לזאת שמפחדת עכשיו מהכל
עלון פסיכולוגיה עברית | 4/8/2024 | הרשמו כמנויים
בואו נדבר על הפחד השקט. פחד דק אבל צורם, שקוף אבל סמיך כל כך. זר לא יבחין, אבל הנשימה נעשית מעט שטוחה יותר. אנחנו עסוקים בעניינינו אבל לרגעים הדעת בורחת אל מה יהיה. ומתי ומי. ואיך נגיב, היכן נסתתר והאם המזל יהיה לצדנו. אנחנו מדפדפים בספר אנשי הקשר הפנימי ומקווים שגם אהובנו יהיו שמורים ובטוחים. אם וכאשר. פחד כזה, שחיים איתו. ובכל זאת מכופף מעט את הגב, מכווץ מעט את הסרעפת, הופך את השינה פריכה. הדעת מוסחת ברגעי גאווה קטנים-גדולים של ספורטאים אדירים, ובסידורים, וברגעים נעימים עם הילדים, ובמטלות הבית. הבו לנו מטלות בית וקפיצות לגובה ולמרחק שיבריחו קצת את הפחד. עד לרגע הבא.
השבוע באתרנו מאמרים מקצועיים נהדרים, פרקים מספרים וטורים יקרים:
בשנים האחרונות חלה התקדמות רבה בתחום הכשרת מדריכים בפסיכולוגיה בארץ. דרך תוכניות כאלה מדריכים ומסתמכים להדרכה נחשפים לספרות מקצועית ענפה הקיימת בתחום ההדרכה, כזאת המשרטטת את דרכי החשיבה הייחודיים לפרקטיקה זו, אל מול פרקטיקות של טיפול ואבחון בהם עוסקים פסיכולוגים. מאמרן של אליאן זומרפלד ודניאלה פלד מבקש לפרוש כמה עקרונות בנוגע להדרכה, תוך התמקדות בהדרכה כחלק מהדרישות הפורמליות של הכשרת מתמחים בפסיכולוגיה, זאת על בסיס הספרות המקצועית. הנושאים המרכזיים אליהם נתייחס הם מודלים בהדרכה, הקשר ההדרכתי, מורכבות ההדרכה במוסד, סוגיות של אתיקה בהדרכה ונושא ההערכה והמשוב כחלק מתהליך ההדרכה. מטרתו לשמש נקודת מוצא לעיון נוסף ולדיון של מדריכים במוסדות המקיימים תוכנית התמחות. ככזה, הוא אינו מבקש לקבוע כללים, אלא לשמש בסיס לחשיבה ולהתאמה בהתאם להבדלים אינדיבידואליים ולסגנון האישי של מדריכים ומודרכים שונים, בהקשרים המוסדיים השונים בהם הם עובדים ונפגשים להדרכה.
הטיפול הפסיכולוגי בבעיות רפואיות מתמשכות וכרוניות הנו מאתגר, ובתוך כך גם הטיפול בתסמינים של לונג קוביד. לפי נתונים עדכניים, כ-6% מהאוכלוסייה עדיין מתמודדים עם תסמיני לונג קוביד (גופניים ופסיכולוגיים) אשר דורשים תשומת לב מיוחדת. במסגרת הטיפול הפסיכולוגי בחולי לונג קוביד יש להתייחס לזכרונות טראומטיים מתקופת ההידבקות במחלה תחת מצב של חוסר וודאות רפואי-תרבותי. מעבר לכך, בטיפול יש מקום להתייחס לחוסר הוודאות הרפואי שחולי לונג קוביד חווים על רקע התסמינים המתמשכים. במאמרו המעניין סוקר מיכאל זיו אור מקרה יחיד של טיפול פסיכולוגי אשר ניתן במחלקה ייעודית לחולי לונג קוביד בצפון מערב לונדון, בה עבדת במהלך 2023. המאמר סוקר את הטכניקות העיקריות ואת התאמות הטיפול הרלוונטיות למצב רפואי ייחודי זה ולמצבים רפואיים כרוניים אחרים.
במדור הספרים שלנו תוכלו לפגוש את הספר 'מה שנכתב מן המפגש: מחקרים לאקאניאניים' מאת פייר נבו.
"מפגש הנו דבר מה המגיע באקראי. אכן, יש בכך משהו לא-צפוי. איננו מצפים לכך. זו הפתעה! מפגש מביא עמו חתך בין קודם לבין אחר כך וגורם לפעמים ניתוק מן העבר, אולי מפרטנר, אך מעל - הכול מִיֶדָע. באופן זה, הקשר אל הידע משתנה. הרי השאלה שמתעוררת היא: האם אנו רוצים או לא רוצים לדעת משהו על המפגש? אכן, נדרש משהו מאומץ-הלב – מאותו אומץ-לב הנחוץ להתמודדות עם הממשי שבלא-צפוי והמניח שאיננו דבוקים כל-כך לפנטזמה שאנו לכודים בה. הגישה לנושא הארוטיקה של המפגש היה דרך הספרות (מריבו, סטנדל, קלודל) והפילוסופיה (קירקגור, סארטר). אם כך, מה אומרת הפסיכואנליזה על עניין זה? מדוע היה על לאקאן לעבור דרך הלוגיקה כדי לדבר על היחסים בין גברים לבין נשים וליתר דיוק, על המפגש?.."
