קַשּׁוּב הַלֵּב. הָאֹזֶן קַשֶּׁבֶת: הֲבָא? הֲיָבוֹא?
עלון פסיכולוגיה עברית | 19/1/2025 | הרשמו כמנויים
איזה בוקר מתוח. הנפש מטלטלת בין תקווה וייחול עמוק לחשש וחרדה – היבואו? המחשבה על מה שעובר על משפחות החטופות והחטופים מצמיתה. כל הציפיה שבעולם דורכת את תאי הגוף. היבואו? הרגשות אצורים, הדעת פזורה, מחכות כל כך, מחכים כל כך. היבואו? מתי? מי? ומה עם מי שעוד לא? ומה עם מי שבשלב השני? וכשיבואו, הלוואי שכבר יבואו – איך יבואו? ומה יהיה מצבן, מצבם? ואיזה בשורות קשות יהיו בלולות בבשורות הטובות? ואיך בכלל נראה טוב בלבו של השבר? איזה צורה יש לו, ואיזו תחושה? הפצעים מחכים לחבישה. החיצוניים, הפנימיים, הלאומיים. ובינתיים? קשוב הלב. האזן קשבת: הבא? היבוא?
השבוע באתרנו מאמרים מקצועיים, פרקים מספרים וטורים מעניינים:
שיטת "הקהיה ועיבוד מחדש באמצעות תנועות עיניים" (EMDR), אמנם זכתה להכרה מחקרית ולתמיכה מארגונים בינלאומיים מוכרים, אך לא תמיד הצליחה לתת מענה לקולות הביקורתיים שעלו לגביה. מאמרו של שגיא גוטפריד סוקר את ההיסטוריה של פיתוח השיטה, החל מהמחקר הראשון של פרנסין שפירו ועד היום, תוך מתן דגש על אתגרים מתודולוגיים ומחקרים רלוונטיים. זאת במטרה להאיר מגבלות ופגמים שיכולים לקדם את השיח המקצועי בתחום הטראומה.
במדור הספרים שלנו תוכלו להתוודע לספרה של טלי סלע - 'חפש בתוך עצמך ותמצא את העולם - דיאלוג בין משנתו של רודולף שטיינר לבין הפסיכואנליזה'. פרופ' אבי שגיא כותב על הספר - ספרה של סלע יוצר מפגש ודיאלוג בין שתי שפות: שפת החשיבה הפסיכואנליטית, והשפה שמכוננת משנתו של הפילוסוף רודולף שטיינר, בן-זמנו של פרויד, שידוע בעיקר כאבי התורה האנתרופוסופית. דיאלוג בין-תחומי זה נעזר במונחים הלקוחים מתורת הפרשנות והפילוסופיה של השפה. במפגש בין כלל התחומים הללו מתהווה מרחב טקסטואלי-פרשני, שבו – בדומה למרחב שלפי אסכולות פסיכואנליטיות מסוימות נוצר במפגש הטיפולי – שפות שונות מאירות אלו את אלו, מצביעות על נקודות העיוורון של כל אחת מהן, ומציעות האחת לשנייה הרחבה של נקודות המבט ושל התחומים הניתנים להמשגה (פרופ' אבי שגיא). חלק מהפרק הראשון מתוך הספר זמין לקריאתכם – 'אדם ועולם בחשיבה הפסיכואנליטית'.
וגם ספר שירה חדש במדור – 'שביל החלב פינת כל בשר' מאת יורי סלע. שירי הספר שביל החלב פינת כל בשר נעים לאורכו בין תמימות לידיעה, בין העולם ובין העצמי. בלב השירים נמצא געגוע כמַהוּת, כישות העומדת בפני עצמה. שביל החלב שופע מן האם האוהבת לשפתי הבת, אדיפוס וקפקא זוכים להורות אחרת, הקדוש מתגלה בגולמיות אנושיותו, האחדות נחשפת בפניה הרבים ופנים רבים מתכנסים אל האחד. בספרו השלישי יורי סלע בוחן את מקומו של האדם בין אמונה להעדרה; בחדרי־הטיפול, בבתי־העלמין, דרך שפות הנוף והגוף. אולם בעוד החיפוש וחוסר הוודאות הם נצחיים, אמונה אחת ברורה נובעת מתוך השירים – האמונה שיש באפשרותן של מילים, של השירה, לתקן תיקון בעולם ולקשר בין העבר להווה ולעתיד. שירים מתוך הספר מחכים לכם.
