חיים מפוצלים בזמן טראומה מתמשכת

ד"ר מיכל חסון רוזנשטיין | 15/9/2024 | הרשמו כמנויים

ימים הפוכים עוברים עלינו.

העבר נראה חוזר על עצמו. אי הודאות לגבי העתיד גוברת. הגענו למצב שבו ההווה, הזוי עד כמה שאפשר לדמיין' הופך למציאות יומיומית שהתרגלנו אליה. מלחמה מתמשכת כשלצידה שגרה.

מדהים איך מתרגלים לכל דבר. מתרגלים להתעורר לצלילי אזעקה, לרוץ למרחב מוגן, ואז להמשיך את היום. איך חיים הכל במקביל? איזה סוג של מנגנון הגנה פיתחנו פה?

כניראה זה המנגנון הדיסוציאטיבי המוכר של הטראומה. מנגנון הפיצול. אנחנו חיים בעולמות מקבילים. האחד דרוך ופועל בעת סכנה, ומייד מנתק את התודעה לתפקוד אוטומטי. ואז חוזרת השגרה, ונכנסים למצב תודעה אחר. מצב שבו יש פקקים וצריך להגיע לעבודה בזמן, לדאוג שיש לילדים כריך לבית הספר, ללמוד כרגיל, לפתח זוגיות, לפתח קריירה. הכל מפוצל. כשרגע עוצרים לחבר את החוויות זה מפחיד מדי.

כניראה יש סיבה למנגנון הפיצול, כניראה לא היינו יכולים לשרוד בלעדיו. בזכות המנגנון הזה אנחנו יכולים ללכת לבקר את המשפחה בסופ"ש, לרוץ ל10 דקות לממ"ד. ואז ללכת לים. ואז להפגנה. ואחרי ההפגנה לשתות יין במרפסת וללכת לישון מוקדם לקראת שבוע עבודה תובעני חדש.

בטיפול פסיכולוגי מדברים הרבה על שינוי הגנות לא יעילות ויצירת הגנות יעילות יותר במקומן, אבל במקרה הזה, נראה שאנחנו עדין בתוך האירוע. אנחנו בהחלט סובלים מסימפטומים של התשה, מנגנון ההגנה בהחלט גובה מאיתנו מחירים. אנחנו עייפים יותר, לפי הסטטיסטיקות גם חולים יותר. המצב הכלכלי שלנו פחות טוב ואנחנו מתקשים אפילו לישון טוב בלילה. ובכל זאת, אנחנו ממשיכים עם הפיצול. הפיצול ההגנתי מאפשר לנו להמשיך להתקיים. בלעדיו היינו מוצאים את עצמנו באחד משני המצבים: הכחשה או חרדה בלתי פוסקת.

אם היינו מתעלמים ממצב החירום לחלוטין, זו היתה הכחשה. יש אנשים בהכחשה. מכל מיני סיבות. למשל אמונה חזקה מאוד שיש מישהו או משהו ששומר עליהם ולכן אין כל סיבה לפחד. יש אנשים בהכחשה כי משהו אחר בעולמם תופס כרגע את מרכז הכובד של העיסוק המנטלי ולא נותן למציאות האחרת, למציאות המדינית לחדור פנימה. אותם אנשים חיים בעולם שבו המלחמה המתמשכת היא תמונת רגע שכביכול אינה משפיעה על עולמם. הצד השני של הפיצול הוא החרדה המתמדת. חרדה עוצמתית שלא מאפשרת לחיות את הרגע ואת היומיום. חרדה שלא מאפשרת לעבוד או ללמוד. חרדה שלא מאפשרת לבלות או להיות עם המשפחה וחברים. חרדה שלא מאפשרת אפילו שינה או אכילה סדירה.

קלפי רילקס
קלפים לרכישת מיומנויות ויסות, הרגעה וחיבור למשאבים. לאנשי מקצוע, להורים וילדים, ולשימוש עצמי.

בעולם הפסיכולוגי אנחנו שואפים לחבר בין העולמות המפוצלים. הטיפול בטראומה כולל עיבוד מחדש של החוויה, כך שלא תצטרך להיות מפוצלת מהחוויה. כך שנוכל להחזיק את שני הצדדים של התפקוד שלנו. נוכל לראות שאנחנו חזקים ויעילים, ומתמודדים גם במצבים של שגרה וגם במצבי חירום. יש בנו את שניהם. כדי להגיע למצב הזה, אנחנו צריכים לעבור תהליכים של השלמה עם הטראומה ויכולת להתבונן עליה מהצד. זה מאוד קשה כשטראומה עדין מתמשכת. כשהסכנה לא נגמרה. כשאנחנו עדין במצב אמיתי ומיידי של סכנה, היכולת שלנו להתבונן על זה מהצד פוחתת. אבל היכולת שלנו לזכור כשגם במצב של סכנה אמיתית וחרדה אמיתית, אנחנו יכולים להתמודד. יכולים לזכור שלא תמיד היה כך, וגם לא תמיד יהיה כך. ואפילו במצבי טראומה מתמשכת, יש רגעים של צחוק, רגעים של חדווה, ואפילו המשכות מסויימת של השגרה במקביל. זה קורה כי הטראומה לא גורמת לנו להפסיק להיות מי שאנחנו. היכולת שלנו להחזיק את הגם וגם היא היכולת שלנו להחזיק את הפיצול.

בשנה הקשה האחרונה, הספר שכתבתי הפך להיות אמיתי ומוחשי, ולאחרונה יצא לאור. הספר עוסק בסיפורים אישיים וטיפול אינטגרטיבי בהפרעות אכילה. הטיפול האינטגרטיבי לוקח בחשבון את ההיסטוריה האישית והדינמיקה האישיותית של כל אדם, כשהטיפול משולב בגישות הגל השלישי בפסיכותרפיה. למה משלבים? זוהי בדיוק היכולת להתבונן על הגם וגם. להתבונן על הפיצול שמייצרת הטראומה או החוויה הטראומטית האישית (גם אם איננה "נחשבת" טראומה על פי הספר). הגישה האינטגרטיבית מאפשרת התבוננות רחבה ועמוקה על האדם עם טיפול הממוקדת בכאן ועכשיו, מתוך התבוננות גם על העבר והרקע. הטיפול מאפשר התקדמות בהווה, ניהול סימפטומים ביום יום, ובמקביל יצירת קשרים זהירה בין המצבים המפוצלים שהובילו לחוויה הלא פשוטה הזו.

כן - כולנו זקוקים לכך בימים אלו. כולנו זקוקים ליכולת להתבונן על עצמנו ועל מה שקורה לנו בהווה, וגם להסתכל על עצמנו בעבר כדי לזכור ולהבין מי אנחנו, להכיר טוב יותר את ההתפתחות שלנו ואת ההגעה למצב הנוכחי. עמדה כזו מאפשרת לנו יותר כוחות להפוך את הגנת הפיצול לריגעית, עבור מצבי חירום קצרים, ואת היכולת להחזיק את הגם וגם בשאר הזמן.

ואם מעניין אתכם הספר, אז שמו הוא:

אדונית הרזון: טיפול אינטגרטיבי בהפרעות אכילה, מידה 1 לא מתאימה לכולם. אפשר לפנות אלי במייל לפרטים נוספים michalhason@gmail.com