10 כללים למיניות זוגית בריאה – חלק ראשון
ד"ר טל פלג-שגיא | 26/7/2022 | הרשמו כמנויים
לקחתי הפסקה ארוכה מכתיבה, כי כנראה שהקיץ מייבש את מעין היצירתיות. אבל עכשיו אני מבטיחה רצף יפה ומעניין של פוסטים. בתכנית: שני פוסטים על כללים למיניות בריאה, פוסט ההמשך המובטח של הסייקל הזוגי, מחשבות על הבחירה הערכית במה שנכון, ופוסט על OCD ומיניות. אשמח לשמוע על מחשבות ובקשות לפוסטים הבאים בתור.
המחשבה לייחד פוסט מפוצל לכללים למיניות בריאה הגיעה אחרי שמצאתי את עצמי חוזרת על הנושא בכמה הרצאות ובלא מעט פגישות טיפול. זה אולי נראה כמו מאמר ב"לאישה", אבל אלה כללים הנסמכים על תובנות קליניות ועל סמך עבודה עם זוגות רבים. היום החלק הראשון, ובקרוב החלק השני.
- ספונטניות היא overrated – אני יודעת שמתישהו בשנות העשרים, עם הפרטנר הנוכחי או עם אחד אחר, לא האמנתם איך זה מתעורר בכם כל הזמן. חרמנות כזאת בלתי נשלטת. כל הזמן רק רוצים להתחיל. אז זהו, שזו תקופה שונה. ראשית, כי נשים (וגם גברים) במערכות יחסים ארוכות טווח, חשים פחות חשק ספונטני. שנית, כי החיים שלנו עמוווסים. החל מהצבא, דרך הפסיכומטרי, התואר הראשון והשני וכמובן הזוגיות והעבודה והילדים, אנחנו נמצאים בעומס חיים מאד מאד גבוה. העשור הרביעי בחיים (מגיל שלושים) מתאפיין בכך במיוחד, כי משימות התפתחותיות רבות מצטברות באותן שנים: התקדמות תעסוקתית, משפחתית, משכנתא ועוד. הילדים קטנים, העבודה תובענית וזה מבלי שדברנו על אלמנטים תרבותיים כמו קניות אונליין, האפשרות להתאמן בזום ונטפליקס – שגורמים ל- FOMO מטורף. שילוב ההבנה שאנחנו בעומס-לחץ מטורפים ושחרמנות פנימית וספונטנית לא מתרחשת לרוב ובהכרח בזוגיות ארוכת טווח (עוד על כך במאמריה של רוזמרי בסון המופלאה), מובילה לעצה הכי יקרה שתקבלו: מה שלא קובעים, לא קורה. תקבעו זמן למפגש אינטימי. זמן: קבוע, בלי ילדים, כזה שמתכוננים אליו כמו לדייט, שלא משנים אותו, שמתכווננים לא להיות בו עייפים מדי. מפגש אינטימי: לא בהכרח עם כניסה לנרתיק ואולי לא בהכרח עם סקס, אבל כן זמן של מגע, של אינטימיות זוגית, בלי טלוויזיה ועם חשיבות לזה שאתם זוג ולא סתם שותפימות לדירה. כלל מספר אחת: לקבוע זמן למפגש אינטימי ולא לסמוך על ספונטניות.
- לא כל מה שעושים במיטה הוא 100% בשביל העונג האישי – אני יודעת.... אמרו לכם אחרת, או שאמרו לכם את ההיפך בתור צעירים והיום אתם שומעים שזה לא נכון. בתקופה הזו המסרים של המדיה, מערכת החינוך, ההורות, הכל מרוכז בעונג אישי: תעשה רק מה שטוב לך! תבדוק מה מדויק לך! אז זהו, שבגדול זה ממש ממש נכון, ובקטן... המ... לא בהכרח. אז בעוד שאסור לעשות מה שלא טוב, מה שגורם סבל או כאב לא רצוי, זה לא אומר שבמיניות לא עושים לפעמים משהו שהוא לא מאה אחוז בשביל העונג שלי, אבל הוא משמח ונעים לפרטנר. שוב, כל עוד זה נעים לי וטוב. רוצה לומר: בדיוק כמו שלפעמים תלכו עם הפרטנר להופעה שהיא לא מאה אחוז הטעם שלכם, אבל גם לא סבל, כך גם במיניות. כלל מספר שתיים: לפעמים עושים במיניות דברים במטרה לענג את האחר, וזה בסדר שזה לא מאה אחוז מדויק לי.
