מיינדפולנס ומסעות משני תודעה
ליאור שיינפלד | 8/12/2022 | הרשמו כמנויים
ניהלתי דיאלוג ארוך עם עצמי ועם הסופר אגו שלי לפני שהחלטתי לכתוב את הטור הזה. במציאות, לפני שחוויתי מסעות עם חומרים משני תודעה, היו לי הרבה דיאלוגים עם חברים שהתנסו בחוויות כאלו. הייתי אז בתוך העולם של תרגול ויפאסנה שכחלק ממנו השתדלתי להימנע מצריכת כל חומר משנה תודעה, כדי לשמור על תודעה צלולה ככל האפשר. התפיסה שלי לגבי האופן הנכון לחקור את התודעה היתה ברורה ואף נוקשה- בעדינות, בהתמדה, בתשומת לב אינסופית, עם מינימום חומרים שישנו את האופן שבו המציאות נחוות. מאז, התפיסה שלי לגבי הנושא השתנתה והתרחבה לה והיום אני רוצה לכתוב קצת על האופן שבו תרגול מיינדפולנס, שמהווה דרך משמעותית לחקר התודעה, יכול לעזור לחקור תודעה שמתרחבת בעזרת חומרים.
מיינדפולנס זו בעצם הפרקטיקה של תרגול מדיטציית ויפאסנה ללא פילוסופיית החיים שמחזיקה הויפאסנה. בהתאם לכך, אשים בצד השקות רבות שקיימות בין הפילוסופיה הבודהיסטית לחוויה תחת חומרים משני תודעה (אכתוב על זה בקרוב) ואתמקד בתרגול עצמו. ההגדרה של מיינדפולנס לפי ג'ון קבט זין היא הפניית תשומת לב מכוונת בצורה לא שיפוטית למה שקורה כאן ועכשיו, רגע אחרי רגע. אבל מיינדפולנס זה משהו שהוא מעבר למילים, זו איכות פנימית שמתפתחת ומאפשרת לנו לאמן את התודעה, לשנות דפוסים עמוקים ולצאת מנקודת המבט הרגילה שלנו על המציאות.
את מרבית חיינו אנחנו מעבירים בתכנים מנטליים כאלו ואחרים- מחשבות על מה היה, זיכרונות, חששות, תוכניות שיש לנו לעתיד- הכל חוץ מלהיות עם מה שקורה כרגע. אז הדבר הראשון שמיינדפולנס מלמד אותנו זה לצאת מתוך הראש ולבוא במגע עם הרגע הנוכחי דרך שני תרגולים מרכזיים- מיקוד בנשימה ותרגול של סריקת גוף. שניהם, כל אחד עם איכותו המיוחדת, מקנים לנו מיומנות יוצאת דופן- להיות נוכחים במה שקורה ברגע הזה דרך החוויה הבלתי אמצעית של המציאות הפיזית.
אחת החוויות הקשות הנפוצות תחת חומר משנה תודעה היא תקיעות בתוך הראש- מחשבות שלא עוזבות, לופים אינסופיים, חרדות עוצמתיות שהשתגעתי- בעצם קושי של המיינד לשחרר שליטה. כאן, יכולה לעזור היכולת להתחבר לנשימה- לאפשרות להיות במגע עם הזרימה המתמדת של חמצן פנימה והחוצה, לתחושה הפיזית של בטן שעולה כשהאוויר נכנס ובטן שיורדת כשהאוויר יוצא. בחיבור לנשימה יש איכות שיכולה להרגיע ולנקות את הרעש ברגעים בהם התודעה נמצאת תחת השפעת חומרים, להתרחק מהמחשבות שיכולות להשתלט ולאפשר לנו לחוות את הרגע במלוא עוצמתו. במילותיו של אלן ווטס, מחוקרי התודעה המעניינים:
The secret of waking up from the drama—all these endless cycles—is to realize that only the present exists. It's the only time there is….. There is no time, only an eternal now.
בתרגול של סריקת גוף אנחנו מפנים את הקשב בצורה שיטתית לכל איבר ואיבר, בסדר קבוע- מקודקוד הראש עד לכפות הרגליים ובחזרה. במהלך התרגול אנחנו בוחנים איזו תחושה יש בכל איבר- דגדוג, עקצוץ, פעימות, חום, קור, נמלול, לחות, יובש- וחוקרים אותה, כיצד היא מרגישה, היכן היא מתחילה, האם היא קבועה או משתנה. עבורי, הקשב לגוף מחבר לרגע הנוכחי באופן פשוט ונקי, מזכיר שכמו שדברים באים, ככה הם חולפים. דרך החוויה שכאב בלתי נסבל בגב הולך ומתעמם לו ושלצידו ניתן לחוש גם דגדוג של זבוב שהולך על האף אנחנו מרחיבים את יכולתנו להרגיש, מלמדים את עצמנו על האפשרות של מיקוד הקשב לא בכאב, כמו גם חווים באופן בלתי אמצעי את ההשתנות המתמדת של החיים. תחת השפעה של חומר מרחיב תודעה ההכרות עם רגעים של קושי ששככו בעקבות החיבור לגוף והיכולת למיקוד קשב הן נכס עצום ויכולה להיות ההבדל בין שעות של מאבק לבין האפשרות לשחרר, להתמקד בתחושות הגוף השונות ולהמשיך הלאה. בנוסף, ההבנה החווייתית של ההשתנות המתמדת, הידיעה שהכל עובר והכל זמני היא מהותית ברגעים של מצוקה, בהם הקושי עוטף אותך ב360 מעלות וכל זיז של תקווה שאפשר להיאחז בו הוא קריטי.
