עוז - הפיצול !

דניאל עוז14/6/2022

שרלטנות מהי. אני מרגיש צורך לחזור לכאן משום מה, ממרחק הזמן, כי גם אחרי שכתבתי על זה ספר (שאני לא נוטה להמליץ עליו אלא למי שממש חשובה לו האמת על הבית שחיינו בו), מדבר כזה לא לגמרי מחלימים; וגם כי מהנבלות שהוצגה כאן לראווה, אין רפואה כלל, וצריך לומר עוד דבר אחד על הפתולוגיה הזו לשם אזהרת הציבור (לו היה בידי הרשיון הנחוץ, הייתי בוודאי מפליג באבחנות כיד הדמיון. כלל גולדווטר הרי לא מעניין אף אחד אצלם. כתבתי על זה.)

שלא ככמה מהמקרים האחרים, הניצה ירום הנ'ל רשומה כנראה בפנקס הפסיכולוגים, מה שמוביל למסקנה המטרידה, המלחיצה, שהיא אפילו מורשה 'לטפל' במצוקותיהן של נפשות חפות מפשע ולא עושה כן רק על דעת עצמה.

אין הרבה הזדמנויות לשרלטנים האלה להפנות את אלימותם ההרסנית כלפי משפחות זרות לחלוטין, וכשזה קורה, הם קופצים על ההזדמנות כמוצאי שלל רב. בדרך כלל הניצה ירומים של העולם זוכים להכיר לפחות פרט אחד מתוך המשפחה שאותה הם מחריבים, וההיכרות הזו, בדרך כלל עם אדם כועס ופגוע, משמשת עלה תאנה לסדיזם שלהם. היא מאפשרת להם לשכנע אפילו את עצמם, אוטו-סוגסטיה, שהם בסך-הכל יוצאים להגנת הפציינטית, שממנה הם למדו כל מה שיש לדעת, ולא סתם שופכים את דמה של משפחה שהם לא מכירים בעבור בצע כסף.

אולם דווקא רגעים כמו זה, התקף אלימות פומבי שלהם, מחוץ לחדר הטיפול, מלמדים עליהם יותר מכל: ניצה ירום יודעת לחקות אמפתיה, לתבוע 'אנושיות' וכו', אבל שני מאפיינים בולטים לשימוש שלה בשפה הזאת: ראשית הוא אנוכי לחלוטין, כלומר נטול כל זיק של סקרנות או קשב כלפי קורבנות הדיבה שלה. הוא נועד רק להאיר עליה עצמה כעל אשה מצפונית ומלאת תובנה. שנית הוא פרפורמטיבי בלבד, הוא מהווה סוג של הצגה. לכן ניצה ירום נוקטת לשון פניה ל'משפחה של גליה' אבל לא באמת פונה אלינו (קרוב לוודאי שגם לא תענה לתגובה זו, ומוטב שכך, כי לי מצדי אין יומרה לתקשר עם טיפוסים כאלה).

והנה הנקודה שלי: הדפוס שראיתם כאן מופע שלו, האנוכיות והראוותנות שמתחזים לאיכפתיות, קל יותר לאיתור ברשומה משמיצה בבלוג. אבל הוא מעיד בהכרח על הפרקטיקה 'הקלינית' של 'מטפלת' כזו. אם היא 'איבחנה' את משפחתה של גליה בלי להכיר אפילו את גליה, הרי שגם כשהיא תדבר איתך על משפחתך בחדר הטיפול, ההיכרית איתך לא תשנה. וכשהיא תאשים את משפחתך בכל מיני 'חלוקות' ו'מנגנונים פרמיטיביים' ותאתר אצלך 'טראמה' וכו', הדבר לא יבוא בעקבות ההיכרות איתך או הקשבה כלשהי לדברייך. היא לא תבשל שום דבר במיוחד בשבילך, שבאמת נוגע לך ולחייך. יש לה את הלוקש הזה מוכן בצנצנות שימורים שהיא תוריד מהמדף באיבחה ותגיש לך בלי מאמץ או מחשבה או עניין כלשהו. אם כבר יש בך כעס, כנראה שהטינוף הזה על משפחתך יקסום לך. ועל זה את משלמת ממיטב כספך.

ד"ר ניצה ירום4/3/2021

הדים נוספים מחדר הטיפול ומהחיים לספרה של גליה עוז. הסתבר לי שעדותה של גליה עוז על האלימות שחוותה במשפחתה - נתנה נראות לפצעים נפשיים שכבר טופלו - ופתאום זכו ליתר נראות, ליתר לגיטימציה, להיתר לכאב על העצמי שנפצע והושפל ועל ביוגרפיה שלמה של סבל שגם היה וגם הוכחש. עדותה אפשרה להתחלק בו עם בני זוג כשקודם הייתה שפה חסרה לתקשר אותו.
אני מודה לך, גליה, ולכל נפגעות אלימות במשפחה ואלימות מינית שמוכנות להשמיע את עדותן בקול, ובפומבי - אם ניתן. אני יודעת שהאומץ שנדרש עוזר לכן להתמודד עם צלקות ופצעי הטראומות - שנעורים מדי יום, בהתרחשויות טריוויאליות ביותר, כשבכלל לא מצופה שהן תתעוררנה עוד. אבל, ככה זה, זה אופייה של פוסט-טראומה. נקווה שהנפגעות תוכלנה להתבונן ממרחק נקנה גם בפגיעות הללו, אך גם בחיוניות שלהן עצמן למצות את החיים ולהעריך את הכוחות שנמצאו להן לבנות חיים, ליצור, להתקשר. לדידי, ההתעניינות העונתית בפצעים הללו ובחרדות שקמות לתחייה לפרקים - תתאפשר כשהאישה הנפגעת לא תראה את עצמה רק כקורבן, שהיא כבר לא שם - שולטת בגורלה ויכולה להרפות מתחושת האשמה על דברים שהיא חושבת עדיין שהייתה צריכה לעשות, למנוע, לתקן. הרי כולנו בני אדם, עם יכולות ומגבלות, והתיקון יתקיים במה שאפשרי.

ד"ר ניצה ירום1/3/2021

הדהוד לתגובה 'כנראה שכל המשפחות'. אורית יקרה והקוראים - בכמה מילים את תמצתת פרשת דרכים: לקורבן (גליה עוז במקרה שלפנינו) - איחולים שתגיע למנוחה בעולם שלמענו נאבקה. יש חיים, יש משמעות ויש אנשים גם בלי משפת המוצא, עם כל הכאב.
למשפחה המפצלת - את, אורית, מביאה את הקול של 'ככה זה', הם לא יזוזו מדרכם. אכן, לדאבוננו, הנטייה הרווחת היא לשמר את הקיים. בקורונה הזאת אני דווקא הפכתי ליותר אופטימית לגבי קרבה ויחסים: כשהיה צריך להתאמץ כדי לגשר על בדידות ובידוד - אנשים התרככו והתגמשו; בפרקטיקה הטיפולית זה התרחש תוך כדי עזרה, אבל לא בהכרח. הגדרנו יחד מרחב בין ייאוש מציאותי ולבין תקווה לשינוי. המשפחה הספציפית חופשית לדרכה.

אורית גודקאר28/2/2021

כנראה שכל המשפחות. נאורות יותר או פחות, לא מסוגלות לריפוי עצמי של הפיצול. מקווה שנפשה מצאה מנוחה והשלמה עם הכתיבה