מקורות

חרדה חברתית היא בעיה של יחסים בין אישיים. כבני אדם אנחנו זקוקים לקיומם של אחרים בחיינו ולקיום מערכות יחסים משמעותיות. אין עינוי קשה יותר מבדידות חברתית. רוב הסובלים מחרדה חברתית לא יתלוננו על “החרדה” והתחושות הפיזיות המלוות אותה, הכאב הוא על ההשלכות החברתיות שנגזרות מתחושת המתח. הכאב הוא על חיים שאינם נחיים עד תומם, על קושי למצוא בני זוג, על הבדידות הנוכחת: בלימודים או בעבודה. על כך שנראה שאחרים מוצאים אחד את השני בקלות, מתקדמים בקלות יותר בעבודה ועל התחושה שלמרות שאתה נמצא שם אף אחד לא יודע מי אתה. כל התלונות האלה נמצאות בשדה של יחסים בין אישיים: כיצד אנחנו מתנהגים בחברה, כיצד אנחנו מפרשים סיטואציות חברתיות, כיצד אחרים מגיבים להתנהגויות שלנו, מה אחרים באמת חושבים עלינו. כל אלו הם גם עניינה של קבוצת יחסים בין אישיים.

 

מה יש באלתור ואימפרוביזציה שכל כך נכון ופועל בצורה כל כך מדויקת על מי שמפחד מאנשים, מי שחושש להפעיל אחרים, לגעת במישהו אחר או להיפתח רגשית ואישית? מדוע אימפרוביזציה כל כך מתאימה לפיתוח תכונות הדרושות כדי להתגבר על קיפאון ושיתוק חברתי? למה תכונות ויכולות הנדרשות ומתפתחות באלתור מתקשרות בצורה כל כך מדויקת למי שמבקש לפתח כישורים בין אישיים, נינוחות חברתית וספונטניות ומדוע אימפרוביזציה היא כלי כל כך חיוני לאנשים הסובלים מחרדה חברתית.

 

שמואל ברוידא, שרון שגיא-ברג מראשית קיומנו אנו משתייכים לקבוצות. הקבוצה היא חלק בלתי נפרד מחיינו האישיים והמקצועיים. אנו חווים את הקבוצה החל בקבוצה הראשונית, המשפחה וכלה בארגון הרחב. זו השתייכות בסיסית – קיומית, ופעמים רבות נגזרת ממנה התנהגות המשפיעה עלינו כאנשים בתפקיד. לימודים מקצועיים של הנחיית קבוצות מאפשרים לרכוש ידע ומיומנות בהיבטים תיאורטיים ומעשיים רלוונטיים ולעשות שימוש נכון במנוף הקבוצתי לקידום מטרות אישיות וחברתיות - בצורה היעילה ביותר. לימודי הנחיית קבוצות - תחילת הדרך

 

שלום רב, בשעה טובה יוצא לאור מגזין פברואר 2010 של קהילת קבוצות, ובו שפע של חומרים על עולמנו המקצועי: דר' חיים וינברג משתף בטור שלו על עבודה קבוצתית במזרח וההבדלים בינה לבין העבודה במערב; פרופ' בנימין מעוז מספר על הרציונל והשימוש הנבון בקבוצות בלינט; דר' רובי פרידמן מעדכן אותו בביקורו של ג'ון שלפוברסקי בישראל; עליזה רוזן סוקרת שני ערבי עיון מרתקים; מיכל אלמגור, מדווחת לנו מבוסטון על טיפול קבוצתי בהנחיה משותפת מסוג אחר. בין לבין תמצאו את המחשבות וההזמנה האישית של דוב הדרי לכנס של "בסוד שיח" בקיץ ואת מחשבותיי שלי על מנהיגות נרקיסיסטית בקבוצה שעלו בהקשר של גואל רצון. אביב נהדר וקריאה מהנה, איתן טמיר, עורך

 

נשים יצרו לעצמן מעגלים לאורך כל ההיסטוריה הנשית – מעגלים שפעלו ופועלים באופן פורמלי או בלתי פורמלי. בשנים האחרונות אנחנו רואות שיש בארץ כמיהה לחזור ל"טקסים נשיים עתיקי יומין" (מעגלי ירח, מפגשי ראש חודש, חיבור לאמא אדמה, מעגלי הקשבה, אוהלים אדומים ופסטיבלים לנשים בלבד). מעגלי נשים נוצרים כיום ברחבי הארץ באופן גלוי וסמוי.

 

המאמר מציע מודל לקבוצת הורים המבוסס על שילוב בין גישות דינאמיות ותיאוריות בתחום הדרכת הורים. דרך העבודה המתוארת מעשירה ומגוונת את ההתייחסות הקיימת לקבוצות הורים, ומסייעת לביסוס העבודה עם הורים במסגרות חינוכיות. ניסיון שהצטבר מראה שניתן בדרך זו לסייע להורה לזהות משאבים פנימיים, להתבונן בקשר עם הילד באופנים חדשים, ולשפר דרכי התמודדות עם קשיים ושינויים במערכת המשפחתית הנובעים מהמחלה.