פרק מרתק מתוך הספר 'המחלוקת על אודות הפאלוס' זמין לקריאתכם - בשנת 1958, במאמרו "משמעות הפאלוס", חלק לאקאן שבחים לדיון על המיניות הנשית. הוא חולק כבוד לאופן בו כל כותב מעורב בדיון. במהלך המחלוקת ביחס לפאלוס, הוא מדגיש, באה לידי ביטוי "תשוקה יוקדת לדוקטרינה". דברי הלל אלה לא מנעו ממנו מלטעון, בשנת 1972, שבאופן מיוחד הלנה דויטש וקארן הורני שוגות לחלוטין. יש דבר מה שהן לא ראו. הן הסתנוורו ממה שהוא מכנה "הרַעלָה של האיבר". מה שקובע, אומר לאקאן, אינו חלוקת האיבר בין הגבר לבין האישה. לפיכך לאקאן תומך בהפרדת המסמן מן האיבר. זאת מאחר שמה שעומד על הפרק הוא יחסו של הסובייקט אל החֶסֶר במסמן ומכאן אל המסמן המחליף את אותו מסמן חָסֵר, כלומר הפאלוס.
ובמדור סקירת הספרם, סקירתו הנוגעת של גיא פרל - שירת האבל: קריאה בספר 'גבריאל' מאת אדוארד הירש. הפואמה "גבריאל" היא פואמת אֵבֶל ארוכה המתחילה ומסתיימת בלווייתו של גבריאל, בנו של אדוארד הירש, משורר אמריקאי עתיר פרסים שספריו לא תורגמו עד כה לעברית. בין לבין מתוארות בפואמה קורות חייו של גבריאל החל באימוצו בינקותו, דרך ילדותו ונעוריו הסוערים וכלה בנסיבות מותו בטרם עת.
בפסיכובלוגיה –
במאי האחרון הלך לעולמו המוזיקאי הנפלא דן תורן, לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן. ביולי 23 שלח אלינו תורן מאמר נדיר ברגישותו העוסק בחוויתו כמנחה קבוצת כותבים המתמודדים עם הלם קרב דרך עמותת 'מפתח סול'. במאמר, עוקב תורן באופן אינטימי מאד אחרי העבודה של הקבוצה והשירים שהולידה, ועל ההתמודדויות הנפשיות שלו לאורך שנים אלה.
"זה שנים רבות אני מודע לכוח הריפוי של השירים, קודם כל בשבילי. אני ער לעובדה שסיפורים שסיפרתי באמצעות שירים הצלחתי לעבד טוב יותר מסיפורים שלא סיפרתי. הדוגמאות לכך רבות, אבל מספיק לחשוב על ״בך לא נוגע״, שבו הצלחתי להתמודד עם הפחד להיות הורה צעיר בעולם כל כך מפחיד ואלים; או ״שוב השקר הזה״, שבו סיפרתי איך באמצעות שקרים הצלחתי לברוח לעולמות הפנטזיה ממציאות כואבת; או לשיר את ״אם את הולכת״ ולהתחבר לתחושת הלבד שאחרי פרידה. השירים תמיד עזרו לי, גם להקשיב להם, גם ליצור ולשיר אותם. כתבתי על זה את הספר הראשון שלי ״חוזר לשם עכשיו״. הספר נפתח במשפט: ״כל מה שאני רוצה זה להיות בתוך שיר, וזה כמעט תמיד נכון אצלי למעט תקופות בודדות בחיים״. לזכרו של דן תורן, כותב מחונן, איש לב ויצירה, נדיב ומעמיק.
- פרסומת -
ובבלוג הכתיבה היוצרת - רוית קיי בסיפור על הלילה שלא נחשב - על מפגש סוער, שכחה רבה ורגע של גילוי
"מרגע שיצאתי מהדלת לא חשבתי עוד על הלילה ההוא; מחקתי אותו מזיכרוני ולא חזרתי לחדר גם כשגיליתי ששכחתי בו את טבעת היהלום שענדתי על הזרת. יכולתי למצוא אותה, ידעתי את שמה, אבל בחרתי שלא להרגיש שוב מה שהרגשתי בלילה ההוא, זה היה מסוכן מדי. בשנים הראשונות שאחרי המפגש ההוא עוד חלמתי עליה. הייתי מתעורר מתוך סיוט ונרדם לעוד שעה קלה של שינה טרופה. לעיתים רחוקות, כשהיה לי הבזק מאותו הלילה, דחקתי אותו במחשבה שאולי בכלל כל זה היה פרי דמיוני הפרוע. 20 שנה חלפו מאז ואני המשכתי בחיי עד לאותו הבוקר".
