על אינטואיציה קלינית ועוד דברים שלא מלמדים – שיחה עם Terry Marks Tarlow
ארנון רולניק | 16/2/2018 | הרשמו כמנויים
חיפוש הבית המקצועי שלי והתקווה שממיצגת גישת ה Interpersonal Neurobiology
אני ממשיך לחפש את הבית שלי. את הבית המקצועי שלי. זהו חיפוש אינסופי, רצוף תקוות התלהבויות , אכזבות ושוב גילויים חדשים. אני מחפש את האסכולה שתייצג את הבנתי על האדם, צרכיו, שאיפותיו, קשייו ויכולות ההתמודדות שלו.
אז נכון את וואכטל שמשלב התערבויות התנהגותיות בתוך העולם ההתיחסותי סימן לי בית אפשרי כזה. את חשיבתו האינטגרטיבית איתרתי כבר לפני לא מעט זמן, (אפילו הצעתי לו להיות יועץ כבוד בבית ספר לפסיכותרפיה בו לימדתי.) ואז גם התאהבתי בJeffry Young מפתח ה"טיפול מבוסס הסכמה" ונסעתי לחול ללמוד אותו. אלא שאף אחד מהם לא שילב את העקרונות הנוירולוגים והפסיכופיזיולוגים שאני מאמין בהם.
אז נכון מארק סולמס קנה את ליבי עם הנוירופסיכואנליזה שלו (ואף ארגנתי קבוצת לימוד שראתה אותו בוידאו כבר לפני כ 15 שנה) אלא שמארק, כך דומני, נשאר צמוד מדי לנסיון לייצג את החשיבה הפסיכואנליטית הקלאסית, ובסיס חשיבתו הוא עדיין פרוידיאני.
על ה Interpersonal Neurobiology
ואז מצאתי את ידידי מקבוצת Interpersonal Neurobiology מדובר בקבוצות חוקרים המובלת על ידי Daniel Sigel, Alan Schore ו louis Cozolino שמהווים גם את עורכי הסדרה של כ 50 ספרים בהוצאת Norton העוסקים בנסיון לחבר חשיבה ביולוגית עם ידע מתחום תאוריית ההיקשרות.
לא קל יהיה להגדיר את התחום. וכל אחד מחלוצי הגישה מגדיר אותה קצת אחרת. אולי הדרך הפשוטה תהיה להבין שהגישה מונחית על ידי שני עקרונות בסיסים:
האחד האומר שלא נוכל להבין את הנפש האנושית, המודעת והלא מודעת, ובעיקר את הרגשות השונים, מבלי להבין את הבסיס הנוירוביולוגי שלהם.
העקרון השני הוא שהנפש האנושית, כמו גם מערכת העצבים האנושית תלויה, מכוונת ומושפעת על ידי האחר/אחרים. במובן הזה גישת ה Interpersonal Neurobiology היא קודם כל קרובה לגישה האינטרסוביקטיבית, אך היא אינה נעצרת המילים, ובוינייטות הטיפוליות אלא מחפשת את המרכיבים הפיזיולוגים של התהליך הבין אישי.
כדי להכיר יותר טוב את התחום, יציג מדור זה מידי פעם ראיונות עם הכותבים המרכזים בתחום. ואףיעניין את קוראי/שומעי מדור זה להשתתף בהשתלמות שאני עומד לפתוח לאנשי הקליניקה שלי בתחום חדש יחסית זה. ההשתלמות תועבר על ידי אנשי מקצוע מובילים מחו"ל.
ראיינתי עבור מדור זה את אפרת גינות, פסיכואנליטקאית מניויורק, שכתבה ספר על הלא מודע מנקודת מבט של גישה זו, וגם את Daniel Hill שכתב על ויסות הדדי בטיפול מנקודת מבט של ה Interpersonal Neurobiology.
הפעם בחרתי לראיין כותבת אחרת מקבוצה זו את Terry Marks Tarlowשכתבה ספר בשם
Clinical Intuition in Psychotherapy: The neuropsychology of embodied response
מי היא Terry Marks Tarlow?
Terry היא פסיכולוגית קלינית, וגם אמנית (ציירת רקדנית) אך בעיקר היא מרשימה בחשיבה המקורית ואולי גם האינטואיטיבית שלה. ספריה עוסקים בעיקר בחלקים הפחות מודעים ופחות רציונאלים של החוויה האנושית. ולמרות זאת כתיבתה היא מאוד מדעית ומוכונת על ידי היידע המקצועי בתחום.
תוכלו להתרשם בשיחה כיצד אנחנו איננו מדברים רק תאוריה אלא בודקים את האינטואיציה שלנו האחד כלפי רעותה. בחוויה שלי היה לנו חיבור מיוחד. לחשוב על כך שני אנשים שלא מכירים האחת את זולתו, יוצרים קשר באמצעות המייל וכמה ימים לאחר מכן מנהלים שיחה פתוחה בה מעיזים לומר האחד לשני כיצד אכל אחד "עוברים ברשת". מפגש כזה אינו ברור מאליו. ומעורר למחשבה על יכולת הסינכרון בן בני אדם, כמעט זרים, ומרחוק.
