לטפל בתסמין בלי לטפל בתסמין – על הקסם שבטיפול (מיני)

ד"ר טל פלג-שגיא | 11/11/2021 | הרשמו כמנויים

נעלמתי קצת, אבל מסיבות טובות של אירועים משמחים והולדתו של מרכז חדש ומרגש לטיפול מיני בנגב.

היום אני רוצה לכתוב על הקסם הגדול שבטיפול מיני: איך מטפלים בתסמין מבלי לטפל בתסמין. אגב, הקסם הזה בולט במיוחד בתוך הטיפול המיני, אבל הוא נוכח גם בסוגי טיפול אחרים.

הדילמה של הטיפול המיני היא built in. מצד אחד, אנשים מגיעים אל מטפל מיני רגשי כדי לטפל בתסמין שהוא, לפחות במצג הנראה לעין, גופני. אנשים יפנו עם זקפה שלא מגיעה (או לא מספיקה או נופלת), עם שפיכה מוקדמת או מעוכבת, עם כאב בפות או בנרתיק, או עם קושי להגיע לאורגזמה. למעשה, כל התסמינים הללו הם תסמינים של הגוף. גם העדר חשק מיני, אולי הכי פחות 'גופני' מכולם, הוא תסמין של הגוף מאחר שלמרות איזושהי מוטיבציה לרצות לקיים מיניות (הרי אחרת לא הייתם מגיעים לטיפול...), המוח פשוט לא רוצה, ובעקבותיו הגוף.

כאן יש למעשה איזושהי סתירה קיימת: הרי אינני רופאה, אני לא נותנת כדור, וגם הטכניקות ההתנהגותיות שברשותי לא באמת מרפאות תסמינים. אני אומרת למטופלים שלו הייתה באמתחתי תרופת הקסם לתסמין שלהם, הייתי מיליארדרית. למעשה, אין לי כלי לפתרון של התסמין.

אז למה לא לפנות לרופא? שאלה מצוינת. בכנס שהרציתי בו לאחרונה, אמר אחר הרופאים שהוא לא מאמין בטיפול רגשי-מיני משום שאיננו יודע אם הוא 'מצליח'. עניתי לו, שלפי כמות האנשים שפונים אלי אחרי שביקרו אצלו, גם טיפול תרופתי לא ממש 'מצליח'. וזו האמת העגומה על עולמנו: ויאגרה, סיאליס, לויטרה, כדורים נוגדי דיכאון וחרדה, משחות, תרופות נגד כאב.... כל אלה יכולים להקל על תסמינים ואפילו לפתור אותם במקרים מסוימים, אבל במקרים רבים הרפואה עומדת חסרת אונים מול מטופל סובל, בעיקר אם אין פתוגן (גורם) אחד לקושי, שמתגלה בקלות בבדיקת דם או בבדיקה אחרת.

רוח אדם - תכנית הכשרה פסיכואנליטית־בודהיסטית
מציעה אנליזות בתעריף מיוחד

'פתרון' של תסמינים מורכב הן משום שבעולמנו לא לכל דבר יש פתרון אחד ברור, והן משום שבשלב בו אנשים פונים לטיפול, התסמין הגופני מעורבב מכל הכיוונים בחיבורים לנפש. ראשית, תסמינים גופניים רבים מתעוררים בגלל סיבות 'נפשיות' (כמו לחץ, חרדה, כעס לא פתור ועוד); שנית, משום שעם התעוררות התסמין הוא מגביר את החרדה והאמביוולנציה לגביו, מה שבתורו מחמיר את התסמין. שלישית, כי תסמינים רבים משפיעים על תחומי חיים רבים, ולכן גם אם הם במקורם 'פיזיים' (ולמעשה גם אם לא), במהרה נמצא השלכות רבות ומורכבות: של הטיפול התרופתי, של הדינאמיקה הזוגית, של הערך העצמי המשתנה, של ההימנעות ועוד ועוד ועוד.

עד כאן הקדמה, כשבעצם לא דברתי על הנושא שלשמו התכנסתי אתכם כאן. הקסם.

אם אין לנו בטיפול מיני 'פתרון', איך התסמין נעלם? התשובה היא: בהמון דרכים.

קודם כל, כי למטפל רגשי-מיני יש הרבה כלים התנהגותיים, קוגניטיביים ורגשיים להקלה על התסמין. גם אם לא נפתור באופן חד-משמעי את הכאב או את הירידה בזקפה, הרי שהמטופלת או המטופל יוכלו ללמוד להגביר את השליטה שלהם במיניות, להרפות את הגוף, לשנות דפוסי מחשבה פוגעניים ולא להתנתק מהמגע האינטימי עם הסימן הראשון ל'כישלון'. כבר אלה מקלים במקרים רבים על התסמין.

שנית, כי ברגע שיורדת המצוקה והחרדה, ברגע ש'מנקים ומנכים' גורמים נוספים שמפריעים, הגוף מתחיל לשתף פעולה. שוב אין לו סיבה להחזיק בתסמין. דמיינו אדם שהיה עסוק באופן מתמיד בהעדר הזקפה שלו, חרד ומבולבל. אולי כועס על בת או בן הזוג, אולי מרגיש נכשל.... כאשר בטיפול ניגע בכל אלה, בעצם הזזנו את הקשב שלו מהתסמין עצמו, לגורמים התורמים למצוקה. הקסם נגרם הן על ידי זה שאותו אדם לא עסוק כל הזמן ב'עומד לי, לא עומד לי', כלומר, לא עסוק בזקפה שלו באופן שמכשיל אותה. כמו כן, הירידה בחרדה ובמצוקה מביאים את הגוף להרפות, ומודעות לסיבות שבגללן החל התסמין, גורמות לו להשתחרר או לחוות הקלה, כי הנפש כבר לא צריכה אותו.

שלישית, כי לפעמים קבלה של התסמין משחררת אנרגיה נפשית להתמודדות. אנחנו חושבים, ועוד אכתוב על כך בעתיד, שלדאוג מהדברים מקדם את פתרונם. זה לא ככה. החשיבה על הדברים היא פעמים רבות לא יעילה, וגוזלת אנרגיה. קבלה של התסמין מאפשרת לשחרר אנרגיות ולתעל אותן להתמודדות יעילה איתו (מריחת משחה, שינוי תזונתי, שינה מרובה יותר או שיח פתוח עם בן או בת הזוג), וזה תורם לתסמין.

לבסוף, הפחתת ההתמקדות בתסמין מאפשרת לאדם, כמו גם לזוג, להרחיב את המין לעבר המיניות, ולפתוח את חייהם האינטימיים למשחק מיני שתכליתו הנאה ולא זקפה או תפקוד. כך, גם אם התסמין עדיין קיים, המיניות חוזרת להיות מהנה ולא מתסכלת. בהמשך לכך, לא מפתיע שהתסמין לעתים נעלם, כי הסקס מפסיק להיות שדה המקושר עם מצוקה וכישלון.

שבוע טוב