'דברים מוזרים' - היבטים פסיכואנליטיים של טראומה (חלק 3)
יותם דלאל | 18/9/2022 | הרשמו כמנויים
הקדמה
עד כה, דנתי בשני החלקים הקודמים של הסקירה בהיבטים נפשיים של יחסי-אובייקט וזהות, וכן בטרנספורמציה ובהתפתחות שלהם לאורך סיפורה של אילבן מStranger Things. בחלק השלישי והאחרון של הסקירה, אתמקד בנושא של מנגנוני הגנה אופייניים לטראומה מתמשכת שמקורה ביחסים מוקדמים עם דמויות היקשרות משמעותיות, טראומה שלפי הספרות ניתן לכנותה כ"טראומה מורכבת" (Complex Trauma). מנגנוני ההגנה העיקריים בהם אדון הינם פיצול ודיסוציאציה, אותם אנסה לקשר לסיפורה של אילבן ואדגים כיצד הם באים לידי ביטוי בסיפורה. אם עדיין לא קראתם את החלקים הקודמים, ניתן לקרוא כאן את חלק 1 וחלק 2.
חלק 3: הגנות של פיצול ודיסוציאציה והופעתן כסמלים בסדרה
התיאוריה הקלייניאנית אשר עסקה בתהליך ההתפתחות הנפשית של הפרט ובדגש על שלבים בגילאי הינקות, הציגה את הפיצול כמנגנון הגנה מרכזי בחיי הנפש המוקדמים. הפיצול דן בהפנמת הייצוגים של טוב ורע, וההפרדה – הפיצול ביניהם בתוך המציאות הנפשית הפנימית. בניסיון להנגיש מושג כה מורכב, יש לדמיין כי המציאות הקיומית של תינוק היא חוויה של כאוס והישרדות, בה עליו לשרוד מתקפות מהעולם החיצוני והפנימי שמאיימות להשמיד אותו, חוויה שמעוררת חרדה מהתפרקות וכיליון (אנהילציה). התינוק נאחז בייצוג של טוב מוחלט (קרי היחסים עם האם הטובה והמזינה1) כדרך לשמור על שלמותו, כאשר בניסיון לשמור על הייצוג הטוב נקי מכל פגע, הוא מתקיים בפיצול מהייצוג הרע. כלומר, הגנה זו מייצרת הפרדה מוחלטת בין קונספטים של טוב ורע, בעוד שהאינטגרציה לייצוגים "שלמים" ומורכבים יותר היא תהליך מאוחר יותר בהתפתחות הנפשית.
בשונה מפיצול, דיסוציאציה מתארת את היכולת לקטוע ולנתק אינפורמציה מסוימת מזרם התודעה הראשי. ישנם מצבים דיסוציאטיביים שמוגדרים כנורמטיביים ויומיומיים, כגון רגעים בהם אנו קוראים או שומעים מוזיקה ומנותקים מסביבתנו, או אפילו החוויה שאנו נוהגים ברכב ולא מסוגלים לשחזר את הנסיעה שכן הפעולה האוטומטית של הנהיגה הייתה מנותקת מזרם התודעה המרכזי. אולם, דיסוציאציה גם עשויה להופיע כתגובה הגנתית לאירוע טראומתי שמאיים על הלכידות של העצמי. אירוע טראומתי מעצם טבעו הוא עוצמתי וככזה שאי אפשר להתכונן אליו, לכן מרכיבים קוגניטיביים, רגשים וגופניים של מי שחווה אותו לעיתים לא מצליחים לעבור עיבוד לתוך התודעה המרכזי ועוברים לאחסון זמני במקומות שונים מחוצה לו. מרכיבים אלה ממשיכים להשפיע על התפיסה, האפקט וההתנהגות למרות שהם לא מודעים (מתוך חידת הדיסוציאציה, עמ' 15-16).
למרות שבסיפורה של אילבן ישנם אלמנטים רבים שעוסקים במנגנוני פיצול ודיסוציאציה, ארצה להתמקד בעולם ההפוך (The Upside Down) כסימבול מרכזי למנגנונים אלה, סימבול שהלך ונעשה עשיר ומורכב יותר ככל שהעונות התקדמו.
העולם ההפוך (The Upside Down)
ניכר כי העולם ההפוך הוא המקור למרבית התכנים האפלים והביזאריים שמופיעים בסדרה. פרט משמעותי חדש שהופיע בעונה האחרונה הוא שאילבן היא זו שיצרה את העולם ההפוך בלא ידיעתה בעת המאבק שלה עם הנרי ("אחד"), ונעלה אותו בפנים. מאותו הרגע ואילך, העולם ההפוך התקיים במקביל לעולם הרגיל, אולם בניתוק מוחלט ממנו. רק כאשר נכפה על אילבן על ידי ד"ר ברנר ליצור קשר עם העולם ההפוך, נוצר קרע במרחב שהביא לזליגה של העולם ההפוך לתוך העולם הרגיל, זליגה שהחלה עם הדמגורגון בעונה הראשונה והגיעה לשיאה עם ווקנה בעונה האחרונה. בעצם, מאותו הרגע בו נוצר שער שמחבר בין העולם ההפוך לעולם הרגיל, פעלו כוחות בתנועות מנוגדות, כאשר חלקם חתרו לסגור את השער וחלקם ניסו להשאיר אותו פתוח וכך לאפשר את החקר של העולם ההפוך. כצופים, אנו לומדים שהניסיון לחקור את העולם ההפוך הוא לעיתים קרובות קשה מנשוא ובעל השלכות כואבות והרסניות.
