הוּא שׁוֹמֵעַ יְרִיּוֹת וְרוֹצֶה לָרוּץ לִחְיוֹת אֵיפְשֶׁהוּ
עלון פסיכולוגיה עברית | 7/6/2020 | הרשמו כמנויים
זה היה שבוע מטלטל - בארצות הברית בערו הרחובות בעקבות הריגתו של ג'ורג' פלויד באירוע של אלימות משטרתית מצמיתה (ומתועדת), ופה נרעשנו עד לעצם כשאיאד אלחלאק צעיר ערבי על הרצף האוטיסטי, נורה למוות בידי שוטרי מג"ב, כשהיה בדרכו למרכז "אלווין" לבעלי צרכים מיוחדים בעיר העתיקה בירושלים. הכל מבעבע בנו עכשיו – כעס ואימה, עצב עמוק ותדהמה, חוסר אונים משתק בצד דחף עיקש למחות, לצעוק, להאבק. כל אלה ממלאים אותנו בערבוביה מבלבלת. כיצד העיסוק באלימות המצמררת והמחאה המתעוררת בעקבותיה מחלחלים לחדרי הטיפולים ומהדהדים בהם?
השבוע באתרנו שלל טקסטים מעוררי מחשבה:
תקווה ושפה שזורות בתהליך ההתפתחות של הפרט מרגע לידתו ולאורך כל שלבי התפתחותו, ורגישות שתיהן לכשלים סביבתיים ולחוויות טראומטיות. אחד המודלים שהוצעו לטיפול בטראומה מורכבת הינו "מודל תופעת התקווה" הכולל חמישה שלבים של טיפול. במאמרו ד"ר אופיר לוי מבקש להראות את הקשר בין חמשת השלבים הללו במהלך הטיפול לבין אופן השימוש של הנפגע בשפה ובפרופילי התקווה הנלווים אליה. במאמרו מוצעת תפיסה יישומית למטפלים המתמודדים עם מצוקתם של נפגעי טראומה, ומוצג מקרה המדגים תפיסה יישומית זו.
מה קורה במעבר מטיפול קבוצתי ב'לייב' לטיפול מרחוק? לירן רוגב מתאר בגוף ראשון את ההתמודדויות של צוות היחידה לטיפול יום פסיכיאטרי למתבגרים בהדסה עם הצורך לקטוע את המפגשים הקבוצתיים ולעבור לטיפול מרחוק בתקופת הקורונה. ההתנסות הייחודית שהייתה כרוכה במעבר זה העלתה דילמות פרקטיות ותיאורטיות שונות, שנפרשות במאמר.
לפני כמה חודשים פורסם מאמרו של ד"ר שניאור הופמן, שדן בסוגיית הטיפול בבני ובנות המין השני, בעיקר במהלך הכשרתם של פסיכולוגים חרדים בישראל. טענתו הייתה שהכשרה שאינה כוללת טיפול בבני המין השני לוקה בחסר, והוא מסיק מדבריהם של פסיכולוגים דתיים וחרדיים עמם התייעץ, כי יש פגם בהכשרתו של מי שלא מתנסה בטיפול עם בני שני המינים. שלמה בלאק ויצחק טרכטינגוט במאמר דעה מבקשים להטיל ספק בכמה מהנחות היסוד עליהן מתבססים דבריו של הופמן, ומנסים להציע אלטרנטיבה מקצועית לדעתו.
ובפסיכובלוגיה -
ד"ר ניצה ירום - מוחה על עידן הקונפירמיות, שמתבטא לדעתה גם בהעדר הדיון מול התנהלות המדינה במהלך משבר הקורונה בכל הנוגע ל'סגר' שהוחל על בתי האבות, ותוהה האם הקונפירמיות והעדריות חדרו לתרבות הטיפולית (רמז: כן).
בתקופת הקורונה שמענו שוב ושוב קריאות לערבות ההדדית – אבל האם גם מטופלים צריכים לערוב למטפליהם? האם עליהם לדאוג לפרנסתם ולשלומם? במסגרת כתבה מיוחדת שהכנו בעניין התלות הכלכלית של מטפלים ומטופלים, התראיינו הפסיכולוגיים הקליניים ד"ר זהורית אסולין, רועי סמנה וד"ר עירית קליינר פז, והפסיכיאטר והפסיכואנליטיקאי ד"ר ערן רולניק. מה דעתכם? מוזמנים להגיב.
במדור חדר משלך ביקרנו בקליניקה התל אביבית של ד"ר דוד זוהר שמספר איך מייצרים אווירה של 'היימיש', בית, בלב הסערה העירונית.
במדור קריאה מודרכת - מיכל מאיר, ביבליותרפיסטית, מטפלת בילדים ונוער ממליצה על הספר 'שירו של הלב' מאת ג'ידו פיקו, ומסבירה שלפעמים נעים לקרוא על טיפולים לא מציאותיים, שהם מחוץ לעולם האמיתי.
יו"ר חטיבת הפסיכולוגים בהסתדרות המח"ר, ירדן מנדלסון, מעדכנת על המשך עבודה אינטנסיבית של פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית ואיגוד מנהלי השפ"חים למען יישום טוב יותר של התיקון בחוק החינוך המיוחד.
•
פִּתְאוֹם צְרָחָה
פִּתְאוֹם מִישֶׁהוּ צוֹעֵק
אִשָּׁה כְּבוּדָה רָצָה עִם יָדַיִם עַל הָרֹאשׁ
חַיָּלִים רָצִים בַּכִּוּוּן הַזֶּה וּבַכִּוּוּן הֶהָפוּךְ
הוּא שׁוֹמֵעַ יְרִיּוֹת וְרוֹצֶה לָרוּץ לִחְיוֹת אֵיפְשֶׁהוּ
אֲבָל אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיפֹה חַיִּים בַּמָּקוֹם הַזֶּה
הָרַגְלַיִם מִתְבַּלְבְּלוֹת בּוֹ כְּמוֹ מִלִּים
הוּא רָץ לְכִוּוּן אֶחָד וּמִישֶׁהוּ יוֹרֶה
לֹא לִירוֹת, הוּא רוֹצֶה לִצְעֹק, אֲבָל
הוּא לֹא יוֹדֵעַ אֵיךְ אוֹמְרִים
הוּא שׁוֹכֵב עַל הָרִצְפָּה
מְקַוֶּה שֶׁכָּל הַחַיִּים הָאֵלֶּה הֵם טָעוּת
כְּמוֹ לַעֲלוֹת עַל הָאוֹטוֹבּוּס הַלֹּא נָכוֹן
וְהַמִּישֶׁהוּ הָאַחְרַאי יָבִין אֶת זֶה תֵּכֶף
יַעֲצֹר הַכֹּל
וְיִתֵּן לוֹ לָרֶדֶת.
הָאֲפֵלָה יוֹרֶדֶת עָלָיו כְּמוֹ פַּחַד.
(יהודה גזבר)
