שיעורי ההתאבדות בישראל: ירידה לא מספקת

דוד בק8/10/2014

תודה. קראתי את מכתבך לעמוס עוז. תודה.

דליה וירצברג-רופא6/10/2014

כל הכבוד לד"ר דוד בק על גילוי האמת. כמי שאביה שם קץ לחייו ב-1968 כואב לי להיות עדה לטאבו, להסתרה ולהכחשת הנושא ע"י המשפחות, אנשי המקצוע והציבור הרחב.
הנה הסיפור של אבי: http://www.e-mago.co.il...ure-1783.htm

דוד בק6/10/2014

דום כמובן - תיקון. דום דום

דוד בק6/10/2014

הנתונים שקריים.. השיעור המדווח נמוך במאות אחוזים. גם הלמ"ס כותב זאת בפתח הדו"ח וגם כל רופא שעשה שנה או שנתיים תורנויות נט"ן וקבע מוות יודע שבכל מקרה רושמים "קרדיו רספירטורי ארסט" כלומר דם לב ונשימה... מה שתמיד נכון... מקרי התאבדות רבים שראיתי וקבעתי בהם מוות לא נכנסו על פי ההנחיות לרישום ההתאבדויות ולכן לא נכנסו לסטטיסטיקה.
יש אינטרס ממסדי להסתיר את שיעור התופעה האמיתי וליצור רושם שקרי. כמו ששיתפתי פעולה עם האינטרס הנ"ל כך גם כלל הרופאים בד"כ, העיתונות ש"מרחמת" ומסתירה אמת, וכולנו בעצם כולל פסיכולוגיה עברית כעת.
אישתון היה צריך חתרנות מיוחדת כדי להכריח את הצבא למסור נתוני אמת והדבר הביא לשינוי גישה חשוב ובריא בצבא שמציל חיים רבים.
אישתון חסר באזרחות.

צביאל רופא5/10/2014

על אודות הכוח החזק. ב- 11.8.14 רובין ויליאמס הענק, הגדול מכולם בעיניי, החזיר את נשמתו לבוראו. כן, כואב. כן, בייחוד כי הוא בכבודו ועצמו. במו ידיו... ורבים וטובים שואלים ותוהים: אבל למה? מה היה חסר לו בחיים? הרי הגיע לכל ההישגים הכי גדולים? ובלב חושבים "אם הייתי במקומו, בחיים לא הייתי מנתק את פתיל החיים". אך בעיניי מילה אחת מסבירה הכל, את כל חוקי הקיום היא משנה בגדול: דיכאון! שכאשר הוא השולט בתודעה בעוצמה חולנית ובגאון, אין מפלט, אין אפשרות לבחור. אז, רוצים רק דבר אחד: להפסיק לסבול!
רובין יקר לי עד מאוד, נוח בשלום בחיק האל, אלוהי כל בשר העצום והגדול.

צביאל רופא5/10/2014

To be or not to be - על מיגור האופציה האובדנית. שלום שותפה לסבל,

קראתי ושמעתי את זעקתך וייאושך הרב. אני רוצה לתת לך רק עצה אחת שאולי תשמע לך קצת לא מציאותית, אבל זה עניין שעובד.

הפניה לכיוון אובדני בזמני דיכאון היא אחת האופציות שחולים כמונו נכנסים אליה בקלות.

היא הופכת להרגל:
דיכאון -> חשיבה אובדנית -> הדיכאון מחמיר -> חשיבה אובדנית מוגברת וחוזר חלילה.

כך נוצר מעגל קסמים שלילי והרסני שמביא איתו המון סבל ואף גרוע מזה: הוא יוצר החמרה במצב הדיכאוני העלולה להוביל לכיוון של אשפוז/ אובדנות.

לכאורה, האופציה הזו היא כפויה. נדמה לנו שהיא משהו בלתי רצוני, בלתי מודע ובלתי נשלט - אך מניסיוני לאורך השנים אפשר בהדרגה ועם הרבה נחישות לסגור בפני עצמנו/ מוחנו את האופציה האובדנית.

כלומר, המטרה להגיע למצב בו גם כאשר מתחיל אצלנו דיכאון, אנו לא נגרום להחמרתו על ידי פניה לאופציות אובדניות, ובכך אולי נגביר את הסיכוי להצליח לצאת מהדיכאון בשלב מוקדם יחסית בכוחות עצמנו או בלוויית עזרה חיצונית מתאימה.

כמובן נשארה השאלה הגדולה:
איך סוגרים אופציה אובדנית כאשר יש לנו נטייה חזקה להישאב לתוכה בלי משים?

התשובה לשאלה זו אולי מעט מפתיעה:
זהו עניין של החלטה נחושה המלווה בהתנסות לאורך ציר הזמן.

למשל, בצעירותי הייתי לוחש לעצמי במשך ימים שלמים, עוד לפני פרוץ הדיכאון וכהכנה מודעת לקראת בואו המפחיד: "אסור אף פעם לחשוב על התאבדות. אני אחיה בכל מצב! אני אתמודד בכל מחיר!"

אבל ברור, שהלחישות החובבניות האלה היוו רק טכניקה מסייעת. הן עצמן לא עשו את העבודה הבלתי אפשרית, לכאורה. ההחלטה הפנימית הבלתי מתפשרת מצידי היא זו שפעלה עלי ובלמה חשיבה אובדנית כאשר הדיכאון התחיל להתגנב אלי כגנב בלילה.

אחרי מספר שנים בהם דחיתי מראשי כל מחשבה שנגעה, אפילו קצת, באובדנות, הגעתי למצב בו המחשבות הנוראות האלה כבר לא באו יותר לבקר אצלי. ואפילו אם עולה לעתים רחוקות איזשהו הרהורון (שכידוע הוא בהחלט הרהור מצוי, לעתים, גם בקרב "הבריאים"), זה לא נורא - כי הוא מגורש באופן מיידי והחלטי ורצון הקיום והחיים רק הולך ומתחזק.

החליטי גם את, החלטה עמוקה ובלתי מתפשרת, לבחור בחיים בכל רגע נתון ובכל מחיר!

בהצלחה !

וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה
(דברים פרק ל` פסוק י"ט)

צביאל רופא2/10/2014

מתי יתחילו לצוף על פני השטח הנתונים של אובדניות כתוצאה מטיפולים?. פסיכודינמיים בעיקר.
לצערנו, לא חסרות דוגמאות.