- לדעת מתי מסתדרים הכוכבים – לפעמים המרחק בין הצלחה לאי-הצלחה הוא בתנאים. כמו שאומרים: לוקיישן, לוקיישן, לוקיישן. כשאני קובעת לעצמי אימון ריצה בחמש בבוקר, יש דבר אחד שאני יודעת שבטוח יקרה: אני לא אבצע אותו (גם בשמונה בערב, אבל זה לפוסט אחר). האם הפתרון הוא להשתדל חזק יותר? ייתכן. ייתכן גם, שהפתרון הוא לקבוע מראש מיניות לזמנים שהם בעלי סבירות גבוהה יותר להצליח. אם אתם תמיד מבטלים כי אתם עייפים, לא לקבוע ללילה. אם בכל שבת אוכלים אצלכם חמין בצהריים, עדיף לא לבנות על סקס בשבת בצהריים. אם תהיו בחמלה עצמית לקבוע מראש לזמנים, מקומות ותנאים שבהם 'הכוכבים מסתדרים', יש סיכוי יותר טוב להצלחה. ואם אין זמנים כאלה? אז יושבים יחד וחושבים מתי הכוכבים קצת יותר מסתדרים ומתחילים שם. כלל מספר שלוש: לדעת מתי הכוכבים מסתדרים ולקבוע שם
- לתקשר תוך כדי – בספר החדש של מאיר שלו היא מסבירה לו שמאחר שאין להם זמן, היא תתן לו הוראות מדויקות איפה ואיך לגעת. אז נכון שיש גם ערך לחיפוש ומשחקיות, אבל מהצד השני אף אחד לא אוהב תעיה באפילה, לא הנותן ולא המקבל. בזמן מיניות אפשר להגיד מה נעים ובטח מה לא, אפשר לכוון לקבל עוד ממגע מסוים, אפשר אפילו לשים יד על יד ולכוון לגבי עוצמת ועצימות המגע, הקצב, השינויים. יודעים מה? אפילו אפשר לגעת בעצמנו מול עיני הפרטנר, אם זה נוח לשני הצדדים. נכון, זה עלול להרגיש טכני, אבל זה גורם לתחושת מסוגלות ובעיקר משפר את העונג. כשהעונג עולה, עולה המוטיבציה. ולא, אל תצפו מבן או בת הזוג לנחש/לקרוא אתכם/לזכור/לדעת. זה כיף, זה נעים, וזה בדרך כלל לא עובד ככה. כלל מספר ארבע: להנחות תוך כדי
- לתקשר גם אחרי – למה? מהמון סיבות. קודם כל, כי הרבה פעמים יש תובנות לגבי מה שהיה רק בדיעבד. ולפעמים נוח יותר להגיד בדיעבד. ולפעמים לא רוצים להרוס את הזרימה. ולפעמים זה עוזר להמשיך ולדבר טיפה ולא מיד להתנתק. אז למה? כי ניתן ללמוד ממיניות. כי ניתן להשתפר ולדבר עליה. אחרי אפשר לקחת דקותיים ולספר מה שהיה, כשתמיד מתחילים בטוב, במחזק, במרים ובמתגמל. אם נסערים או רגישים אפשר גם לחכות קצת ולדבר למחרת. ככה המיניות הופכת להיות חלק מחובר לחיים ולא מנותק ממנו, לומד ונושם. כלל מספר חמש: לתקשר אחרי.
בפוסט הבא אמשיך לחמשת הכללים הבאים, אבל אסיים בעצה בונוס: קחו את השבוע ונסו ליישם לפחות כלל אחד מכל אלה, ממליצה להתחיל בראשון. זה גם שיעור בלפתח הרגל ולהיות טובים לעצמכם.
- פרסומת -
