לנסח את הבלתי ניתן להריסה
עלון פסיכולוגיה עברית | 6/12/2015 | הרשמו כמנויים
לאחר ארבעה פרקים בהם שירטט עבורנו מפה היסטורית מפורטת של הדרכים בהן התפתחו הנפש והתרבות, של הצמתים בהן הן נפרדו ושבו ונפגשו, כעת ממקם בה יואב יגאל את הפסיכואנליזה. בפרק החמישי בסדרת מאמריו "פסיכואנליזה ותרבות: בין הגלוי לסמוי" מניח יגאל חדר טיפול קטן על מפה עצומה, ומתבונן בעבודה הנעשית בתוכו. בזכות כתיבתו העשירה והמרובדת, גם כשמבטו של יגאל הולך ונעשה ממוקד יותר ויותר - מהתרבות האנושית כולה, דרך הפרקטיקה הפסיכואנליטית, ועד לסובייקט בה היא עוסקת ובתוכו לגרעין הנסתר של נפשו - הוא ממשיך לכלול את הנתיבים ההיסטוריים שהובילו לרגע המפגש הנדיר עם גרעין הנפש של הסובייקט בחדר הטיפול. תוך כך מאיר יגאל על אופן פעולתה של הפסיכואנליזה, שבצורות רבות מנסה להגיע אל מה שאינו נוכח עדיין בדיבורו של המטופל, אל מה שקפקא כינה "הבלתי ניתן להריסה", דרך מתן מילים לתחושות שעדיין לא נוסחו.
בסדרה נוספת שזכינו לקבל פרק המשך בה השבוע, מריאנה גייטיני עוסקת באופן שונה בהיעדרן של מילים ובחיפוש הדרכים אליהן. בפרק השלישי בסדרה שלה "כניסתה של אישה צעירה לתוך הסדר הסימבולי" אנו שבים לחיפושיה של גיבורת הסיפור העלילתי-הגותי-נפשי אחר שפת האם שלה, או לפחות אחר ההכרה בחסרונה. למרות שבפרק הקודם בסדרה כבר התגלה לא מעט על הדרך בה מתפתחת השפה הייחודית שמוגדרת כאן כשפת-אם ועל מה שעלול להשתבש במהלכה, התיאור החי של גיבורת עלילה שממשיכה להיות מונעת על-ידי שאלות ולא מסתפקת בתשובות הניתנות לה, ממשיך לעורר גם בקוראי הסיפור שאלות על היווצרות השפה האישית וחשיבותה. וכמובן, גם סקרנות ביחס למילים שיוכלו להימצא או להיווצר בהמשך העלילה.
גיא פרל שיתף השבוע במחשבותיו בעקבות קריאת ספרו של עמיחי חסון "מדבר עם הבית" על האופן בו מחפש חסון את המילים לבטא את מה שייחודי וקדוש עבורו, מתוך שפת הקדושה שלתוכה גדל. פרל מתאר את האופן בו מקדש חסון בכתיבתו את היומיום העכשווי שלו, וגם מתבונן בתפיסת הקדושה שהכיר בילדותו, ושבתוכה, כפי שניתן להבין מהשיר האחרון המצוטט, הוא הלך לאיבוד כשחיפש את עצמו. ובכל זאת, המילים של אותה שפת קודש ממשיכות להיות חלק מהדרך בה הוא כותב את עצמו היום.
רגע לפני חיפוש המילים המתאימות לתיאור חווית פנימיות, צריך כנראה לעצור ולהקשיב להן. במאמרם "רגע של חמלה לעצמי" מתארים ארנה נוימן ורן אלמוג שיטת התערבות במצבי מצוקה ומשבר של ילדים ובני נוער במסגרות חינוכיות, שמעודדת גישה קשובה, מקבלת וחומלת של האדם כלפי הקושי איתו הוא מתמודד. במסגרות חינוכיות ההתמקדות בעבודה עם ילדים ונוער שחווים קשיים היא באמצעות טיפוח ההערכה העצמית שלהם, על בסיס של הישגים והשוואה חברתית. השיטה המוצעת לפיתוח חמלה עצמית מיועדת להיות השלמה לכך, ולסייע בטיפוח ההערכה העצמית של ילדים שלא רק באמצעות הישגיהם. המאמר מתאר את האופן בו ניתן לעודד פיתוח נקודת מבט של חמלה עצמית וליישם זאת במסגרות חינוכיות. מתוך עמדה דומה שמעודדת פיתוח חמלה וקבלה של ילדים את תחושותיהם, כתבה שולה טולמן את ספר הילדים החדש "את מי לב הכי אוהב?". דרך סיפור התחרות בין שלושה אחים על ליבו של הכלב החדש במשפחה, מאפשרת המחברת להכיר באנושיות שבקנאה בין אחים ובאופן שבו ילדים והוריהם יכולים ללמוד לחיות איתה.
א
"להאמין משמע לשחרר את הבלתי ניתן להריסה שבך. או יותר נכון: לשחרר את עצמך.או יותר נכון להיות בלתי ניתן להריסה, או יותר נכון: להיות."
(פרנץ קפקא, מתוך מחברות האוקטבו)
