מקורות

אחד מהמאפיינים המרכזיים בכל קשר בין אישי (ובכללו קשר וירטואלי) הוא היכולת להסביר לעצמנו את התנהגותינו שלנו והתנהגותו של האחר במונחי מצבים נפשיים (קרי - להפעיל פונקציות רפלקטיביות). מחקרים מראים קשר מעניין בין התנהגות תוקפנית לבין פעילות רפלקטיבית ואיכותה של פעילות זו. העבודה תבחן את האפשרות ליישם חשיבה זו לצורך הבנת התנהגות תוקפנית ברשת. מתוך הרצאה שניתנ הבמסגרת יום העיון "היבטים של תוקפנות ברשת - התבוננות פסיכולוגית ודרכי התמודדות" שהתקיים ב- 1.2.07.

 

שירותים של עזרה ראשונה נפשית באמצעות הטלפון מהווים מקור חשוב וייחודי של מניעת התאבדות מזה חמישה עשורים, אך הידע המחקרי אודות היעילות שלהם במניעת התאבדות אינו רב. העובדה הנוכחית (פברואר 2007) בוחנת את היעילות של פניות אובדניות לשרות ער"ן, תוך שימוש בשתי שיטות: הערכות סובייקטיביות של המתנדבים באשר למידת העזרה לפונה, וניתוח דיווחים של התורנים באשר לחומרת הסיכון ולאופן שבו הסתיימה השיחה. הערכות סובייקטיביות נבדקו על מדגם מייצג של 13,500 פניות שהתקבלו בער"ן במהלך שנתיים, וניתוח הדיווחים מבוסס על 60 פניות בהן העריכות המתנדבים כי נשקף איום מיידי לחיי הפונה. נמצא כי 4 אחוזים מכלל הפניות לער"ן הן אובדניות, וברבע מהן קיים סיכון מיידי. הסיכון שכיח יותר בקרב בני נוער, ובקרב פונים שנמצאים בטיפול נפשי. באשר לתוצאת השיחה, בשתי השיטות התקבל ממצא דומה, המראה שברוב הגדול של המקרים ( כשבעים אחוזים מן הפניות) התורנים מעריכים שהשיחה עזרה לפונה, והדיווח של התורנים מראה שהפונה הסיר את האיום במהלך השיחה. בנוסף, זוהו ארבע רמות של סיכון אובדני: א. ביצוע מעשה אובדני לפני הפנייה לעזרה, לרוב בליעת כדורים. ב. איום בהתאבדות תוך ציון הפרטים של המעשה, כמו זמן, מקום ושיטה. ג. איום בהתאבדות ללא ציון הפרטים. ד. מחשבות התאבדות ללא ציון מפורש של כוונה. נמצא עוד, שהסיכוי להסרת האיום על ידי הפונה גבוה יותר, ככל שחומרת האיום האובדני נמוכה יותר. ממצאי המחקר מלמדים שלשרות ער"ן יש תרומה חשובה בהשגת תוצאה מוצלחת של שיחות אובדניות. מוצע לבחון בעתיד את התהליך של השיחה, אשר מוביל לתוצאה יעילה.

 

פחדים וחרדות הם תגובות טבעיות והכרחיות, המלוות את תהליך התפתחותו של כל ילד. אחד מכל עשרה ילדים סובל במהלך התפתחותו מחרדות קשות. בסביבה תומכת ובטוחה יכולים ילדים ומתבגרים להתמודד עם הפחד ולהפוך אותו למקור עוצמה, שיסייע להם בתקופות של קושי ומשבר.

 

לציורים כשפה המביעה את עולמם הפנימי של ילדים, נלוו במהלך השנים מיתוסים רבים שעוררו דאגה מיותרת בקרב הורים שגילו עירנות לגבי המתרחש בציורי ילדיהם. במאמר זה אמנה כמה מיתוסים שכאלה ואעמוד על ההבדלים ביניהם.

 

כשמדברים על גבולות בהקשר אישי, מתכוונים לכך שלכל אדם ישנו מרחב משלו, שבתוכו מתקיימת אישיותו הייחודית. כמו מדינות העולם, הכוללות טריטוריה ומרחב מוגדר המתוחם על ידי גבול, כך גם בני האדם. הגבול הוא אותו קו מופשט, מדומה, שמבדיל כל אדם מסביבתו האנושית. גבול זה הוא משמעותי ומכריע בקיומו של האדם, שכן הוא מאפשר לו להגדיר את הצרכים הנפשיים והפיזיים שלו, ולהגן עליהם באמצעותו. בניית אותו גבול הנו תהליך המתמשך לאורך כל חייו, תוך כדי הכרה ובדיקה של רצונותיו, צרכיו, יכולותיו, מגבלותיו.

 

המחקר המוצג במצגת נועד לבדוק את השפעותיה של קבוצת התמיכה, שהתקיימה בחודשים 7/05-9/05 במכון הגסטרואנטרולוגי במרכז הרפואי ע"ש רבין- בילינסון בקרב חולי IBD, על איכות חייהם, תפיסת מחלתם ושביעות רצונם מן ההשתתפות בקבוצה.

 

מצגת ההרצאה של גב' שושנה יניב מהרצאתה המשותפת עם ד"ר סימון שמאי צורי בכנס "אבחנה מבדלת", חיפה, חנוכה 2006.

 

הרצאה זו ,המנסה לבדוק את שאלת התוקפנות ברשת לאור גישתה של פסיכולוגית העצמי , עוברת דרך אי ההבנה האינהרנטית למדיום טקסטואלי והכשל האמפתי הנגזר מממנה , תוך איזכור וניתוח של סוגי תוקפנות יחודית לרשת. סוגיית קיומה או העדרה של אפשרות להחיל צוו אתי של אחריות לזולת, בתוך שדה אמצעי ונעדר פנים כמו האינטרנט, נדונה אל מול הגותם של היינץ קוהוט ושל עימנואל לוינס.

 

פורום זה נפתח כבמת דיונים וירטואלית אודות התכנים שהוצגו ביום העיון "היבטים של תוקפנות ברשת". משתתפי הפורום מוזמנים להעלות מחשבות, רעיונות ותגובות להרצאות ולדברים שחברי הפורום האחרים כתבו.

 

כשאנשים יודעים שאין אפשרות לזהותם, הם נותנים דרור לצדדים יותר פנימיים שלהם, ולא פעם הדבר מוביל לפגיעה ולהתנהגות חסרת רסן. התוקפנות ברשת היא אחת הסכנות שחשוב להתמודד איתן, וספציפית יותר, התוקפנות בין נשים לגברים. לקראת כנס פסיכולוגים שיתקיים היום

 

הכנס השני של פורום "השטח אומר את דברו", כנס המכונים הפרטיים בחיפה - בית רות, מכון קדם, מכון הלכ"ה, שנערך בחנוכה תשס"ז, 17-18/12/2006 במלון הר הכרמל, חיפה.

 

טיפול דיאלקטי התנהגותי (DBT) לנערות עם הפרעת התנהגות: התאמת הטיפול למטופלת או המטופלת לטיפול?