מה זה מאניה דיפרסיה
מאניה דיפרסיה היא שם של אוסף של הפרעות שיש שמכנים אותן הפרעות על הספקטרום הדו-קוטבי. ניתן לחלק את המופעים הקליניים של המאניה דיפרסיה לארבעה: מאניה דיפרסיה מסוג I, שכוללת מעבר קיצוני בין תקופות של מאניה לתקופות של דיכאון; מאניה דיפרסיה מסוג II, שכוללת שינויי מצב רוח קיצוניים פחות, בין תקופות של דיכאון לתקופות של היפומאניה (מצב מתון יחסית של מאניה); ציקלותימיה, הפרעה שבה ישנה תנועה בין תקופה של מצב רוח ותסמינים דיכאוניים (אך באופן שאינו עונה על ההגדרה של דיכאון מז׳ורי באופן מלא) לעבר תקופה שבה האדם חווה היפומאניה. בכל המופעים האלה, בין תקופה של מאניה (או היפומאניה) לתקופה של דיכאון או סימפטומים דיכאוניים האדם יכול להיות מאוזן מבחינת מצב רוחו ולתפקד היטב בכלל מישורי החיים. ישנו מופע נוסף, המכונה ״הפרעה דו-קוטבית בעלת מחזוריות מהירה״, שבה תקופות המאניה והדיכאון אינן מופרדות בתקופה שבה ישנו מצב רוח מאוזן, והתחלופה ביניהן היא מהירה וקיצונית, לפעמים אפילו תוך כמה שעות.
לרוב, כאשר אנשים מדברים על ״מאניה דיפרסיה״ או על הפרעה דו-קוטבית, הם מתכוונים למאניה דיפרסיה מסוג I, שמערבת דיכאון ומאניה שבאים לידי ביטוי באופן מלא.
מאניה דיפרסיה תסמינים
ניתן לסווג את התסמינים של מאניה דיפרסיה לפי תסמינים בתקופת המאניה ותסמינים בתקופת הדיכאון:
תסמינים עיקריים של מאניה
- תחושת אופוריה.
- דיבור מהיר וחשיבה מהירה.
- קושי להתרכז.
- פעלתנות רבה וחוסר שקט פיזי.
- הערכה עצמית מוגזמת.
- חשיבה מופרעת ולא הגיונית.
- ירידה בכושר השיפוט.
- הפחתה של הצורך בשינה ובאכילה.
- התנהגות שעשויה להיות בעלת השלכות קשות, למשל: בזבוז סכומי כסף גדולים, אפילו כשהאדם לא יכול להרשות זאת לעצמו, התנהגות מינית מסוכנת.
- עצבנות והתנהגות תוקפנית.
תסמינים עיקריים של דיכאון
- תחושה של עצב וחוסר תקווה ברוב שעות היום, כמעט כל יום, ללא קשר לנסיבות.
- תחושת חוסר אנרגיה ועייפות.
- אובדן הנאה ועניין בפעילויות יומיומיות שבעבר הסבו הנאה.
- קושי להתרכז וקושי בקבלת החלטות.
- תחושות של אשמה או ייאוש.
- תחושת ריקנות ותחושת חוסר ערך.
- שינויים בתיאבון (תיאבון יתר או תיאבון חסר).
- הפרעות שינה.
- מחשבות על מוות, אובדנות ואף נסיונות התאבדות.
שכיחות וגורמים למאניה דיפרסיה
לפי המחקר העדכני, 2.4% מהאוכלוסייה ילקו במהלך חייהם בהפרעה על הספקטרום הדו-קוטבי; 0.6% מהאוכלוסייה יאובחנו עם מאניה דיפרסיה מסוג I, ו-0.4% יאובחנו עם מאניה דיפרסיה מסוג II. הגיל הממוצע להופעת ההפרעה הוא בתחילת שנות ה-20, אך היא יכולה להופיע גם לאחר מכן.
כמו כן, על אף שלרוב ההפרעה מתפרצת בגיל הבגרות המוקדמת, ישנם ילדים ובני נוער שההפרעה מופיעה אצלם בגיל צעיר יותר.
להפרעה יש גורמים גנטיים ידועים, ולאנשים שקרוב משפחה מדרגה ראשונה אובחן במאניה דיפרסיה יש סיכוי של בערך פי שבעה ללקות בהפרעה ביחס לאדם ללא קרובי משפחה עם ההפרעה. יחד עם זאת, הגנטיקה של ההפרעה טרם התבררה במלואה, וישנם מחקרים שמצאו גורמים גנטיים משותפים להפרעה דו-קוטבית, סכיזופרניה ואוטיזם.
בנוסף, להפרעה יש גורמים סביבתיים ידועים, כמו הידבקות של האם בנגיפים מסוימים במהלך ההיריון, הזנחה בילדות ואירועים טראומתיים בילדות, שימוש בסמים כמו קנאביס, אופיואידים, אלכוהול וקוקאין. בנוסף, חשיפה מתמשכת למתח ולאירועי חיים טראומתיים במהלך החיים נמצאה קשורה להתפתחות של מאניה דיפרסיה.
טיפול במאניה דיפרסיה
הטיפול הרפואי במאניה דיפרסיה הוא באמצעות מתן תרופות פסיכיאטריות, לרוב מסוג מייצבי מצב-רוח ותרופות אנטי-פסיכוטיות, וכן תרופות הרגעה ותרופות נוגדות דיכאון. בנוסף, פסיכותרפיה אישית, קבוצתית ומשפחתית עשויה גם היא לסייע להתמודדות עם ההפרעה בתקופות השונות שלה. ישנן גישות שונות לטיפול פסיכולוגי בהפרעה, כמו טיפול התנהגותי קוגניטיבי, טיפול פסיכודינמי וטיפולים נוספים.
חלק מהטיפול במאניה דיפרסיה כולל למידה של הטריגרים והסימנים שמבשרים את תחילתו של דיכאון או מאניה. בנוסף, סיגול של אורח חיים שכולל התעמלות, פעילויות מהנות ומתגמלות, תזונה בריאה ושינה מספקת עשוי גם הוא להביא להטבה.
הפרעה דו-קוטבית ויצירתיות
לאורך ההיסטוריה אנשי רוח ואמנים רבים נודעו כמי שהתמודדו עם מאניה דפרסיה. לרוב, בשלביה הראשונים של המאניה היא יכולה לתרום ליצירתיות ולעשייה האמנותית, אך כאשר היא מתקדמת ומחמירה היא מובילה לפגיעה בכל תחומי החיים, כמו גם ביצירה. גבריאל בלחסן, מוזיקאי-יוצר וחבר להקת "אלג'יר״, שסבל מההפרעה, היטיב לתאר בשיריו את האשפוזים הפסיכיאטריים, ההתמודדות עם המחלה והסבל הנפשי העצום שכרוך בה.
הפרעה דו-קוטבית ופסיכוזה
פסיכוזה היא מצב אנושי קיצוני של שבו האדם מתקשה להבחין בין המציאות החיצונית למציאות הפנימית שלו. הסימפטומים שלה כוללים אמונות כוזבות (מחשבות שווא) ושמיעה או ראייה של דברים שאנשים אחרים אינם יכולים לתפוס (הזיות). לעתים, אדם עם הפרעה דו-קוטבית עשוי לסבול גם מתסמינים של פסיכוזה במהלך התקף חמור של מאניה או של דיכאון.