ערב בסלון - סיפור על דכאון ועיוותי חשיבה | ירון כהן

ירון כהן | 15/4/2020 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

ערב בסלון. קשה לי להיכנס לחדר. מה מחכה לי שם? כבר שכחתי מה צריך לקרות. לא אכפת לי. ערב נחמד בסלון. סדרה אחר סדרה. מה מחכה לי בחדר. אולי?! אני יודע! לא חושב על זה. ערב נחמד בסלון. ערב נחמד וארוך בסלון. סדרה נגמרת, אחת מתחילה. מתחילה סדרה מוזיקאלית במיוחד. פס קול מושקע כזה. אני מחייך אליה, לעצמי, לאף אחד. אף אחד לא רואה אותי. אולי. זה לא מבדר אותי. אני ממשיך להביט. לא ניגש לחדר. מה מחכה לי בחדר? אני לא זוכר. ערב ארוך בסלון. אני לבד. לפחות כך נדמה לי. לא מצליח לחשוב ברצינות. עיוותי חשיבה. לא אכפת לי. ממשיכה סדרה מוזיקאלית במיוחד. אני מסתכל ומחייך מידיי פעם. עוצם עיניים. אולי אשן בסלון. שוקע במחשבות על החדר. על דברים נעימים מיד לאחר מכן. מתנגש לי. אני לא ניגש אליו. רוצה לגשת. לא רוצה. לא ניגש. זוכר סדרה מוזיקאלית. שוקע במחשבות.

כל הזמן חשבתי שהפס קול לא מתאים. לא אכפת לי. לא אכפת לי שאני לבד. רק לא בחדר. בחדר לא. ממש לא. לילה נחמד בסלון. אני לבד. מול הטלוויזיה. מדמיין שהסדרה מוצאת חן בעיניי. היא לא ממש. לא מגלה עניין. מדמיין כאילו אני כן. לא אכפת לי. גם לא אכפת לי שאני לבד. רק לא בחדר. מה יש בחדר? לא זוכר? זה לא משנה כבר. לילה בסלון. שוקע במחשבות על הסדרה המוזיקאלית. כל הזמן חשבתי שהפס קול לא מתאים. לא מתאים לי. לו. אני לא נכנס לחדר. נעשה צמא. רוצה לגשת למטבח. בדרך לשם החדר נמצא. אולי הוא לא ישים לב שאני מביט בו. אולי כן. לא אכפת לי. ניגש. מנסה לא להביט בחדר אבל הוא ממש מולי. העיניים שלי מתגלגלות אליו. מה יש בו? מנסה לחוש את הזרוּת בדרך אליו. הוא זר לי. לא יודע מי הוא. מה יש בו. לא יודע.

כמו מסיבת יום העצמאות באמצע מרכז תרבות בטוקיו. עם כל הבלגן, המנגל והמוזיקה. סדרה מוזיקאלית. כל הזמן חשבתי שהפס קול לא מתאים. לא אכפת לי. למטבח. מה יש במטבח? מה אני צריך? כבר שכחתי. מנסה לקחת במבה. יש קולה חמה מתחת לכיור. לא אכפת לי. כל הזמן חשבתי שהפס קול לא מתאים. אני לבד. לוקח במבה. חושב איך לחזור לסלון. פוחד. פוחד לעבור ליד החדר. מה יש בסלון? מה יש בחדר? לא אכפת לי. מנסה לחזור בזהירות לסלון. ואם ישמעו אותי? ואם החדר יראה אותי ואני אראה אותו? לא אכפת לי.

נמשכת ההרשמה למחזור לימודים חדש (מחזור שמיני)
של תוכנית הכשרה בפסיכותרפיה ברוח פסיכולוגיית העצמי

לילה כבד בסלון. צריך ללכת לחדר לישון. מה יש בחדר? כבר לא זוכר. מה כל כך מפחיד בחדר. לא רוצה להסתכל. עיוותי חשיבה. שומע את בק ואליס ברקע. בתוך הראש לי. אומרים משהו על עיוותי חשיבה. יודע שזה רק תרגיל של המח. לא אכפת לי. לא אכפת לי. מצליח להגיע לסלון. תחושת זרוּת מתאמצת בחדר. סדרה מתחילה. אני מתחיל להירדם. להירדם בסלון? לא אכפת לי. מה יגידו עליי? זה לא משנה. לא רוצה ללכת לחדר.

כל הזמן חשבתי שהפס קול לא מתאים. רק עוד כמה שעות לזריחה. מעדיף להישאר בסלון. לא יודע מה יש בחדר. זה מאחוריי. מה יכול להיות בחדר. פוקח עיניים לרווחה. מנסה להיזכר. היא שם? היא עדיין שם? מתי היתה שם? כבר לא זוכר. עכשיו אני לבד. אף אחד לא רואה אותי. פוחד ללכת לחדר. אף אחד לא ידע. לפנות בוקר בסלון. סדרה מוזיקאלית בטלוויזיה. אולי לא. מנסה להגיע למטבח ולשתות. אולי מים. כבד לי בפה. לא דיברתי הרבה זמן. מחר אטלפן. לא יודע למי. אולי אליה. לא אכפת לי. אם אלך זה בטח ייגמר. אולי אני פוחד שזה ייגמר. אולי זה כבר נגמר. נשארה בי התחושה. לא אכפת לי. אומרים שדבר נגמר פעמיים. אומרים. לי זה לא משנה. אני לא אלך לחדר. בוקר בסלון. סדרה מוזיקאלית ברקע. אולי לא. נרדמתי.

אהבתם את הסיפור? כתבו תגובה!
מספר התגובות ישוקלל בבחירת הסיפור הזוכה