איכות נוספת שמתפתחת בתרגול מיינדפולנס וקשורה למיקוד הקשב היא היכולת לשאת את הרעש הפנימי ולא בהכרח להשקיט אותו. ככל שאנחנו מתרגלים יותר אנחנו מלמדים את עצמנו לחיות לצד הרעש הלבן התמידי שקיים בתוכנו, מפחיתים את השיפוט הפנימי כלפי מה שקורה לנו בתוך הראש ובעצם מרחיבים את המיכל הפנימי. אין כאן ניסיון לשליטה במחשבות או השקטה של התודעה, שכן היא עושה את מה שהוא הטבע שלה. התרגול מאפשר לנו לחוש ולהרגיש בעוצמות הולכות וגדלות ולהישאר נוכחים אל מול הסערה הפנימית, לא להגיב אליה כפי שאנחנו רגילים. טיפת דיו בכוס מים תצבע אותם בצבע עז- אותה טיפה באמבטיה תכהה במעט את המים ובאוקיאנוס המים יישארו צלולים. כך בתרגול- הרגשות נשארים עוצמתיים אך אנו מתרחבים ולומדים להכילם, ממשיכים לבחון את התודעה ואת ההתרחשויות בה באופן יציב ושקט. הרעש הפנימי במסע משנה תודעה יכול להיות עוצמתי מתמיד, שכן החומרים הללו משמשים פעמים רבות כמגבר רגשי למה שמתרחש בתוכנו. כאן, הכרותינו עם יכולתנו לשאת את הרעש הפנימי והיכולת למצוא בתוכו שקט היא חיונית. ככל שהחוויה של בחינת התודעה באופן שקט ויציב מוכרת לנו, שהמיכל הפנימי שלנו גדול יותר ואנו יודעים להיות עם הרעש ולא להיבהל ממנו- כך הסיכוי שלנו לשאת את העוצמות הרגשיות שמגיעות במסעות גדל.
חוויות משנות תודעה יכולות להיות מלאות (ומומלץ שיהיו) ברגשות חיוביים בעוצמה שלא הכרנו קודם לכן. הרגשה של הרמוניה אינסופית, שלווה פנימית עמוקה, אהבה קורנת ומלטפת ועוד כל כך הרבה רגשות שקשה לתאר במילים. אלו רגעים דומים לחוויה שיכולה לקרות למי מאיתנו שמתרגל מדיטציות באופן קבוע- רגעים חדים ועוצמתיים של תודעה צלולה ונקייה, הרגשה של בהירות ופתיחות טהורות, מרחב של שקט יפהפה ופשוט. רגשות אלו מתחברים לתרגול מרכזי נוסף במיינדפולנס- תרגול מטא (תרגול של פיתוח חמלה, נדיבות ורצון טוב). היכולת להיות וליהנות מרגעים אלו הולכת ומתפתחת עם התרגול והיא מאפשרת בהם, כמו גם תחת חומרים מרחיבי תודעה, נוכחות אותנטית, משתאה ומשתהה. לא קל להכיל ולנצור רגעים כאלו, רגעי שקט וחסד, כשהתודעה צלולה ושקטה כמו ים ללא טיפת רוח. תרגול מיינדפולנס באופן קבוע והיכרות עם המצב התודעתי המופלא הזה יכולות להוות קרקע פורייה לשהייה במצב זה כאשר הוא מגיע במסעות משני תודעה, אפשרות לתת לו לזרוח במלוא עוצמתו ולהפיק את המיטב מהברכה שקיימת בו.
יש בי המון הכרת תודה לשנים של תרגול שעזרו לי לבנות קרקע פנימית לשאת את עצמי ולימדו אותי להרגיש בעוצמה, לחקור את התודעה בשלווה ובסקרנות ולהיות שקט מול רעשי התודעה הלא נגמרים. בלעדיהן, לא הייתי מסוגל לסמוך על עצמי כמו שאני יכול היום כאשר אני יוצא לחוות מסעות מרחיבי תודעה.
