁים זֶה בַּזֶה כְּמַרְפֵּא לִכְאֵבָם. אֶחָד אֶת הַשֵּׁנִי שָׂמִים עַל הַפְּצָעִים הַקִּיוּמִיִּים שֶׁלָּהֶם, עַל הָעַיִן, עַל הָעֶרְוָה, עַל הַפֶּה וְעַל הַיָּד הַפְּתוּחָה, תּוֹפְשִׂים זֶה אֶת זֶה וְלא רוֹצִים לְהָנִיחַ", כותב יהודה עמיחי בשירו "אנשים משתמשים זה בזה". עולה משירו שעצם קיומנו האנושי עשוי להיות למרפא ולנחמה עבור כאב הזולת. אך מה קורה כשאיננו מצליחים לשמור על עצמנו בתוך תפקיד המרפא? מה קורה כשאנו מעדיפים להתרחק, והאחר לא רוצה להניח?
לפי דעתי, במקרים אותם תיארתי ובמקרים רבים אחרים, אם ברצוננו לעזור באמת עלינו להחליף את העצות, ההשקעה והכוונות הטובות בדירבון קרוב המשפחה או החבר הקרוב לקבל עזרה מאיש מקצוע. עלינו להצטנע ולהבין כי אפשרותנו לעזור מוגבלת כשאין לנו כלים מקצועיים לכך. עלינו גם לזכור שהנסיונות לעזרה לפעמים מקבעים את המצב ועשויים להחמיר אותו.
נחזור למקרה של ד', אשר כל מטרתה היא שבן דודה ירגיש טוב. האם היא באמת הועילה לו? התשובה היא שככל הנראה, לא – או לפחות לא באופן מהותי. למרות הכוונות הטובות, עצם כך שמדובר בסיטואציה חוזרת, בשיחות זהות חוזרות ונשנות – מראה כי בן דודה ככל הנראה לא רוצה או לא מסוגל להפנים את עצותיה, או שעצותיה לא מתאימות. ד' משלמת בפועל מחיר כבד ללא תוצאות מועילות.
כשאנו נמצאים בסיטואציה בה אנו מאוד רוצים לעזור לאדם קרוב ללא הצלחה, כדאי שנבצע "חקירה אפידימיולוגית" של הרגשות השליליים אשר דובקים בנו בעקבות כך. פעמים רבות, מתוך הכוונות הטובות אנחנו יכולים להזיק גם לאדם הקרוב וגם לסביבתנו, שלא מן הנמנע שתשלם את המחיר בפועל על האינטראקציה הטעונה. לפעמים נבין שעדיף לתמוך בו בתהליך הפניה לאיש מקצוע, ובינתיים לשמור על מרחק פסיכולוגי של שני מטר, ולקטוע את שרשרת ההדבקה.
