בְּתוֹכֵנוּ אֵם שֶׁלֹּא עָצְמָה עֵינֶיהָ מֵעוֹלָם
עלון פסיכולוגיה עברית | 10/2/2019 | הרשמו כמנויים
על פניו, יום המשפחה שצוין השבוע, הוא גברת 'יום האם' בשינוי אדרת. ובעצם, אולי כדאי לעצור רגע ולתהות – מעבר ליצירת מרחב חשוב למבנים משפחתיים חדשים, מה מסמנת החלפת השם? מה אנחנו מציינים ב'יום המשפחה', והאם משהו התפספס בתהליך 'עדכון הגרסא'? מה יש בה, בהוויה האמהית בפרט, וההורית ככלל, שלא פשוט בימנו אנו לפנות לה מרחב רשמי של הכרה והוקרה? תשובה עמומה שמשרטטת את הפלאיות הנוראית שבעמדה ההורית, אפשר למצוא אולי בשירה של ילי שנר שמחכה לכם בסופו של הניוזלטר.
הודעות ממומנות
החלה ההרשמה לתוכנית 'מפת דרכים'- בית הספר לפסיכותרפיה בגישה פסיכואנליטית במרכז ויניקוט בישראל
לפרטים נוספים- לחצו כאן
ההרשמה לתכנית למטפלים באומנויות ולתכנית המתקדמים תפתח ב 01.03.19
המטופל מבקש כלים - את/ה מאמין בקשר.
הוא רוצה פתרונות מהירים - אתה מציע תהליך.
איך משלבים?
הקורס הראשון יפתח במרץ ויעסוק בגישה המאחדת עם הצוות של בארלו בבוסטון
אז הנה, מאמרה האקטואלי של אוריה חורש על הורות עכשווית - "היר-הורים": מחשבות על הורות ממשית בעולם וירטואלי - כיצד מושפעת ההורות שלנו מהאצת ההתפתחות הטכנולוגית, מהכניסה הדרמטית של ה"מסכים" לחיינו? עד כמה אנחנו ערים להשלכותיה של המציאות המשתנה? המאמר מציג מיפוי מערכתי - אקולוגי של חוויית ההורות בעידן ה"מסכים", זאת באמצעות ניתוח ארבע סביבות: ההורה וילדו, ההורה ומערכות החינוך, ההורה והקהילה, ההורה וההשפעות התרבותיות חברתיות הרחבות יותר.
מאמרן של ד"ר אסתי אבנון וד"ר יהודית ריבקו, התפרסם גם הוא באתרנו - 'קהילה בטראומה: סיוע לנפגעי השריפה בפרדייס, קליפורניה'. בעקבות השריפה שכילתה את העיר פרדייס (Paradise) בקליפורניה עד היסוד וגבתה את חייהם של 88 בני אדם, יצאה לאזור משלחת של ישראייד (IsraAID) - עמותה ישראלית לא ממשלתית, הפועלת ברחבי העולם במטרה לספק סיוע הומניטרי בעת אסונות ומקרי חירום. המאמר מתאר תהליך של עבודה קבוצתית רגשית ותמיכתית עם נפגעי אסון השריפה. מוצגות בו שתי סדנאות הממחישות את אופן העבודה בכלים של הבעה ויצירה. אוכלוסיית היעד הייתה הילדים המפונים מהעיר שנשרפה והצוותים החינוכיים שלהם. המאמר מדגיש את יעילות העבודה הרגשית והתמיכתית של הכלים היצירתיים בהפחתת מצוקה וחרדות.
בפסיכובלוגיה, נעמה בר שדה בפוסט טרי ומרתק בבלוג החדש שלה 'אינסופיות ותקווה'. והפעם - על מצבים בהם מציג המטופל (ומטופלים נפגעי טראומה מינית בפרט) עמדה דרשנית נוקבת, המעמידה בפני המטפל שאלה - האם להענות למשאלה הקשיחה, ואיך לצלוח ולהיות עם המטופל בלי לקרוס לביטוי בפעולה?
בבלוג הרצאה בנעלי בית תוכלו לצפות בהרצאות מיום העיון 'רגשות ככוח וכמכשול בטיפול' במסגרת הסדרה "רגשות מאז ועד עידן האייקונים" של האיגוד הישראלי לפסיכותרפיה, שהתקיים בדצמבר האחרון. על היחס לרגשות בחשיבה הקלניאנית, התבוננות מחודשת על מקומה של האשמה בהגות הקוהוטיאנית ועוד ועוד.
ו'בכיכר העיר' - גילוי דעת אקדמי בעניין הכנס "סוגיות טיפול בפוליאמוריה", שהתקיים השבוע באוניברסיטת בר אילן בצל התנגדויות חריפות.
*ובכאב נוסיף, איך השיר 'האימהות' המצורף כאן, מהדהד כיווץ לב אינסופי, כשברקע החדשות על הרצח המחריד של הצעירה, בת השרות אורי אנסבכר ז"ל.
•
בְּמַמְלֶכֶת הַדְּבָרִים. בַּעֲבוּר הָאַשְׁלָיָה הוּמְצְאוּ
בָּתֵּי הַקָּפֶה, הַחֲנֻיּוֹת, תַּבְלִינִים אֶקְזוֹטִיִּים.
אָנוּ זָזוֹת כְּכָל הָאָדָם, הַכְּבִיסָה וְהַכֵּלִים
שׁוֹמְרִים עָלֵינוּ מִסַּקְרָנוּתוֹ שֶׁל הַמַּדָּע, וּבֵין כֹּה לֹא
תִּרְאוּ בַּמִיקְרוֹסְקוֹפִּים דָּבָר. אֲבָל אֲנַחְנוּ מִשְׁתַּנוֹת.
לְאַט. שׁוֹלְחוֹת הַחוּצָה אֶת הָעוּבָּרִים שֶׁעָטַפְנוּ
וּמִתְחַלְּקוֹת בְּתוֹךְ עַצְמֵנוּ לִהְיוֹת שְׁלוֹשָׁה
וְאַרְבָּעָה, מוּטַצְיָה מְשֻׁנָּה שֶׁל הֲזָנָה וְהִתְרוֹקְנוּת.
שְׁרִירֵינוּ נֻקְשִׁים, מֵאָז שֶׁיַּלָדְּנוּ לֹא יָשַׁנּוּ שֵׁנָּה גְּמוּרָה,
בְּתוֹכֵנוּ אֵם שֶׁלֹּא עָצְמָה עֵינֶיהָ מֵעוֹלָם. עַל פִּי הַמֶּחְקָרִים
הָיָה עָלֵינוּ לְהִיכָּחֵד אֲבָל נִהְיֵינוּ זַן חָדָשׁ. עָצָבֵּינוּ פְּרוּמִים תְּמִידִית,
אֲנַחְנוּ מְחַבְּקוֹת אֲבָל אִם נִצְטָרֵךְ נָהָרוֹג.
שָׁנִים אֲנוּ מִתְאַמְּנוֹת בְּהַקְשָׁבָה, תִּינוֹקוֹת יָצְאוּ מֵאִתָּנוּ
וְהִרְחִיקוּ וְרַק גּוּפֵנוּ מְסַמֵּן לָנוּ אֶת צַעֲדֵיהֶם, שְׁלֵמוּתַם,
כָּל כְּאֵב חָד מַכְפִּיל אֶת עַצְמוֹ בָּמֶרְחָק, אֲנַחְנוּ יוֹדְעוֹת,
יְלָדֵינוּ הֵם וְוּדוּ, וְאֵין לָנוּ
אֵיךְ לְהִמָּנַע מִזֶּה."
(ילי שנר)
