כשפסיכולוג מדבר, קשה לעתים להבחין בין העובדות לפרשנותן. כשפסיכולוג מדבר על עצמו, הבעיה מחמירה. כשפסיכולוג כותב על עצמו, המצב מסתבך, וכשפסיכולוג כותב על עצמו פרוזה – המצב הולך ונעשה מורכב עוד יותר. ה-alter ego, "האני האחר" – היכולת להתבונן על עצמך מהצד ולראות איך אתה נראה בעיני הזולת – עומד בפני משימה קשה. איך להגיש את עצמך לקורא ולאפשר לו לפרש אותך מבלי להציע פרשנות? איך לגעת-לא-לגעת בעצמך, ולאפשר לקורא לגעת בך? סקירתו של ד"ר גידי רובינשטיין על ספרו של פרופ' סם רקובר, "משחק הזוגות", באתר העיתון "מקור ראשון"