מקורות

מרבית הארגונים חיים לפי הציווי "לגדול או לחדול". במאמר אנסה לשרטט את היתרונות והחסרונות של גודל כמאפיין של ארגון ובמקביל אגע בסוגיית שיתוף הפעולה לעומת תחרות שאף היא מעסיקה ארגונים רבים ביחסיהם עם לקוחות, עובדים, ספקים ומתחרים.

 

כשביקשו את פרויד, שעסק כל חייו בפסיכופתולוגיה, להגדיר בערוב ימיו מהי בריאות נפשית הוא הגדירה כ"יכולת לאהוב ולעבוד". כלומר, פרודוקטיביות בעבודה בהחלט נחשבה בעיניו סימן לבריאות נפשית, אך לא התמכרות אליה, שכן הגדרתו הקצרה משאירה מספיק מקום לאהבה. יש המבחינים בין פרפקציוניזם מסתגל ופתולוגי ויש הטוענים שפרפקציוניזם מהווה בכל מקרה גורם סיכון לפסיכופתולוגיה ואף מאתרים בתוך כל הפרעה את המרכיבים הפתולוגיים. במאמר נידון הקשר בין הסוגים השונים של פרפקציוניזם והפרעות נפשיות שונות, הקשר בין פרפקציוניזם וווקוהוליזם והעידוד הסמוי שנותנים מקומות עבודה עתירי טכנולוגיה לוורקוהוליזם.

 

בעקבות תגובות חוזרות ונשנות לגבי תוקפם של כלי המחקר במדעי החברה, ובעיקר בעקבות הפוסט האחרון, החלטתי לעשות קצת סדר בכל הנושא של מדידת אישיות ושאלונים במדעי החברה

 

הרצאה שניתנה ביום העיון: ההיסטוריה של העתיד - העתיד של ההיסטוריה. תהליכים מודעים ולא מודעים בין עבר, הווה ועתיד, נובמבר 2007. בהרצאה היום אנסה לבחון את התועלת שאנו מחפשים בעיסוק במחוזות העבר ובמחוזות הדמיון. אנסה לבדוק את התחושה החמצמצה המלווה רבים מאיתנו, התחושה שעלינו ללמוד מהיסטוריה, ובכל זאת איננו מצליחים. אנסה להציע, בכל זאת, סיבה טובה להמשיך לעסוק בהיסטוריה, ואף למצוא "תועלת" בעיסוק זה – "הרוצה בעתיד יתכונן לעבר".

 

מאמר זה הוא תקציר (במילים) והרחבה (בנושאים) של דברים שנאמרו בריטריט של 'אפק' בנובמבר 2006. נושא הריטריט היה 'מעון'. שתי הנחות עומדות בבסיס המאמר. אחת, שהאובייקט המתוכנן, 'בית', או 'מעון' לצורך העניין, הוא גם אובייקט וגם ייצוג של תהליך. תהליך העיבור, התכנון, הבניה והשימוש של 'האובייקט המעוני' הם חלק בלתי נפרד ממנו עצמו. ההנחה השנייה היא שהאובייקטים האדריכליים המקיפים אותנו, בכל קנה מידה, מהקטן, המיטתי והחדרי, ועד לגדול מאד: העיר והנוף הבנוי, יותר משהם תוצרים של תכנון-מונחה-מציאות, הם התגלמותם (גם במובן ה'גולם'י) של תהליכים קבוצתיים וארגוניים, על מרכיביהם הסמויים והגלויים. התפרסם בכתב העת קו אפק, גליון 8, נובמבר 2007.

 

דו"ח זה מסכם עבודה העוסקת בבחינת היחסים המורכבים בין נבחרים ופקידוּת בכירה ברשויות המקומיות. הוא בוחן את יחסי הגומלין, מוקדי החיכוך המרכזיים, תפיסותיהם ההדדיות וכן מנגנונים שאומצו להתמודדות עם הקונפליקט המובנה בין התפקידים. נערך על ידי משרד הפנים, האגף למינהל מוניציפאלי. מתפרסם באתר מכון צפנת

 

