מעבֶר לפנטזיה ולמציאות בשיח על טראומה מינית
סדרת מאמרים
אפרת אבן צור
הקדמה לסדרה
המתח בין פנטזיה ומציאות, או בין העולם הפנימי למציאות החיצונית, מלווה את הפסיכואנליזה כבר מימיה הראשונים: בעוד המודל המוקדם של פרויד, מ-1895, התבסס על ערך האמת של דיווחי הפציינטיות שלו על פגיעה ממשית שחוו, המודל החלופי שהתגבש כשנתיים לאחר מכן – והתקבע בהמשך כתרומתה הייחודית של הפסיכואנליזה – התמקד בחיי הנפש הפנימיים, שבמרכזם משאלות פנטזמתיות.
ביקורות פמיניסטיות חריפות ניתכו ברבות השנים על מעבר זה ועל השלכותיו על הפסיכואנליזה בעשוריה הראשונים. הביקורת לא הופנתה אל הפסיכואנליזה מבחוץ בלבד, אלא גם השפיעה עליה רבות מבפנים, ובפרט על החשיבה על טיפול בגישה פסיכואנליטית בנפגעות ניצול מיני בילדות. ההשפעה הפמיניסטית על אנשי ונשות הטיפול הייתה כה משמעותית, עד כי בעשור האחרון של המאה העשרים עלו ביקורות אחרות על הפסיכואנליזה, שגרסו כי האג'נדה הפוליטית הפמיניסטית מביאה מטפלים לעודד מטופלות לתפוס חוויות פנטזמטיות כאירועים מציאותיים. ביקורות אלה היטו שוב את המטוטלת ותרמו להתקרבות של פסיכואנליטיקאים חזרה לכיוון המודל הפרוידיאני הקלאסי.
לצד זאת, זרמים אחרים בפסיכואנליזה, ובעיקר כאלו שאימצו עמדה התייחסותית, המשיכו להיות מחויבים לביקורת הפמיניסטית שהדגישה את הצורך בהכרה בעוול הממשי שנעשה לנפגעות תקיפה מינית. גישות פסיכואנליטיות עכשוויות לטיפול בטראומה עושות מאמץ לתמרן בין ההתמקדות בהשפעתן של פגיעות במציאות לבין פגיעות (אחרות או נוספות) שמקורן בפנטזיה, בניסיון לא לקרוס לאף אחד מן הצדדים. האם הם מצליחות בכך?
סדרת מאמרים זאת נועדה לתאר כמה מהאתגרים המרכזיים שאיתן מתמודדת הכתיבה הפסיכואנליטית העכשווית והפמיניסטית על טראומה ביחס למתח שבין מציאות ופנטזיה. כרקע לכך יתואר במאמר הראשון בפירוט המעבר של פרויד ממודל ה"פיתוי" למודל המשאלה והביקורת שמעבר זה ספג. תוצג גם ההשפעה של הביקורות הפמיניסטיות על התיאוריה והפרקטיקה הפסיכואנליטית בעבודה עם נפגעות טראומה. במאמר השני יפורטו שלושה סוגי מתחים המאלצים את הכתיבה הפסיכואנליטית העכשווית והפמיניסטית על טראומה להתמודד עם האופי החמקמק של סוגיית ההבחנה בין מציאות ופנטזיה. במאמר השלישי ייבחנו טענות ביקורתיות שהופנו כלפי הגישות הפסיכואנליטיות העכשוויות לטיפול בטראומה. לעתים קרובות מוזכרת בהקשר זה הביקורת שמקורה בתנועת "הזיכרון הכוזב", המסתמכת על מחקרים מתחום הפסיכולוגיה הקוגניטיבית; אך במאמר האחרון של סדרה זאת יוצגו דווקא טענות מכיוון אחר, של כותבות שגם הן פמיניסטיות וגם הן מציעות חשיבה פסיכואנליטית.
כמו המטפלות ההתייחסותיות, גם מבקרותיהן שיוזכרו כאן מקנות חשיבות רבה לשאיפה הפסיכואנליטית להכיל קצוות שונים ולהסכין עם מתח ניגודי ועם מצבים לא מוחלטים; אולם בעוד הראשונות הושפעו רבות מרעיונות שחלקו על פרויד, הקריאה של האחרונות מובילה חזרה לפרויד. מביקורתן עולה כי דווקא המעבר של פרויד בין המודלים, שספג ביקורות כה חריפות, הוא למעשה שפתח אפשרות יקרת ערך – האפשרות להשהות את ההכרעה בין מציאות לפנטזיה על מנת לחקור את המציאות הנפשית.
באמצעות עמידה על ההבדלים בין תפיסות תיאורטיות אלה, ובאמצעות שימוש במושגים פסיכואנליטיים יסודיים של קליין וויניקוט, יזוקקו לאורך הסדרה כמה מרכיבים שיתבררו כדרושים לתפיסה מורכבת כלפי טראומה וכלפי היחסים בין מציאות לפנטזיה הכרוכים בה.
פרקי הסדרה