לזאת שמפחדת עכשיו מהכל / גל נתן
א. מִלּוֹת תִּזְכֹּרֶת לְאִשָּׁה אַחַת שֶׁאֵין לָהּ אֲוִיר - יַחְזֹר הָאֲוִיר. יַחְזֹר לְאַט, יַחְזֹר מַהֵר, יַחְזֹר בִּשְׁלַבִּים - אֲבָל יַחְזֹר. עֲדַיִן יֵשׁ אֲוִיר. עֲדַיִן אֶפְשָׁר לִנְשֹׁם אוֹתוֹ - שָׁקוּף, מַרְגִּיעַ, לַח. יֵשׁ אֲוִיר מָלוּחַ לְיַד הַיָּם. יֵשׁ אֲוִיר יָבֵשׁ בַּמִּדְבָּר. יֵשׁ מַזְגָן. ב. מִלּוֹת הַרְגָּעָה לְזֹאת שֶׁנִּלְכְּדָה בִּמְעַרְבּוֹלוֹת שֶׁל מַחְשָׁבוֹת מַפְחִידוֹת עַל הֶעָתִיד וְלֹא רוֹאָה אֹפֶק - הַמּוֹחַ הוּא מַחְשֵׁב מְסֻבָּךְ. אִם הָיָה אֶפְשָׁר לְהַחְזִיר לַיַּצְרָן - הָיָה עָדִיף לְהַחְזִיר. חִזְרִי לָרֶגַע הַזֶּה - יֵשׁ צִפּוֹר שֶׁמְּצַיֶּצֶת אֵי שָׁם מִחוּץ לַחַלּוֹן, יֵשׁ בְּתוֹכָהּ לֵב שֶׁפּוֹעֵם וְיֵשׁ בְּתוֹכֵךְ לֵב שֶׁפּוֹעֵם. חִזְרִי אֵלָיו - אֶל הַלֵּב שֶׁפּוֹעֵם. הָנִיחִי יָד עַל הַלֵּב הַצִּפּוֹרִי שֶׁפּוֹעֵם. פּוֹעֵם מַהֵר, פּוֹעֵם לְאַט - יֵשׁ עוֹד לֵב שֶׁפּוֹעֵם בְּמֶרְכַּז הָעוֹלָם שֶׁרוֹצֶה רַק טוֹב. ג. לַאֲחוֹתֵנוּ שֶׁשּׁוֹכֶבֶת בַּמִּטָּה וְהַגּוּף שֶׁלָּהּ בֶּהָלָה מִתְגַּלְגֶּלֶת - תַּתְחִילִי לָזוּז בַּמִּטָּה, בִּסְפִינַת הָאֵם הַגְּדוֹלָה. יֵשׁ לָךְ אֵיבָרִים חֲמוּדִים שֶׁסָּפְגוּ יוֹתֵר מִדַּי מִסִּבְלוֹ שֶׁל עוֹלָם. הִנֵּה יָד - תָּזִיזִי אוֹתָהּ. הִנֵּה רֶגֶל - תָּזִיזִי אוֹתָהּ. הִנֵּה רֹאשׁ שֶׁשּׁוֹקֵל כְּמוֹ מַשָּׂאִית - תָּזִיזִי אוֹתוֹ. עַכְשָׁו תַּתְחִילִי מֵהַתְחָלָה. ד. לְכָל אִשָּׁה שֶׁרוֹצָה שֶׁהָעוֹלָם יִהְיֶה אַחֵר מִמָּה שֶׁהוּא - אַתְּ צוֹדֶקֶת. הָרָצוֹן שֶׁלָּךְ מְכֻבָּד. הָרָצוֹן שֶׁלָּךְ מִתְבַּקֵּשׁ. הָרָצוֹן שֶׁלָּךְ קָדוֹשׁ. כָּל תְּנוּעָה יְקָרָה - הָבִינִי מָה תְּנוּעָתֵךְ וְנוּעִי אוֹתָהּ. כָּל שְׁנִיָּה הִיא חֶלְקִיק שֶׁבּוֹ אַתְּ יְכוֹלָה לָשִׂים אֶת אוֹרֵךְ בָּעוֹלָם. גַּם כְּשֶׁשָּׁכַחְתְּ מַהוּ - הוּא שָׁם.ה. לְבַת הָאָדָם הָאֲהוּבָה שֶׁמַּרְגִּישָׁה שֶׁזֶּה לֹא יַעֲבֹר - זֶה יַעֲבֹר. לִנְשָׁמוֹת יֵשׁ לַיְלָה אָפֵל. לִפְעָמִים הוּא נִמְשַׁךְ שָׁנָה. אֲבָל בַּסּוֹף הַשֶּׁמֶשׁ עוֹלָה. בַּסּוֹף הָאֲוִיר חוֹזֵר. בַּסּוֹף כָּל מִלְחָמָה נִגְמֶרֶת. פִּתְאוֹם פַּרְפַּר נִכְנַס לַחֶדֶר. לֹא מְשַׁנֶּה כַּמָּה שֶׁמַּפְחִיד עַכְשָׁו - זֶה בֶּאֱמֶת בְּסוֹף עוֹבֵר.
Photo by pawel szvmanski on Unsplash
