הומואים, לסביות וביסקסואלים בישראל רוצים להפוך להורים הכי בעולם (או לפחות יותר מאשר באירופה)
שפיות זמנית | 17/9/2020 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
מחקר של ד"ר גבע שנקמן, פסיכולוג קליני ומרצה במרכז הבינתחומי בהרצליה מצא שהומואים, לסביות וביסקסואלים בישראל מגלים מוטיבציה גבוהה יותר להפוך להורים בהשוואה להומואים, לסביות וביסקסואלים מפורטוגל ומאנגליה, כך פורסם אתמול ב"הארץ". החוקרים ביקשו להשוות את ישראל למדינה שדומה לה מבחינה תרבותית מצד אחד (פורטוגל, מדינה קולקטיביסטית כמו ישראל), ולמדינה ששונה ממנה מן הצד השני (אנגליה, שמייצגת חברה אינדיבידואליסטית).
למרות הנטיה הישראלית הגורפת לרצות ילדים, המחקר מצא שגם בישראל נמצא פער משמעותי בין המוטיבציה והכוונה של לסביות, הומואים וביסקקסואלים להיות הורים, לבין המוטיבציה והכוונה של הטרוסקסואלים להיות הורים. "בכל המדינות שהשתתפו במחקר, הומואים, לסביות וביסקסואלים דיווחו על פחות מוטיבציה וכוונה להפוך להיות הורים", אמר שנקמן ל"הארץ", והסביר: "קודם כל, על הטרואים מופעל יותר לחץ להפוך להיות הורים. שנית, ברוב המקרים קל להם יותר להפוך להורים ולכן הגיוני שתהיה להם כוונה גדולה יותר, משום שהומואים יודעים שיהיה עליהם לעבור תהליך פונדקאות ארוך ויקר ולסביות יודעות שיזדקקו להפריות. שלישית, אם הומואים ולסביות יודעים שהמדינה מפלה אותם לגבי האפשרות להפוך להורים, הגיוני שהם יהיו נכונים פחות להיכנס למצב שבו יהיו תחת אפליה ממוסדת". שנקמן ערך מחקר נוסף, ומצא שכאשר מנוטרל המשתנה של ציפיה לסטיגמה ביחס להורות, אין הבדל בין הומואים ולסביות לבין סטרייטים בכוונה להיות הורים.
במחקר נוסף שנקמן מצא שככל שהציפייה להפוך להיות הורה נמוכה יותר - כך גדל הסיכוי לסיפטומים דיכאוניים. "פחות אושר, פחות שביעות רצון מהחיים ויותר סימפטומים דיכאוניים", הוא מציין. עם זאת, חשוב לשים לב שהמחקר מצביע על קורלציה, אך לא על סיבתיות.
