האם תמיד נכון לבחור במה שנכון לי? תהיות על אותנטיות (גם) במיניות - חלק ב
ד"ר טל פלג-שגיא | 16/9/2021 | הרשמו כמנויים
הבטחתי הרהורי המשך לאחר כיפור, אבל לא הבטחתי פתרונות. בהמשך לחלק הראשון של הטור קבלתי תגובות רבות של הזדהות, וגם שאלות לגבי ה'סוד' לגישור על הפער בין מה שנכון לי, לבין מה שנכון לסביבה.
בינתיים, בעודי מחכה לתור שגרתי לרופאת המשפחה, ראיתי באחת מתוכניות הבוקר אדם שדיבר על הגשמת חלומות ועל רשימות של משאלות להגשמה (אני מאד מסכימה עם החשיבות של זה!), ובסוף הראיון שאלה אותו המראיינת: ומה אם הגשמת החלום שלך פוגעת באחרים? או פוגעת במארג של חייך (נישואין, עבודה, אנשים שיקרים לך)? מיד הוצאת את הפנקס הוירטואלי שלי, אולי הוא ייתן לי תשובות לטור הבא. תכף אספר מה הוא ענה....
(דמיינו לעצמכם שעכשיו יש פרסומות – אם תשתו קוקה קולה, תהיו מגניבים. אם תסעו במרצדס, תהיו יוקרתיים. אם תזליפו על עצמכן את הבושם החדש, תהיו סקסיות ואלגנטיות).
חזרנו מעולם הפנטזיה, ואני אנסה לנסח בכמה סעיפים את הרהורי על הפער בין אותנטיות לבין מה שנכון לסביבה.
מחשבה מספר אחת: אם זה נכון לך, הסביבה תקבל (ואם היא לא, את תחיי עם זה בשלום) – דמיינו החלטה, כל החלטה. החלטה לעזוב או להישאר (בית,עבודה), החלטה להיות צמחונית או טבעונית, החלטה לעשות את איש הברזל או החלטה להיות פונדקאית. בעולם שבו יש כפול דעות מאנשים (יש יאמרו – בעיקר בישראל שבה לכל אחד יש מה להגיד על כל דבר), אין דבר שתחליט/י לעשות שלא יגרור תגובות. זה יכול לנוע מאישור נלהב (מחשבה: אישור נלהב יכול להיות כובל ומחייב לא פחות מהתנגדות), ועד כעס או רתיעה. אם את/ה בטוח/ה בהחלטה שלך, אם היא מתבססת על האמת שלך, זה פחות משנה. את תהיי מספיק שלווה כדי להסביר לאחר למה החלטת מה שהחלטת, וזה רק במידה שלדעתך מגיע הסבר. אם יגיב בכעס, את תהיי מספיק בטוחה בעצמך כדי להכיל את הרגש השלילי. המשוב שלו על ההחלטה שלך לא יערער אותך. אולי יעציב, יכעיס או יפחיד, אבל לא יערער. כלל ראשון: החלטה שמתקבלת בשלווה, ניתן לעמוד מאחוריה גם מול סביבה לא מקבלת.
מחשבה מספר שתיים: יש סוגים שונים של התנצלות - אני יכולה להתנצל על ההחלטה שלי, או שאני יכולה להתנצל על כאב שגרמתי לאחר. אלה שתי התנצלויות שונות לחלוטין. אני יכולה להחזיק את הבחירות שלי ולקחת אחריות עליהן, מבלי לדחות או לבטל את הצער שנגרם למישהו. אני יכולה לעזוב מקום עבודה ולהיות שלמה עם זה, והשלמות הפנימית רק תקל עלי להכיל ולהבין את המצוקה שנגרמה לבוס או לקולגות שלי. אני יכולה להכיל בחמלה את המצוקה של האחר, ולראות בה שלב הכרחי בדרך לגדילה שלי או שלנו. כלל שני: אפשר להצטער על רגשות האחר בעקבות בחירה, מבלי להתנצל על הבחירה עצמה.
מחשבה מספר 3: החלטה טובה מעוגנת בעולם הערכים שלך – בכל יום מהבוקר עד הלילה אני בוחרת ומחליטה דברים רבים, חלקם סותרים זה את זה. אני מחליטה לתת מקום לעצמי, אבל גם להיות אמא טובה יותר. אני מחליטה לא לשים פס על מה שאומרים עלי, אבל גם להיות מתחשבת יותר. אני מחליטה לקבל בעצמי את הפגמים מבלי לוותר לעצמי. כבני אדם, ובפרט כנשים, יש סתירות רבות בהחלטות שלנו. החלטה טובה איננה קשורה להחלטה עצמה, אלא לערך עליה היא נשענת. האם מה שחשוב לי בשנה הקרובה זה ערך המשפחתיות? הגשמה עצמית? שלמות? קבלה עצמית? עצמאות? החלטה שנגזרת מתוך ערך היא שלמה, ניתנת להסבר, שווה שנילחם עליה ועומדת בתנודות הנפש שלנו ושל אחרים. ומה אם יש סתירה בין ערכים? על כך בטורים הבאים. כלל שלישי: החלטה טובה נגזרת מערך ובכך מייצגת אותנטיות יציבה.
