מושג הקדושה בטיפול מיני, ובכלל – מחשבות של (מטפלת) חילוניה – חלק ש

ד"ר טל פלג-שגיא | 15/5/2022 | הרשמו כמנויים

הערה: כל מה שאכתוב בפוסט הזה מסתמך על מחשבותיי כמטפלת וכאישה חילוניה.

בפוסט הקודם שתפתי במתח בחיי בין הקדושה לבין הגמישות. ספרתי כיצד כאדם גמיש באישיותי, למדתי להכיר ולהוקיר בחשיבותן של מסורות בחיינו. ספרתי כיצד שיחה אחת גרמה לי להתחבר להבנה שהגדרה עצמית יכולה להיות רחבה ומורכבת, ועדיין צלולה ומוחלטת, ושלעתים עדיפה הגדרה ארוכה, מגוונת ואינטגרטיבית, מהיעדר הגדרה.

בפסיכולוגיה אנחנו מדברים על מצבי עצמי בתיאוריות שונות, אך אני חושבת שבכולן יש הבנה שנרצה לעזור למטופל/ת שלנו להכיר את מצבי העצמי השונים, ולא פחות מכך להכיר בהם – לזהות אותם. לחיות באינטגרציה ביניהם, אבל גם בהמון חמלה לכך שהם שונים, ובאים לידי ביטוי בסיטואציות שונות. בתיאורית הקבלה והמחויבות מדברים על העצמי הגמיש כמטרה טיפולית, וכדרך לעמוד מול פתולוגיות שונות.

ובכל זאת אני מתמקדת בקדושה, ובכך אני מדברת על דברים שאנחנו מגדירים דווקא בקצה הנוקשה שבתווך החוויות שלנו, או הציפיות שלנו מעצמנו. לעתים, דווקא הצורך בגמישות ובאיזון, גורם לנו שנאבד את היכולת לשמור בתוך חיינו טקסים שהם בבחינת 'ייהרג ובל יעבור'. לטקסים כאלה, יהיו מה שיהיו, יש כמה יתרונות:

ראשית, הם מייצגים ומביאים לידי ביטוי את עולם הערכים שלנו. בין אם מדובר בטקס דתי, טקס ספורטיבי, זוגי, משפחתי או אחר, קיומו מצביע על משהו שחשוב לנו. קדושתו, אם כך, מעידה שהערך שבבסיסו חשוב לנו מספיק כדי שלא נוותר עליו.

שנית, הם נוסכים בנו  שלווה. ההבנה שיום מתחיל במשהו מסוים או מסתיים בו, שפעם בשבוע יש משהו שתמיד קורה, נותנת הרבה סדר לחיים, תחושה של גבולות ושל שגרה וודאות.

שלישית, הם הבסיס לתחושת מסוגלות עצמית. מי שמסוגל/ת לעמוד בטקס שקבע/ה לעצמו/ה, יודעים שאפשר, שאנחנו לא מוותרים לעצמנו גם כאשר קל לוותר.

העולם שלנו קשה, עמוס ומלא בגירויים. השגרה מתפרקת חדשות לבקרים וקל לוותר על דברים: קל לפרגן לעצמנו עוד שעת שינה בבוקר במקום לעשות ספורט, לדלג על תפילה או לבטל את הדייט הזוגי השבועי שקבענו. לא סתם קל: מובן, מקובל, הגיוני.

רוח אדם - תכנית הכשרה פסיכואנליטית־בודהיסטית
מציעה אנליזות בתעריף מיוחד

עם זאת, הגדרה של משהו כקדוש שמה אותו מעל הגמישות היומיומית ומסווגת אותו כעוגן, כראשון בסדר העדיפויות. הגדרה זו מציעה, שגם אם יש סיבות טובות, אני לא אוותר על הטקס המסוים הזה. ככה אנשים מצליחים לנגן בכלי, ככה אנשים עושים טריאתלון וככה אנשים מתרגלים בכל נושא או תחום. ככה אנשים הופכים קרובים לערכים מסויימים שהגדירו לעצמם.

בזוגיות ובמיניות, מושג הקדושה מתחיל בעיני ביכולת שלנו לפנות זמן הן לעצמנו ולזוגיות עם עצמנו, והן לזוגיות עם בן או בת הזוג. הזמן הזה יכול לכלול כל סוג של "דייט": ארוחה משותפת, יציאה משותפת, מגע אינטימי במיטה או מחוץ לה, אפילו עשיית ספורט. מציעה, לוותר על מסכים ונטפליקס, ולהתמקד בזמן שבו בנוכחות אנחנו זה עם זו, קשובים וחולקים. מציעה גם לוותר בהקשר זה על זמן משפחתי, ולהתפנות אליו באופן אחר. הזמן הזוגי האינטימי הקדוש הוא של שני אנשים. לפעמים של אדם אחד עם עצמו או עצמה. במובן הפיזי, ממליצה להתייחס לטקס כאל טקס אמיתי: להתרחץ, להחליף מצעים, לשים מוזיקה נעימה ולהתכוונן בראש לביחד. ושוב, הדבר תקף גם לזמן עם עצמי שבו אני רוחצת באמבט או נוגעת בעצמי על המיטה. זאת קדושה.

שתי הערות לסיום:

1. מובן שאנשים נוקשים ש"הכל" קדוש להם, צריכים איזון לצד השני. לדעת לוותר לעצמם, לחמול ולתת פתח גם לתקלות והנחות. כאן אנחנו חוזרים וחוזרות לעצמי הגמיש, ולחמלה עצמית.
2.  שאלו את עצמכם אם מה שאתם מגדירים כקדוש הוא אותנטי, ועונה על ערך ו/או על תשוקה. לפעמים קדושה "מתבזבזת" על סרק, על דברים פחות חשובים, על דברים שמישהו אחר חושב שהם חשובים. ניקיון כזה, שבו מזהים מה קדוש ומפנים לו זמן מסודר, מהותי.