בפסיכובלוגיה -
במדור קריאה מודרכת, ד"ר שני סמאי – מוסקוביץ' קוראת בעין חדה ונפש רגישה בספר השירה של ניצן יוגב 'על תפילת חלב'.
"לעבודת השירה יש נופך של עבודת חלום. היא קשורה ליכולת שלנו להרפות מכללי המציאות, ולהיכנס לעולם בו הכללים משתנים תמידית, אינם ידועים לנו, סוחפים אותנו למחוזות שאפילו אנחנו לא תמיד ידענו שקיימים אצלנו. הלוגיקה וההיגיון, הסיבתיות, כללי התחביר, הרציונליות – כל אלה מתמוססים, על מנת לאפשר ללא מודע לצוף במלוא הדרו. אסוציאציות, עוצמות של רגש, שברי זכרון ומקטעי בדיון – חוברים להם יחדיו בתרכובת ייחודית לכל שיר ושיר. תפילת החלב של ניצן נגעה בנימי לבי וגופי באופנים שונים – חלקם חדים, חלקם מעלים דמעות, חלקם מריחים כמו עוגה אפויה בתנור, חלקם גחלים רוחשות תחת כפות הרגליים".
בשפיות זמנית תוכלו לקרוא ולצפות בסרט 'מכתב בלי כתובת' - מאת יעל שחר ושרון יעיש. לפני כשנתיים נשלל רישיון המומחה של פרופ׳ חנוך ירושלמי לאחר מאבק ארוך, ולאחר שועדת האתיקה של הפ״י הגישה נגד הפסיכולוג תלונה למשרד הבריאות. פרופ׳ חנוך ירושלמי פגע מינית משך שנים רבות במטופלות שלו, שאף אחת מהן לא הסכימה להגיש נגדו תלונה בשמה המלא מחשש שהוא יממש את איומו לחשוף את סודותיהן שעלו בטיפול ולהפר את החיסיון הטיפולי אם יעזו להתלונן נגדו. בסרטן של שחר ויעיש, חמישה מכתבים שנשלחו בעילום שם חושפים פרשה כואבת על ניצול רגשי ומיני של פסיכולוג שפגע במשך שנים במטופלות שלו. המכתבים נחשפים לראשונה ומאפשרים לנפגעות להשמיע סוף סוף את קולן. זהו מסמך נדיר ומרתק על ההשפעות ארוכות השנים של פגיעות מיניות ועל התהליך שהביא לשלילת הרישיון. מומלץ מאוד לצפות בסרט, וניתן גם להזמין את הקרנתו בפני קהלים מקצועיים, בליווי שיח ופאנל מומחים מקצועי.
ולסיום, ד"ר איילת וידר כהן ב'תפילה להשלמת העיסקה' שמילותיה כל כך נדרשות לנו עכשיו.
"יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁתִּשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בַּחֲתִימַת יְדֵיהֶם שֶׁל שְׁלוּחֵינוּ וְתַחֲזִיר לְשָׁלוֹם אֶת כָּל שְׁבוּיֵינוּ וַחֲטוּפֵינוּתִּינוֹק וְיֶלֶד, זְקֵנִים, מְבֻגָּרִים, צְעִירִים וּצְעִירוֹת וְתַצְלִיחַ דַּרְכָּם לְאַרְצָם וּלְבֵיתָם וּלְרַפְּאוֹתָם וּלְשׁוּבָם לְאֵיתָנָם..."
מִנֶּגֶד / רחל
קַשּׁוּב הַלֵּב. הָאֹזֶן קַשֶּׁבֶת:
הֲבָא? הֲיָבוֹא?
בְּכָל צִפִּיָּה
יֵשׁ עֶצֶב נְבוֹ.
זֶה מוּל זֶה – הַחוֹפִים הַשְּׁנַיִם
שֶׁל נַחַל אֶחָד.
צוּר הַגְּזֵרָה:
רְחוֹקִים לָעַד.
פָּרֹשׂ כַּפַּיִם. רָאֹה מִנֶּגֶד
שָׁמָּה – אֵין בָּא,
אִישׁ וּנְבוֹ לוֹ
עַל אֶרֶץ רַבָּה.
Photo by freestocks on Unsplash
