אִשָּׁה שֶׁמֵּתִים עֲנוּדִים עַל אָזְנֶיהָ, נֶאֱחָזִים בְּרִיסֶיהָ
עלון פסיכולוגיה עברית | 27/4/2025 | הרשמו כמנויים
מאחורינו יום השואה ולפנינו יום הזיכרון. מאחורינו, מלפנינו ומצדדנו – המוות נוכח. האפשרות להתאבל מתערבבת עם חווית האובדן והסכנה שעודנו שרויים בתוכה. רק בסוף השבוע נפלו שני לוחמים צעירים, מצטרפים אל המאות הרבים שנפלו ונרצחו מאז השביעי באוקטובר, שמצטרפים, כמובן, לכל מתנו כולם. (ומעבר לגדר – המוות רב, ולמרות שזה שם, גם זה קורה כאן ועכשיו). החיים בצל המוות הם מלאכה סבוכה שדורשת אנרגיות נפשיות רבות. אל מול המוות, נדרש ביתר שאת כוחה של האהבה, של הרעות, של הנשיאה המשותפת במשקל העצום והרב של האובדן. ורגע אחרי, במעבר חד יגיע יום העצמאות. 'וְאָמוּת וְאוֹסִיף לָלֶכֶת', כתב נתן אלתרמן בשירו הדרך הגדולה. וזו משימת חיים, וזו חידה ותשובתה.
באתרנו מאמרים חדשים וטורים מעניינים:
גם אתם הספקתם לראות את הסדרה 'התבגרות' בנטפליקס ולחשוב בעקבותיה המון מחשבות? אם כן, מאמרו של אילן טבק-אבירם הוא ממש בשבילכם: "התבגרות היא מיני-סדרה מטלטלת. בפרק השלישי, מתוך ארבעת פרקי הסדרה, שעוסק כולו במפגש אחד על אחד בין בריוני, פסיכולוגית קלינית שנשלחת לראיין ולאבחן את ג'יימי בן ה-13, העצור לקראת משפטו על רצח נערה מבית ספרו. כפסיכולוג, מצאתי את הפרק הזה טעון במיוחד, מטריד, מעורר תהיות מקצועיות ואתיות".
בהמשך לארבעת המאמרים הקודמים "מבוא לטיפול עצמי בטראומה היקשרותית", "טכניקות ותרגילים לפיתוח היקשרות בטוחה", "היקשרות נמנעת: הבנה, מאפיינים ודרכי התמודדות" ו"היקשרות אמביוולנטית: הבנה, מאפיינים ודרכי התמודדות", מאמרה הנוכחי של אפרת ליה שחף מרחיב את הדיון בטכניקות ותרגילים מעשיים עבור המאופיינים בהיקשרות לא-מאורגנת, בהתבסס על ספרה של דיאן פול-הלר "כוחה של היקשרות: איך ליצור מערכות יחסים אינטימיות, עמוקות ומתמשכות".היקשרות לא-מאורגנת מציבה את הפרט בפרדוקס מכאיב שבו דמויות ההיקשרות שאמורות לספק ביטחון הן גם מקור לפחד, יוצרת תנודות בלתי צפויות בין כמיהה לקרבה לבין הימנעות נואשת, ומובילה לקשיים בוויסות רגשי ובמערכות יחסים אינטימיות; אך המחקר העדכני, כפי שמוצג במאמר, מדגיש את הגמישות הנוירולוגית ומציע תקווה באמצעות התערבויות ממוקדות, עבודה על גבולות בריאים ותרגול מיומנויות ויסות שיכולים להוביל לדפוסים בטוחים יותר ולחיים עשירים יותר רגשית.
בפסיכובלוגיה -
תקשורת או התקשרות: בעקבות העליה המאסיבית באבחון של ילדים ומבוגרים על הספקטרום האוטיסטי, ירדנה גנץ תוהה האם האצבע שלנו על ההדק אינה קלה מידי - באבחנה של אוטיזם?
"וזו לא רק הנגישות שעלתה עם הרחבת אזור התפקוד הגבוה של הרצף, זה גם הקושי באבחנה המבדלת, בעיקר בין לקות בתקשורת (בתפקוד גבוה) לבין הפרעה בהתקשרות, שתי אבחנות המבוססות על השורש ק.ש.ר, האחת אורגנית ומולדת "אובייקטיבית" נהגנו פעם לכנותה, השנייה סביבתית, תגובתית והתקשרותית ולכן באופן טבעי (ושלא בצדק כמובן – מנקודת מבט טיפולית) מעוררת האשמה ואשמה, ולמי בא לעשות את העבודה ה"מלוכלכת"? ".
