מקורות

» על אף שכיום עלול להתקבל הרושם שאנו חיים בעידן ליבראלי יותר בכל הקשור ליחס להומוסקסואליות וכמעט בכל תכנית ריאליטי או טלנובלה מוצג "הומו תורן" (לכאורה בטבעיות), בקרב מגזרים רחבים של הציבור עדיין קיימות לא רק דיעות קדומות נגד הומוסקסואלים אלא הומופוביה שהיא פצצת זמן מתקתקת. מניסיוני הקליני וממפגשים עם מטופלים הומוסקסואלים ומשפחותיהם, כולל אלה החיים בת"א, אין כמעט כל קשר בין הנושא כפי שהוא מוצג בתקשורת ובין מה שמתרחש בדל"ת אמות. ביטוי לכך אפשר למצוא גם בפניות הקשות מאוד המצטברות בפורום "שרינק פרנדלי" באתר דוקטורס. » עם כל החשיבות הפוליטית שיש ליציאה מהארון במלחמה בדעות החשוכות, יש לזכור שמדובר בתהליך אינדיבידואלי מאוד ולמעשה, מספר סיפורי היציאה מהארון כמספר סיפורי החיים האישיים של ההומוסקסואלים והלסביות שיצאו בארון או נשארו בתוכו. ליציאה מהארון פוליטיקה משלה הדורשת לצאת מהארון הרבה ומהר ופסיכולוגיה משלה הדורשת התחשבות בקצב האישי של הפרט, ברמת המוחצנות שלו, בצנעת הפרט שלו, ברקע המשפחתי שלו ועוד כהנה וכהנה משתנים אינדיבידואליים רבים מאוד.

 

השראה: כולנו מופרעים המרירות היא מחלת נפש, טוענים פסיכיאטרים אמריקאים, ומעוררים דיון סוער על גבולות הנורמליות. למה הפסיכיאטרים המשפיעים בעולם מתעקשים להגדיר התנהגויות טבעיות כהפרעות נפשיות, וכמה כסף מרוויחות מזה חברות התרופות? הצצה אל תעשייה שיוצאת מדעתה

 

הפרעה אובססיבית קומפולסיבית (OCD ) בדרך כלל כוללת גם מחשבות טורדניות (אובססיות) וגם טקסים (קומפולסיות) , אבל היום אני רוצה להתמקד בעיקר במה הופך את המחשבות האלו לטורדניות במיוחד ולשונות ממחשבות של אנשים אחרים. אובססיות כידוע הן מחשבות, דחפים או תמונות שמופיעות ונכנסות למוח בלי שתכננו ובלי שהזמנו אותן. הן מופיעות בצורה תכופה, מציקות ומפריעות לחיים כיוון שהן מקשות על הריכוז. וכשהן מופיעות ומציקות, לאנשים יש מוטיבציה להפטר מהן.

 

"החיים פוגעים בנו, אנו נפגעים ונפצעים. אדם מבוגר, נראה בחוץ שלם, אך בפנים (בעולמות הרגש והפסיכולוגיה) - פצעים. וככל שיותר רגיש, עדין, מיוחד, אצילי וכו', כך פצעים מרובים ועמוקים יותר". המאמר מציג דרכים שונות להתמודדות עם 'פציעה רגשית'. מתוך אתר 'הדרך החמישית'

 

לא חייבים להיתקע מול הטלוויזיה: במצבי חירום כדאי לשחק עם הילד, כדי לעזור לו לחשוף את הרגשות שלו ולהתמודד עם החרדה

 

נרקולפסיה היא הפרעה שהסובלים ממנה שוקעים לשינה באמצע היום, ועוברים ישר לשלב החלומות מתוך אתר NRG מעריב

 

המלצות מגובות מחקר בטיפול בטיקים.

 

בגיל 4-5 הילד כבר צריך לדעת לזהות בין אסור למותר גם כשהוא בלי ההורים. אבל זה לא תמיד קורה, ולעיתים נדירות התוצאה היא רצח. מאמר מתוך אתר NRG מעריב

 

זה קורה בלא מעט סרטי מדע בדיוני: בספינת חלל, המשייטת במרחק עשרות שנות אור מכדור הארץ, מתערער לפתע מצבו הנפשי של אחד האסטרונאוטים. במקרה הטוב, הוא מתקשה לתפקד ולתפעל את ספינת החלל; במקרה הפחות טוב, הוא מנסה לרצוח את אנשי הצוות. עד היום, מצבים מסוג זה העסיקו בעיקר סופרים ובמאי קולנוע. אולם עתה, לקראת המשימות ארוכות הטווח שמתכננת נאס"א, החלה סוכנות החלל לגבש צוותי פסיכולוגים, העוסקים בניסיון לחזות בעיות נפשיות, שעלולות לצוץ בחלל. אחת מהדרכים המוצעות היא תוכנת מחשב, שתתפקד כפסיכולוג ותאפשר לאנשי הצוות "לשוחח" עמה על מצבם הנפשי. כתבה בקפטן אינטרנט

 

רעיון, החלטה, פעולה ומימוש בתהליך הבחירה. הרצאה שניתנה בכנס 'עמיתים' – שילוב נפגעי נפש בקהילה (עמותה בשיתוף משרד הבריאות והחברה למתנ"סים), ביום 19.5.08 במרכז הבמה בגני תקווה.

 

צילום וידאו של ההרצאות מיום עיון בנושא "מצוקה ודרכי התמודדות" שהתקיים בתחילת פברואר 2008. בהשתתפות פסיכולוגים מהמחלקה לפסיכולוגיה וחינוך באוניברסיטה הפתוחה: אביב נוף, אביב אריאן, ד"ר ערן חיות, וצבי להב.

 

תקציר. המאמר מתאר את החוויה, המצוקה וההפרעה של ילדים שגדלו ללא מקום בנפשם של ההורים, ואת ניסיונותיהם המודעים והלא מודעים לפצות על חסר זה. ילדים אלה, להבנתנו, נושאים את כאב החסר לחייהם הבוגרים עם הרגשה שתמיד חסר בהם משהו ביכולת לדאוג לעצמם, להרגיש בטחון, סיפוק ושייכות. בהיותם בלתי נראים, לא כלולים או לא מוכלים, הם חווים חסך רגשי ובדידות בתוכה הם נאבקים לבדם להרכיב תצריף עם חלקים חסרים ומתנסים בחרדה, דיכאון, זעם, מחשבות או ניסיונות התאבדות. ניתן לראות ילדים אלה דרך הפריזמה של התפיסה המערכתית כנשאים המשפחתיים של המקום שאיננו, של הפגיעה הנרקסיסטית של אחד ההורים או של שניהם.