אפק – ארגון-פרט-קבוצה – האגודה הישראלית ללימוד תהליכים קבוצתיים וארגוניים חותרת לפתח בישראל את תחום הלמידה ההתנסותית של תהליכים קבוצתיים וארגוניים בגישת 'יחסי קבוצות' שפותחה במכון טוויסטוק בלונדון. עבודת אפק משלבת הבנה פסיכואנליטית עם גישה מערכתית לקבוצות, לארגונים ולתהליכים חברתיים. שילוב ייחודי זה בין שתי הגישות מאפשר הבנה של הארגון כמערכת פתוחה, ומדגיש מרכיבים רגשיים, בלתי-רציונליים, לא-מודעים וסמויים שנמצאים בתהליכים קבוצתיים וארגוניים.

 

"מה יקרה אם נאמץ פרספקטיבה שונה, כזו הממקמת את תהליך הלמידה בהקשר של התנסות ממשית של מעורבות בעולם? מה יקרה אם נניח שהלמידה היא כמו כל רכיב אחר בטבע האנושי – כמו אכילה או שינה – שגם היא מקיימת־חיים ובלתי נמנעת, ושעם מתן הזדמנות אנו מגלים שאנו די טובים בה? ומה יקרה אם בנוסף לכך נניח שתהליך הלמידה במהותו הוא תופעה חברתית ביסודה, המשקפת את הטבע החברתי שלנו כיצורים אנושיים המסוגלים לרכוש ידע? איזה סוג הבנה תניב גישה כזאת ביחס לשאלה כיצד הלמידה מתרחשת ומה נדרש כדי לתמוך בה?" התפרסם בגליון 11 של כתב העת "אנליזה ארגונית"

 

בעשורים האחרונים אנו עדים לשני זרמים שמתקיימים בספרות הארגונית. האחד הוא העיסוק ברעיונות של שליטה בארגונים, השני עניינו ההכרה הגוברת בממדים המגדריים של החיים הארגוניים. מאמר זה הוא חלק ממחקר המפגיש את שני הזרמים הללו, מתוך מטרה להביא לידי ביטוי אתהתופעות הארגוניות הייחודיות שמייצרים יחסי הגומלין ביניהם. מפגש זה מתקיים תוך שילוב של שתי דיסציפלינות מחקר: לימודי הארגון והאנתרופולוגיה, והוא מדגיש את האופן שבו תהליכי שליטה ופיקוח ארגוניים הם מגדריים במהותם, היינו - משקפים ומשעתקים את יחסי הכוח בין המינים בארגון בפרט, ובחברה בכלל. מתוך גליון 13 של כתב העת "אנליזה ארגונית"

 

המכון מעניק סל שירותים רחב בתחום הייעוץ הארגוני והפיתוח האסטרטגי, פיתוח הצוות, קידום העובדים והעצמת מנהלים.

 

הרצאותיהן של ד"ר יעל בודואן, יו"ר האיגוד הישראלי לפיתוח ארגוני: "האמנם קיים קשר בין אופטימיות ורמת ביצוע?" ושל פרופ' ענת רפאלי מהטכניון "כעס בעבודה".

 

הכותבים הם פסיכולוגים קליניים העוסקים, בין היתר, בתהליכי הסלמה. מאבקים מדיניים וצבאיים מכוונים להשפיע על תודעת היריב, ובאמצעותה על מעשיו. לשם כך מניח כל צד הנחות על אודות הפסיכולוגיה של הצד שמנגד . אם ההנחות הללו שגויות יהיה ניהול המאבק כולו שגוי, והוא עלול לגרום לא להתגברות על היריב כי אם להתגברותו של היריב. כאשר שני הצדדים שוגים אהדדי בהבנת יריבם עלול המאבק להתפתח לכלל הקזת דם הדדית וחסרת תוחלת . בחינת הדיבור והמעשה של קברניטינו ובחינת השיח היום-יומי שלנו מגלה מה אנו וקברניטינו מניחים על הפסיכולוגיה של הצד השני. הבה נבחן את ההנחות הללו אחת לאחת. מטרתנו אינה להציג עמדה פוליטית של כיצד ראוי לפעול כי אם לשאול שאלה פסיכולוגית: עד כמה מבוססות הנחותינו על היריב והאם יתכן שהן שגויות. המאמר מופיע באתר הגות הרוח החופשית