האם בקרוב נראה ב DSM הפרעת חרדת בינה מלאכותית AISD (Artificial Intelligence Stress Disorder) ? - דנה בלאנדר מתייחסת לפחד שאולי רוחש גם אצלכם בעוד הבינה המלאכותית הולכת ותופסת מקום בחיינו ואפילו חותמת בשיר שיצרה הבינה המלאכותית על הפחד הזה!
"מה שאוחז בנו הוא שיתוק לנוכח מופע הבינה המלאכותית הזה שאין לו גבול ואין לו די. בעוד אנחנו מדברים בשבחו של הקלוד, מופיע פרפלקסיטי, ובעוד אנחנו מנסים להבין איך להשתמש בו מופיע scispace, ו-deep research ו-deepseek ובכל העומק הזה והמרחב האינסופי – אנחנו הולכים לאיבוד. הצפה בלתי נגמרת של גירויי בינה מלאכותית, ותחושה מתפשטת של חוסר אונים. שיתוק. חוסר יכולת לכתוב. לחשוב. כי הכלים האלה עושים זאת טוב יותר מאיתנו".
וד"ר מרים אבנרי-כהן הולכת בעקבות הפסיכיאטר שורד השואה ויקטור פרנקל וכותבת על דמיון מונחה משמעות.
"מה היה מיוחד בדמיונו של פראנקל? מה הפך אותו מבריחה פשוטה מהמציאות לכלי נעלה של תקווה? נדמה לי כי התשובה לכך טמונה בעובדה שהדמיון היה מחובר לערכים ולחיפוש משמעות: הוא דמיין את עצמו הופך את סבלו למקור של כוח דרכו הוא עתיד להעניק סעד לזולת. חיפוש משמעות הוא בבסיסו תהליך מחשבתי: אנו מזהים את הערכים החשובים לנו, שואפים להבין מה מעניק לחיינו פשר. אך כדי שמשמעות זו תוכל להישאר רלוונטית עבורנו גם ברגעים קשים, אנו זקוקים לחיבור רגשי עמוק אליה".
מה אהיה / אורין רוזנר
בַּת לְמִי שֶׁלֹּא רָצוּ לִהְיוֹת כָּאן,
לְמֻצָּלִים מֵאֵשׁ, לַאֲזוֹבֵי הַקִּיר
שֶׁאֶקָלִיפְּטוּסִים יוֹנְקִים אֶת צַעֲרָם.
אֶהְיֶה אֳנִיָּה
שֶׁתִּקַּח אוֹתָם בְּבִטְנָהּ
בַּחֲזָרָה הַבַּיְתָה, נָמֵל אַחֲרֵי נָמֵל, לְמָקוֹם שֶׁבּוֹ
יוּכְלוּ לָרֶדֶת, אֶהְיֶה יַעַר
לְהִסְתַּתֵּר, עָשָׁן לְהִסְתַּלְסֵל,
עֲלִיַּת גַּג וְאָסָם
וְלֹא אִשָּׁה שֶׁמֵּתִים עֲנוּדִים עַל אָזְנֶיהָ
נֶאֱחָזִים בְּרִיסֶיהָ,
וְאַהֲבָתָהּ רָזָה, נְפוּחַת בֶּטֶן,
מוּזֶלְמָנִית אוֹכֶלֶת אָדָם, אוֹכֶלֶת עַצְמָהּ.
כָּל הַשִּׁירִים שֶׁאֶכְתֹּב טַעֲמָם אֵפֶר,
כָּל הַשִּׁירִים שֶׁאֶכְתֹּב אֵינָם שֶׁלִּי,
כִּי מִתַּחַת לַגּוּף הָרִאשׁוֹן
קָבוּר גּוּפִי הַשְּׁלִישִׁי.
בַּדֶּרֶךְ הַגְּדוֹלָה / נתן אלתרמן
עִנְבָּלִים בַּמִּרְעֶה וּשְׁרִיקוֹת
וְשָׂדֶה בַּזָּהָב עַד עֶרֶב.
דּוּמִיַּת בְּאֵרוֹת יְרֹקוֹת,
מֶרְחָבִים שֶׁלִּי וָדֶרֶךְ.
הָעֵצִים שֶׁעָלוּ מִן הַטַּל,
נוֹצְצִים כִּזְכוּכִית וּמַתֶּכֶת.
לְהַבִּיט לֹא אֶחְדַּל וְלִנְשֹׁם לֹא אֶחְדַּל
וְאָמוּת וְאוֹסִיף לָלֶכֶת.
Photo by Alexey Demidov on Unsplash