יש שפע של אלמנטים וויזואליים שראויים לציון כאשר דנים בעולם ההפוך. מעבר לכך שהוא אפלולי ובעל גוונים קודרים של אפור, שחור ואדום בוהק, לא ניתן להתעלם מהחלקיקים שמתעופפים בחלל ומאכלסים אותו, חלקיקים שפוגמים בצלילות של העולם ומשפיעים על המראה (Appearance) ועל הנראות (Visibility), ובו זמנית יוצרים תחושה של עולם מפורק, לא מעובד ומאיים. אלמנט מרכזי נוסף הוא העובדה ששני העולמות - ההפוך והרגיל, מתקיימים כעולמות מקבילים אשר פועלים במימד שונה של זמן, כאשר העולם ההפוך הוא גרסה מקבילה מוקדמת יותר של העולם הרגיל. כלומר, המבנה של העולמות הוא דומה ברמה הפיזית, אך גם שונה מהותית ברבדים של תוכן, נראות וזמן.
בעיני ניתן להסתכל על תהליך ההיווצרות של העולם ההפוך ונגזרותיו, כסימבול להגנות של פיצול ודיסוציאציה מנקודת מבטה של אילבן. קיומו של העולם ההפוך כמיכל עבור התכנים ה"מפלצתיים" ומעוררי החרדה שמתנקזים לדמותו של הנרי/001, הינו במקביל לעולם הרגיל שלכאורה נקי ומטוהר ממה שעשוי לאיים על חווית הלכידות והקיומיות של אילבן. נראה כי תפיסתית קיים פיצול ברור ומוחלט בין הטוב שמסמל העולם הרגיל, לבין הרע שמסמל העולם ההפוך. היות ושני העולמות הללו לא יכולים להתקיים בהרמוניה ובאינטגרציה זה עם זה, אילבן יצרה מידור מוחלט בין שני העולמות, כאשר העולם ההפוך התקיים במדור תודעתי אחר ולא נגיש, לעומת העולם הרגיל.
הרגע בו לראשונה נפתח השער בין שני העולמות שאפשר את החדירה של העולם ההפוך לתוך העולם הרגיל היה מסקרן ומרגש, אך בעיקר מעורר אימה מעצם המחשבה על מה שעשוי לקרות מעתה ואילך. חוויה זו דומה לתהליך בו נוצר מגע עם חלקים דיסוציאטיביים בנפש, מצד אחד זהו אקט של גילוי וחקר, אך מצד שני המגע עם החומרים הנפשיים הינו כואב ולעיתים אף עשוי להרגיש כנקודת שבר בפני עצמה. לאור זאת, ניתן גם להבין את התנועות המנוגדות בין נעילה לפתיחה של העולם ההפוך כתהליכים נפשיים מנוגדים: מחד הרצון למגע ולעיבוד, ומאידך הרצון לנתק מגע מתכנים נפשיים כואבים. אם תחילה אילבן חתרה לסגירה הרמטית של העולם ההפוך, נראה כי בעונה האחרונה היא בעצמה נמשכת לחקר שלו ומתוך כך גם לחקר ההיסטוריה הטראומתית שלה. ניכר כי בתוך המסע קיים עיסוק לא רק בהצלת העולם החיצוני (הגשמי), אלא בהצלה ואיחוי של עולמה הפנימי דרך התמודדות עם פרי יצירתה הלא מודעת – העולם ההפוך.
סיכום
אני מוצא זאת כדבר מסקרן, לנסות לראות במסע של אילבן כתהליך שקורה ברמה הפנימית שמטרתו התמודדות ועיבוד חוויות טראומתיות שעברו פיצול ודיסוציאציה אל תוך "העולם ההפוך", ובכך אני גם מסכם את שלושת החלקים שכתבתי בנושא. מתוך ניסיון להישאר תמציתי וממוקד, אני רק יכול לקוות שלא השמטתי התייחסויות ראויות והסברים רלוונטיים, הן בניסיון להמשגות פסיכואנליטיות והן בניסיון לחבר מושגים אלה לStranger Things. אני מאמין שיש עוד לאן להרחיב עם הפרשנויות והניתוחים, ולכן אני תמיד שמח לשמוע רעיונות ומחשבות נוספות.
1בתיאוריה הדגש הוא על היחסים הראשוניים עם השד של האם, אך מבחינתי ההתייחסות לשד היא יותר סימבולית מאשר פיזית.
