פסיכואנליזה ותרבות: בין הגלוי לסמוי
סדרת מאמרים הבוחנת מחדש את הגרעין התיאורטי-סיפורי של הפסיכואנליזה
מאת יואב יגאל
הפסיכואנליזה החלה את דרכה כשיטה המיועדת לטפל בכמה תסמונות נפשיות מוגדרות, אך בתוך זמן קצר היא נתנה את דעתה גם על ביטויים נפשיים בספרות ובתרבות. היסודות התיאורטיים שלה יצרו נקודת מבט חדשה לפענוח ולהסבר של תחומי דעת רבים ובהם ספרות, סוציולוגיה, מדעי החברה, דת ועוד. שום שיטה טיפולית אחרת, נפשית או רפואית, לא יצרה רושם כה מקיף ונרחב על התרבות, ולא התיימרה להסביר את ההיסטוריה שלה כמו הפסיכואנליזה בתקופת פרויד. מאז חל פיחות במעמדה של הפסיכואנליזה כמי שתורמת לתרבות נקודת מבט ייחודית ומקיפה החורגת מנושאי המקצוע. לפיכך מתבקש לבחון מה קרה לתפיסה זו ולנסות ליצור מחדש את הזיקות שבין המציאות הנפשית לבין המציאות ההיסטורית-תרבותית בהקשרה הרחב ביותר.
מטרת הסדרה הנוכחית היא לחזור ולבחון מחדש את הגרעין התיאורטי-סיפורי של הפסיכואנליזה, ולחשוף אילו נושאים, תכנים ודינמיקות עשויים להסתתר בבסיס (או בתוך) סיפור הגרעין הגלוי שלה. הבדיקה מחדש תתחיל במקום שבו נוצר הגרעין, דהיינו הקישור שעשה פרויד בין נושאים שעלו מהקליניקה ומהאנליזה העצמית שלו, לבין מיתוס קדום שנלקח מתרבות יוון – המיתוס של אדיפוס. בפרקים הבאים ייבחנו התסביך האדיפלי והסיפור המשפחתי, הסיפור ההיסטורי-תרבותי, המיניות, שאלת האחריות, ועוד. כולם יידונו מנקודת מבט כפולה, המביאה בחשבון את המישור התוך-נפשי ואת המישור התרבותי.
הולדת היחיד מתוך הקבוצה והמשפחה
דפוס ההתערבות של הפסיכואנליזה והנמען התוך-נפשי שלו