 

במאמר זה מוצגת קריאה של מעבר להודו, ספרו של א. מ. פורסטר, לאור התיאוריה של יחסי קבוצות, שפותחה על ידי ביון ואחרים, ובהקשר של תיאוריות פוסט-קולוניאליות. אראה כיצד הדילמות האישיות של אדלה קווסטד, אחת הדמויות, מוטענות באמצעות של הזדהות השלכתית: מיקומה על הגבול ועמדתה הבעייתית יוצרים מצב בו פחדים וחרדות לא-מודעים של הקבוצה מושלכים לתוכה, והיא מזדהה עמם. הלחץ המשולב של הקונפליקט האישי והחרדות הקבוצתיות מתגבר עד שאדלה מבצעת פעולה אי-רציונלית, אשר מביאה אותה ואת החברה שסביבה אל סף האסון. טשטוש זה של הגבול בין העצמי לבין האחר ובין הקבוצות השונות מהדהד את המושג ההינדי של אחדוּת (Oneness) כפי שזה מתואר על ידי פורסטר.

 

נוכח החזרה העיקשת של מה שמוכר כבר מהעבר, גם כשנדמה שהמאמצים לחולל שינוי עלו יפה, יש מי שטוענים כי זה פשוט טבע האדם, בעוד אחרים מציעים הסברים שונים ליחסים המורכבים בין חדשנות לבין שמרנות בהתפתחות ההיסטוריה האנושית. כאשר הדברים אמורים ביחיד, התיאוריה הפסיכואנליטית מציעה הסבר להתפתחות אנושית שמצביע גם על הנטייה לחזור על דפוסים קודמים וגם על הכפייה לשחזר יחסים מוקדמים. על רקע המשגה זו, אקרא את התיאוריה של ביון לגבי קבוצות כטענה מורכבת הקובעת שטבע האדם כחיה חברותית מתבטא בתבניות פעולה חוזרות, המופיעות בהכרח בכל פעילות אנושית.

 

במאמר מוצג מודל עבודה קבוצתית עם חדר מורים בנושא 'דיאלוג מורה- תלמיד. המודל מציע שילוב של הרצאות לכלל חדר המורים המועברות על ידי מרצה מומחה בתחום הדיאלוג במערכת החינוך, ועבודה סדנאית המונחית על ידי יועצות בית הספר המקבלות הדרכה וליווי על פסיכולוג מומחה בתחום הדיאלוג והנחיית קבוצות.

 

הרצאה שניתנה ביום העיון: ההיסטוריה של העתיד - העתיד של ההיסטוריה. תהליכים מודעים ולא מודעים בין עבר, הווה ועתיד, נובמבר 2007. בהרצאה היום אנסה לבחון את התועלת שאנו מחפשים בעיסוק במחוזות העבר ובמחוזות הדמיון. אנסה לבדוק את התחושה החמצמצה המלווה רבים מאיתנו, התחושה שעלינו ללמוד מהיסטוריה, ובכל זאת איננו מצליחים. אנסה להציע, בכל זאת, סיבה טובה להמשיך לעסוק בהיסטוריה, ואף למצוא "תועלת" בעיסוק זה – "הרוצה בעתיד יתכונן לעבר".

 

הרהוריו של גבי בנושא גבולות יוצרים עבורי מרחב עם שפע של הזדמנויות למחשבות חדשות: הן מתוך הזוויות, המחשבות וההמשגות המעניינות שגבי מתאר בנושא הגבולות, הן מתוך הראייה השונה שלי במקרים מסוימים, הן מתוך המחשבות שמגיחות ממרחבי הגבול שבין המוכר והחדש, או ממרחבי הגבול שבין ההסכמה לאי ההסכמה, או מהמרחב שנוצר על ידי הקנאה המבצבצת מול רעיונות חדשים שיכולה מחד גיסא "להרבות חכמה", אך מאידך גיסא להגביל את החופש לחשוב וליצור.

 

תפיסת רשת האינטרנט כמסגרת חברתית היא שינוי מהותי בתולדות הרשת. תכונות היסוד של הרשת, אנונימיות וספונטניות, מזמנות יחסי גומלין וולונטריים; השותפים להתקשרות ברשת נכנסים לשיח המקוון בלי הגבלה. סביבת הרשת מעודדת גם שוויוניות, מעצם היותה זירה שאין בה יכולת כפייה והטלת מרות בין הצדדים. יש הרואים בתופעה זו מהפכה של ממש, ומכנים את הידע המוסף הנוצר של הקולקטיב, הנמצא מחוץ לבינה של הגולש הבודד, "אינטליגנציה קולקטיבית". במאמר זה אנסה להראות כי ההמשגה "אינטליגנציה קולקטיבית" אינה במקומה.