דימוי גוף בתנועה: מושלמת.... שלמה.... משלימה
ד"ר מיכל חסון רוזנשטיין | 25/11/2022 | הרשמו כמנויים
אז... איך מתייחסים לנושא של דימוי גוף בגל השלישי? הבלוג הזה עוסק בכך.
לפני שנצלול לתוך הבלוג, חשוב לי להבהיר שבנוגע להפרעות אכילה, לא הכל אותו הדבר. מקובל לחשוב שדימוי גוף שלילי מהווה גורם להפרעות אכילה, אך אני מחזיקה סימן שאלה גדול בנוגע לכך. ללא ספק יש קשר בין דימוי גוף שלילי לבין הפרעות אכילה, אך ישנם הרבה גורמים מגנים או גורמי סיכון שמתווכים בין דימוי הגוף שלילי לבין הפרעת אכילה. לא כל הפרעות האכילה נובעות מדימוי גוף שלילי, אך דימוי גוף שלילי הוא בהחלט סימפטום של הפרעת אכילה.
בבלוג זה אני מתייחסת להיבט דימוי הגוף בהקשר של קבלה. על הקשר להפרעות אכילה - בפעם אחרת.
השאיפה להיות מושלמת . בסתר ליבנו, אנחנו איתה. מי לא רוצה להיות או לפחות להרגיש שהיא מושלמת. מושלמת מבחינה חברתית, מקצועית, משפחתית. כמובן מושלמת גם מבחינת המראה החיצוני. אין על להיות מוש!
אבל מה זה באמת מושלמת? כולנו יודעים שזה לא קיים, ובכל זאת. כמי שמטפלת בהפרעות אכילה, אני יכולה לזהות את זה. לפעמים זה מגיע מתוך דחף להיות הכי שיש. לא מתוך התנשאות, אלא דווקא מתוך חרדה. מתוך החרדה שאם לא אהיה מושלמת, לא אהיה שווה בכלל, חסרת ערך, ריקה.
לפני כמה שנים, פגשתי מישהי עם קעקוע – "לא מושלמת, שלמה". וזה מצא חן בעיני. השאיפה הריאלית יותר. לא להיות מושלמת, רק להיות שלמה עם עצמי. וכמו רסס טיפתי, המסר התחיל לעבור, בקבוצות של מתמודדות, בדפי אינטרנט של מסרים חיוביים. מטופלות התחילו לדקלם את האימרה: "אני לא שואפת להיות מושלמת, אני רק רוצה להיות שלמה עם הגוף שלי". אני מודה שברגע הראשון זה נשמע טוב. אבל אז שמתי לה למשהו. הפרעת האכילה לא השתפרה בכלל. התחילו להופיע יותר ויותר אמירות שמתייחסות לכך שאין משמעות לכך שהסביבה תראה את המושלמות של הגוף, אבל "אני צריכה להיות שלמה איתו, ואני פשוט לא יכולה להיות שלמה עם גוף שיש לו בטן/ירכיים/סנטר". פשוט לא יכולה להיות שלמה עם הגוף שלי ככה, ולכן צריכה להמשיך ולשנות אותו. ללא ספק תעשית הבידור, האופנה והדיאטות מקדמת את זה. 'בואי להיות שלמה עם עצמך'. ככה מוכרים לנו גם טיפולי הסרת שיער, החלקת קמטים, ניתוחים פלסטיים. יש א.נשים שזה נעשה ממש ממכר עבורם.ן. פשוט לא יכולה לצאת מהבית בלי להיות שלמה עם עצמי. וזה מתסכל. כי אחרי כל שינוי מוצאים עוד פגם, ואז צריך לשנות אותו. בכלל לא משנה אם אנשים אחרים רואים את הפגם הזה. מה שמשנה זה שאני רואה אותו. ואם אני רואה את הפגם, אני לא יכולה לחיות עם עצמי ככה. מישהו אמר פרפקציוניזם?