מה יגידו אנשי ה Interpersonal Neurobiology על שאלת הטיפול מרחוק
השיחה עם טרי עוזרת לי גם לעסוק בשאלה אחרת המעסיקה אותי בשנים האחרונות: מה עובר, מה עובד ומה אובד בטיפול מרחוק.
מטפלים הנדרשים לשאלת הטיפול מרחוק מתחלקים בדרך כלל לשניים: אלו הרואים בטיפול מרחוק "חילול הקודש" והשואלים הכיצד ניתן "לקיים החזקה טיפולית" ללא מפגש ישיר ואישי. מול קבוצה אחרת של מטפלים שעברו לטפל ברשת מבלי לשאול את עצמם על המשמעויות של הנעבר לטיפול "ללא גוף"
בספר שאני עורך עם ד"ר חיים וינברג אנו דנים בשאלה זו ממש, ובראיון תשמעו את התייחסותה של טרי לנושא.
ועכשיו על אינטואיציה
טרי סוקרת את מה שנכתב לגבי אינטואיציה בפסיכותרפיה ומראה שיש מעט מאוד מאמרים וספרים בתחום.. כידוע לנו אין גם קורסים בנושא זה בלימודי הקלינית או בבתי ספר לפסיכותרפיה.
יתכן אפילו שבמחלקות הפסיכולוגיה באוניברסיטאות השונות ש"נכבשו בסערה" על ידי אנשי ה CBT או ה Evidence Based Psychothedrapy אפילו עשויים להתנגד לקורס כזה.
וגם אם בתי הספר לפסיכותרפיה היו ממריאים מעבר לקורסים השגרתיים על פרויד,ביון ויניוט וקוהוט – האם אפשר ללמד אינטואיציה וכיצד?
טרי חושבת שהכרחי ללמד אינטואיצה ואחרי ספרה הראשון שהןא מדעי יותר ומנתח את נושא האינטואיציה ספר אחר שלה עוסק בשאלה איך לפתח את האינטואיציה הקלינית וכך נכתב על הספר בסקירות שונות
through a series of exercises to help therapists at all levels of experience hone their sensitivity to their non-conscious resources and apply intuition effectively in therapy. With exercises in breathing, mindfulness, meditation, play, perspective-building, and much more, Awakening Clinical Intuition is a practical workbook for eliminating mental clutter, getting in touch with right-brain, embodied responses to psychotherapy, and cultivating a unique, intuitive style.
ומה לגבי השלוב באפשרי שלל מדדים פיזיולוגים יחד עם מפגש אינטרסובייקטיבי?
מה חסר לי בספרה של Marks Tarlow וגם נעדר בשיחתי עימה היא השאלה האם אפשר להשתמש גם במדדים פסיכופיזיולוגים לעידוד היכולת לאינטואיצה וליכולתנו לחוש את האחר. בעוד היא מדברת הרבה מאוד על השמוש שאנו יכולים לעשות בגופנו כדי לקלוט את המתרחש בגופו של הזולת, היא כמעט ואינה מתייחסת לכיוונים מחקרים המראים כיצד גופנו יכול לעזור בקבלת החלטות.
אדגים כיוון מחשבה זה דרך מחקריו של חוקר המוח הידוע אנטוניו דמאסיו
דמסיו טוען שתחושת הבטן מקדימה את קבלת ההחלטות הרציונלית ומכוונת לכיוון מסויים על פי התאוריה שלו וחלק גדול של החלטותינו מבוססות על של ה somatic markers שמסמנים לאדם על עדיפות של החלטה אחת על פני אחרת. כדי להראות זאת דמאסיו העמיד נבדקים בפני תהליך קבלת החלטות. והראה שהמדדים הפיזיולוגים של האדם – בעיקר המוליכות החשמלית של העור "ידעו להחליט" הרבה לפני שהאדם באופן מודע קיבל החלטה..
פסיכולוגים אינם נוטים להשתמש במדדים פסיכופיזיולוגים קלאסים כחלק מטיפול או כחלק מהבנת המטופל. ההשערה היא כי עלינו להבין את האדם דרך חוויתו הסוביקטיבית בלבד.
אך אם נעקוב אחרי מה שטרי מלמדת אותנו ההנחה היא שהרבה מהחוויה מתבטא בגוף, מדוע אם כן שלא נקשיב גם לתגובות הגופניות כפי שנמדדות במדדים דוגמת קצב לב, מוליכות חשמלית של העור וכו. אלו כמובן מדדים שמתמשים בהם בביופידבק אלא ששם הם משמשים בעיקר לצורך תהליכי ויסות עצמי.
בעקבות ההצעות של טרי לפתח אינטואיציה האם לא נכון יהיה ללמד את האדם להקשיב טוב יותר לתגובותיו הגופניות באמצעות מדדים אלו?
ובאופן מקיף יותר אני מציע לאנשי הביופידבק ללמוד את החשיבה האינטרפרסונאלית של אנשי הה interpersonal neurobiology ולאנשי אסכולה זו ללמוד מאנשי הביופידבק את האפשרות לשלב מדדים פסיכופיזיולוגים.
