לשמור על קולו של פרופ' גדעון מדיני ז'ל

ארנון רולניק | 9/5/2019 | הרשמו כמנויים

פודקאסט זה נקרא  "לשמור על קולו שלפרופ  גדעון מדיני ז"ל"  שלא במקרה. שכן קולו כמעט אבד. איני מתכוון לומר שהשפעתו אבדה - ההפך הוא הנכון:  כיוון שגידל רבים מאיתנו שדומני משפיעים כעת לא מעט על השיח הפסיכולוגי - השפעתו של גדעון ודאי קיימת.   אבל האמירה "קולו אבד"  מתייחסת למשהו קונקטי יותר: קובץ הקול נמחק.

מעשה שהיה כך היה: ראיון זה עם פרופ גדעון מדיני, התקיים במרץ 2013 ועלה לאתר של ICAST במסגרת הפודאקסט הפסיכולוגי שישב שם באותם שנים. היה זה אחד הפודקאסטים הראשונים שעלו לאתר ולא במקרה - גדעון היה מאבני הייסוד של הפסיכותרפיה ביישראל. באופן מרגיז, ומתסכל וקודם כל מצער. נמחקו רבים מהפודקאסטים שישבו באתר זה. ואנשי  ICAST נתנו לי להבין שהחומר אבד והראיון אבוד.

ממש לאחרונה נפטר גדעון, ובני משפחתו חיפשו את הראיון והתאכזבו לגלות שאבד. ודווקא אובדן זה של גדעון איפשר לבנו יותם להחלץ ולהציל את קובץ הקול שטענת אנשי ICAST אבד ללא שוב.

אז ראשית לזכרו של גדעון, והודות לתושיתו של בנו אני מעלה כעת שנית את קולו של גדעון - ואני תקווה שייצג חלק ממורשתו של פרופ מדיני

את גדעון היה קשה וקל לאתר בו זמנית. ידעתי שהוא גר ברמת חן, "מטר ממני" אבל חששתי מלהטריד. ואז למזלי נפגשנו במכולת השכונתית. העזתי ושאלתי אם יסכים שאראיין אותו. התשובה היתה מהירה וישירה: "לא" . לא ויתרתי. שאלתי שוב וגדעון הישיר מבט ואמר – נדמה לי בכאב משהו – אני כבר לא בתחום.

כמו מחזר עקשן, ביקשתי לפחות את הטלפון שלו והצעתי שנשוחח בטלפון. אחרי שבוע כבר ישבתי בביתו, בחדר העבודה הקטן והתחלנו לשוחח.

פרופ' גדעון מדיני מייצג עבור רבים מאיתנו את תחילת דרכנו בעולם הפסיכותרפיה. גדעון היה מעמודי התווך של הטיפול הפסיכולוגי ברמת חן, וממקימי המגמה הקלינית באוניברסיטת תל אביב. זכרתי מגדעון את העמדה האנושית, הרוג'ריאנית הפתוחה מאוד. שנים לאחר מכן כשניסיתי להכיר את העולם הדינמי התגעגעתי מאוד לעינים המקבלות והמחייכות משהו של גדעון.

נמשכת ההרשמה למחזור לימודים חדש (מחזור שמיני)
של תוכנית הכשרה בפסיכותרפיה ברוח פסיכולוגיית העצמי

כתבה רני עובדיה, בת מחזורי, על השנים הללו: "בשנה השנייה ללימודַי במגמה הקלינית, הבאתי לפרקטיקום טיפול בחיתוליו. נוסף לחרדה שבהצגת טיפול, הייתי באותו מצב כאוטי של תחילת-דרך הזכור וודאי היטב, וביקשתי עצה אצל חברה בוגרת בהכשרתה ממני. יחד איתה תפרנו חליפת הצגת טיפול לתפארת, שזורת הסברים דינמיים שכיסו כל חלק בגוף נפשו של המטופל עוד לפני שידענו באופן אישי את מגעו ומראהו, וכך באתי לשיעור. גדעון מדיני, מורי, הקשיב לי כמה דקות, ואז עצר אותי בעדינות, ובדרכו החכמה הנותנת תמיד קדימות למעשה הטיפולי שבתהליך הלמידה על פני התיאורטיזציה שמאחוריו, אמר: "אפשר להציג כך. אבל את יודעת… אולי לא מוכרחים." וזהו.

כך נשמע רגע קטן של מעשה הצלה גדול, כי באותו רגע ניתן לי פירוש, שכמו כל פירוש טוב הזמן מוסיף לו רבדים וזוויות הארה, פירוש שבשלוש מילים, "אולי לא מוכרחים", הניח את אבן הפינה לתמונה של שיריון רוכב על סוס, והאביר, כמו שאומר איטאלו קאלווינו, לא היה ולא נברא".

גדעון מדיני טרח להביא לנו את הפסיכותרפיה שלא דרך תאוריות או אסכולות, כך למשל היה מציג לנו קטעי וידאו מעבודתו של רוג'רס ומטפלים מובילים של אותה תקופה. לא מקרי שהיום אני מחקה אותו ומביא למטפלי הקליניקה שלי כמו גם לאחרים המעונינים בכך הזדמנות "להיות זבוב על הקיר" ולצפות בשעות טיפוליות של מטפלים מובילים.

בשיחה עימו בחרתי להתמקד בסיפור האישי שלו, בהכרת הדרך בה הוא הגיע ללמוד וללמד פסיכותרפיה. תוכלו לשמוע כאן על ההיסטוריה של המרכז לבריאות הנפש של רמת חן, על פרופ' בריל, על הקמת החוג לפסיכולוגיה ןבכלל על תמונת הטיפול הפסיכולוגי בישראל מאז שנות החמישים של המאה הקודמת. וגם, כך דומני, מאפשר לנו גדעון להכיר את החיים של האדם שכבר שחצה כבר את גיל השמונים, כואב את בגידת הגוף, אך מוצא הרבה סיפוק בילדיו ונכדיו.

בשמיע חוזרת של הראיון אני שם לב שניסיתי לקראת סוף הראיון לדבר על גדעון על ההתקופה של אחרי שיא הקריירה בה הוא מרגיש שהוא מוותר על המעורבות בעולם הפסיכותרפיה מעניין לשמוע את הדיאלוג בין שנינו בעניין זה. 

ועוד זוית אחרונה לעניין זה לאחר הראיון שלחתי לגדעון עותק קולי של הראיון וזה מה שכתב לי בחיוך צנוע ואירוני: 

Jesus, thanks again.  I think I might be embarassed by all that praise....but it doesn't hurt one bit.  g

משפט זה, אם תרצו מייצג את העמדה הפשוטה, האנושית והמחייכת של גדעון - יהי זכרו ברוך