מה עושים עם הפגם הזה? מנסים ומנסים לשנות ולתקן, וככל שמנסים לשנות, נעשים אומללים יותר. פשוט לא מצליחה להרגיש שלמה עם עצמי. ואני חושבת שאולי את לא צריכה להיות שלמה עם עצמך, אבל להרגיש שזה בסדר להיות מי שאת? אולי את צריכה להשלים עם עצמך. "מה??? להתפשר? בחיים לא. אם אני אשלים עם זה, מי יודע לאן נגיע???!! אני ממש לא יכולה לקבל את עצמי ככה".
גישת הטיפול ACT – קבלה ומחוייבות מתייחסת להיבט הזה. גם שיטת 12 הצעדים דרך אגב, כבר ממזמן. הגישה שבבסיסה הנכונות לקבל את המצב הקיים ולפעול בתוכו עד גבולות הסביר, עד הגבול שאפשר להרגיש נוח עם כך שזה לא מושלם וגם לא שלם. על הקבלה וההשלמה עם מה שלא, מתוך הבנה שתמיד יהיה משהו שלא מושלם ואפילו לא שלם. פגום אפילו. איך אפשר לקבל פגם? ליקוי? והאם יש בכלל ברירה? האם הרצון להרגיש שלמה באמת גורם לך להרגיש טוב יותר? אולי רק מתסכל ומפחיד? ואיזו חרדה עומדת מאחורי הצורך להיות שלמה? החרדה להיות חלקית? להתפורר? מפחיד, לא?
הצעד הבא של מושלמת... שלמה.... יהיה להשלים. חכמים כבר אמרו לפני ששלום עושים עם אויבים, לא עם חברים. כשצריך להשלים עם עצמי, צריך להשלים עם מה שלא מוצא חן בעיני, אבל גם לא ניתן לשינוי. או שניתן לשינוי, אבל במחיר (בריאותי, כספי, חברתי או משפחתי) לא סביר בכלל. וגם אז, תמיד יצוץ עוד משהו. איפשהו נצטרך להשלים עם המצב. זה לא תהליך קל בכלל. להשלים עם עצמי? דווקא עם הפגמים שלי? לקבל אותם ולא לעשות כלום נשמע משהו ממש נורא. אז חשוב לי להגיד שזה לא שלא עושים כלום. בטח שעושים. עושים הרבה כדי להרגיש יותר טוב, כדי להתקדם לעבר הדברים שחשובים לנו בחיים. ההתקדמות הזו מתאפשרת, רק כשמשלימים עם הלא מושלם. בלי להיות שלמים עם זה. אפשר להמשיך גם כשזה כמעט. זו לא בינוניות, זו תובנה. התובנה שאפשר להיות לא שלמה, בלי להתפורר ובלי ללכת לאיבוד. להיות עם הפגמים – אלה שרואים ואלה שלא רואים. אלה של ההווה ואלה של העבר. כי הם פשוט שם. ואם נשנה אותם, יבואו אחרים. מה לעשות? אף אחת לא מושלמת. וכניראה גם לא שלמה עם עצמה. גם אני לא. עדין עובדת על להשלים עם עצמי, משימה יומיומית כניראה. עצם היכולת שלנו לחשוב על הדברים באופן גמיש, להתבונן במחשבות הביקורתיות והשיפוטיות שלנו מהצד, מבלי להזדהות איתן, מאפשרת לנו את היכולת לקבל ולהשלים. השלמה איננה הסכמה לאהוב את המצב, רק היכולת להשלים עם המציאות הנוכחית ולהפחית את השיפוטיות העצמית. השלמה מאפשרת להתייחסת בחמלה אל הגוף, ומתוך כך לדאוג להיטיב עימו. ניסיונות לשנות את הגוף מתוך שנאה עצמית מובילים להגברת השיפוטיות והטורדנות. לעומת זאת, ניסיונות לטפח את הגוף ובריאותו מתוך הוקרה וחמלה, מאפשרות דימוי גוף חיובי, קבלה עצמית והשלמה.