מחשבה מספר 4: לא תמיד צריך לעשות (רק) מה שנכון (במאת האחוזים) לנו – זאת שאלה שעולה לעתים קרובות בטיפול זוגי-מיני: מה אם מה שעושה טוב לבן או בת הזוג, סותר במידה מסוימת את מי שאני? היא אוהבת להגיע בזמן, אבל אני לא אוהב שמלחיצים אותי. הוא אוהב סקס אוראלי, אבל זה לא נכלל ברשימת הדברים שעושים לי את זה.... אין שום רע בלעשות מה שעושה טוב לאחר, גם אם אני לא 'עפה' ממנו. לעתים, אנשים חושבים שהבחירה בעצמם אומרת שעליהם להקפיד ולהיות מדויקים במאה אחוז, ולא לעשות שום דבר מתוך רציה. זה נכון באופן חלקי. מי שרגיל/ה לרצות אחרים, טוב שתתאמן בלזהות את מה שהיא צריכה ונכון לה, ותקפיד על כך. אבל המציאות איננה שחור ולבן. לעתים (יש יאמרו – תחת ערך האהבה או הנדיבות), אני עושה משהו בשביל האחר. מתי זה בסדר? קודם כל, כשזה מאוזן עם הצרכים שלי. שנית, כשזה לא מסב לי כאב או סבל. בתוך מגע מיני לפעמים אני אתענג, ולפעמים אענג מישהו אחר. לא תמיד זה יהיה בו זמנית, ולעתים בזמן שאענג אותו לא 'אעוף בעננים' מרוב עונג. כל עוד זה לא מסב לי סבל, גם הסבת הנאה לאחר, הרגעת האחר או הסבת אושר, הן מטרות במסגרת ערך אהבת הזולת. אדגיש כי דבר זה נכון רק כל עוד הצרכים שלי נענים, וכל עוד הסבת עונג או אושר לאחר לא 'מוחקת' אותי או גורמת לי סבל או כאב. כלל רביעי: לפעמים גם לעשות משהו בשביל האחר זה אותנטי.
מחשבה מספר 5: אנחנו משתנים, ואותנטיות זה לא מבנה קבוע לאורך זמן. לפעמים מה שהיה נכון לנו בשנה שעברה, כבר לא נכון השנה. אנחנו אנשים משתנים. לפעמים מה שאני צריכה ביום מסוים של החודש, שונה ממה שאני צריכה ביום אחר. לפעמים אני קמה בבוקר מלכה ורוצה לחגוג במסיבה עד אמצע הלילה, ולפעמים רק מתחשק לי להתחבא בסלון של עצמי. אותנטיות היא ערך משתנה, נושם, דינאמי ויחסי. החוכמה איננה לזהות את מי שאני, אלא לזהות את ההשתנות בתוכי ולהיות מדויקת כלפיה. אין בושה בלהיות בעלת צרכים שונים, וככל שאזהה אותה, אצטייר בעיני עצמי ובעיני הסביבה כמדויקת יותר. קבעתי עם חבר/ה לצאת לשתות? אקשיב לעצמי. אם זה לא מתאים אז אבטל. אני לא חייבת הסבר, רק זיהוי מדויק ושלו. מותר לי להשתנות. נקודת המבט הזאת עוזרת הן לזיהוי מדויק וגמיש של האותנטיות שלי, הן לתקשורת עם הסביבה והן לחמלה עצמית. כלל חמישי: אותנטיות היא מבנה גמיש ומשתנה, והחוכמה כאן היא לזהות אותה במדויק.
אני מקווה שהמחשבות שלי שפכו אור על הדילמה הנצחית הנוגעת לאותנטיות. לסיום, הבטחתי שאספר מה אמר הבחור בתכנית הבוקר. ובכן, הוא גמגם קצת ואמר שמה שאמיתי לי, לא יכול לפגוע בסביבה (זה לא נכון), ואז אוסיף שלפעמים צריך לשלם מחיר של כאב בשביל לממש את מה שנכון לי (זה לגמרי מדויק). מתי? כפי שהבנתם, חוכמת החיים היא באיזון ובגמישות, כמו גם בהיכרות עצמית.
שנה טובה ומתוקה, רק עוד שני חגים.
