רשימת קריאה: ממד הזמן בטיפול ובחשיבה הפסיכואנליטית

רוברט סטולורו (Stolorow) הוא פסיכואנליטיקאי ופילוסוף אמריקאי, ממוביליה של הגישה הבינאישית. במאמר זה מוצגות מספר וינייטות המתארות את התזה המרכזית של סטולורו, לפיה ממד משמעותי של הטראומה הפסיכולוגית הוא שבירה של מארג הזמן. הוא מציע שמאפיינים קליניים שלרוב מתוארים כדיסוציאציה, יכולים להיות מובנים כהשפעתה של טראומה, שיוצרת הפרעה במובן של היות-בזמן (being-in-time).

 

אלינה שלקס | 12/15/2021

המסלול שאתהלך בו נע בין המאמץ הקיים בעבודות אומנות לפענח את חוויית הזמן הסובייקטיבית וללכוד את איכויותיה החמקמקות והמנוגדות ובין מצבים קליניים שבהם לממד הזמן יש בולטות מסוימת. במצבים אלה חוויית הזמן הסובייקטיבית נעשית אפֶקט בפני עצמו, או חלון שדרכו אפשר להתבונן ולהבין חוויות פנימיות אחרות. בעזרת המקרים הקליניים, אני בוחנת את חוויית הזמן כשבור ומקוטע, כחוויה של אל־זמניות, ואת ההתייחסות הנוקשה, החזרתית והמעגלית לזמן הנתפס כקפוא.

 

עוזי בכור | 10/24/2014

מתי מסיימים? מתי עוצרים, קוטעים, נפרדים? וכיצד ניתן להצדיק מבחינה תיאורטית בחירה בנקודת סיום מסוימת? שאלות אלה נוגעות לאופן שבו מבינים את עצם הטיפול האנליטי, את הדרך שבה הוא פועל על המטופל ואת מהות החוזה בין המטופל לבין האנליטיקאי. כמו-כן, שאלות אלה נוגעות לנקודה בהיסטוריה של האגודה הפסיכואנליטית שבה היא מסיימת, עוצרת, קוטעת ונפרדת מן הפסיכואנליזה הלאקאניאנית.

 

מורן וילנר-סקאל | 11/1/2020

זמן. נושא שמעסיק את רובנו לא מעט. נדמה כאילו העסיק את האנושות מאז ומעולם. כל כך הרבה הוגים, פילוסופים ופיזיקאים מנסים לשפוך אור על הנושא הזה שנים רבות. למרות שהזמן לכאורה מאוד מדויק מבחינה אובייקטיבית, החוויה הסובייקטיבית של הזמן משתנה לאורך החיים. במאמר לפניכם ישנו נסיון להתחקות אחר התפתחות חוויית הזמן מבחינה פסיכולוגית לאורך ציר החיים, החל מראשית החיים ועד הזיקנה, כפי שהתייחסו לכך תיאורטיקנים שונים.

 

ד"ר שיר בר-אמת | 8/14/2022

תאריך יום ההולדת של אדם מזמן לו מפגש חזיתי עם חלוף הזמן, שלעיתים עולה בטיפול בעוצמה. הזמן יכול לסייע לשים לב לגדילה והתפתחות, אך המפגש איתו מזכיר גם את מגבלות הזמן ואת סופם הידוע של החיים. חגיגת יום ההולדת מהווה לעיתים עטיפה הממתיקה את חלוף הזמן ומספקת תמיכה חברתית במפגש המאיים עם חרדות המוות וחרדות הזמן, אך לא פעם נלוות לימי הולדת עטיפות מיטיבות פחות, המסוות את החרדה הקיומית שבבסיס יום ההולדת באופן שדווקא מגביר את המצוקה. המאמר הנוכחי מציע לפתוח כמה עטיפות כאלו: העטיפה האובססיבית, שבה האדם עסוק באופן כפייתי בספירת הזמן; העטיפה הנרקיסיסטית, שבה האדם עסוק בבואתו החיצונית וההישגית כניצחון על הזמן; העטיפה החברתית, שבה האדם מתיק את זירת הקונפליקט הפנימי אל הקונפליקט סביב תשומת לב ומקום חברתי; והעטיפה המאגית, שבה האדם מנסח כללים וחוקים פנימיים וסודיים שיכולים להגן עליו מפני מגעו הבלתי מתפשר של הזמן. במאמר מוצגת התבוננות על העטיפות מנקודת מבט טיפולית, ומוצע כי התמודדות מיטיבה עם ימי הולדת מתבטאת בקבלת הזמן ובתנועה עם המציאות ולא נגדה.

 

יעל אוהד בלנק | 1/30/2014

הכנס "פסיכוזה ופסיכואנליזה: זמן שיגעון" הזמין את המשתתפים להרחיב את תפיסת הזמן ולבחון כיצד אירועים בהיסטוריה החברתית-תרבותית והבין-דורית מהווים גורם מפתח בהבנת הפסיכוזה והטיפול בה. יעל אוהד בלנק ייחלה לשיקוי שיאפשר לה להיות בעת ובעונה אחת בכל מושבי הכנס, אך נאלצה להסתפק בטעימות עוצמתיות.

 

רננה אלרן | 4/23/2013

ד"ר ריקרדו לומברדי, פסיכיאטר ופסיכואנליטיקאי מנחה מאיטליה, עסק בהרצאתו בסוגיית הגוף בטיפול ובאפשרות להיות במגע עם תכנים לא-מודעים מוקדמים שכלל לא עברו עיבוד נפשי, דרך החוויה הגופנית. ביום העיון נדונו שלושה מקרים ועלו סוגיות טיפוליות מרתקות שנגעו לגופניות, לחוויות ראשוניות לא מעובדות, למימד הזמן ולמוות וכן לאפשרות להיות במגע עם רבדים כמוסים בנפש. דרך סיפורם של מטופלים קשים אלה ניתן ללמוד על עוצמות של כאב, אך גם על אהבה ועל היכולת הנפשית לשאת סבל ולשרוד אותו.